רע"ב 8005/20 פלוני נ. בית המשפט המחוזי מרכז-לוד

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופטים ז' בוסתן (שופטת עמיתה), א' יעקב (שופט עמית) ו ע' ניר נאוי ) בעת"א 13213-10-20 מיום 19.10.2020. בגדרו של פסק הדין התקבלה עתירת המשיב 2 (להלן: המשיב ) כנגד החלטת ועדת השחרורים (להלן: הוועדה ) מיום 1.10.2020 בוש"ר 12522-06-20, שבה התקבלה בקשת המבקש לשחרורו על-תנאי ממאסר.

רקע והליכים קודמים

1.

המבקש הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות מס שונות שביצע בין השנים 2012-2008 בכך שהפיץ חשבוניות מס כוזבות וניכה מס תשומות מבלי שהיו לו לגביו חשבוניות מס. בשל הרשעתו נדון המבקש לעונש של 15 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה וקנס בסך 30,000 ש"ח.

2.

ביום 1.10.2020 קיבלה ועדת השחרורים את בקשתו של המבקש לשחרור מוקדם על-תנאי. בהחלטתה ציינה הוועדה כי עברו הפלילי אינו מכביד; כי הודה במיוחס לו, לקח אחריות מלאה ושיתף פעולה עם גורמי האכיפה; כי מאז ביצוע העבירות ועד מועד כניסתו למאסר ניהל אורח חיים תקין; וכי הוא טופל על ידי שירות המבחן אך עם כליאתו לא שולב בהליך טיפולי בכלא בשל מגפת הקורונה (להלן: המגפה ).

הוועדה קבעה כי אף שתכנית הרשות לשיקום האסיר (להלן: רש"א ) בעניינו לא כללה רכיב של עבודה, הרי שלאור מכלול השיקולים אין בכך כדי לעכב את שחרורו של המבקש, מתוך תקווה כי ימצא עבודה בסמוך למועד שחרורו. כמו כן עמדה הוועדה על כך שהמבקש הגיע להסדר תשלומים עם המרכז לגביית קנסות וכי "נבצר ממנו" לעמוד בתשלום הראשון בהיותו בבית הסוהר וציינה את התחייבותו לתשלום הראשון של הקנס מיד עם שחרורו.

3.

המשיב עתר לבית המשפט המחוזי וביקש כי יבטל את החלטת הוועדה ויקבע כי המבקש לא ישוחרר שחרור מוקדם על-תנאי ממאסרו. כאמור לעיל, בית המשפט ראה להתערב בהחלטת הוועדה בקבעו כי אין כל שיקול המצדיק את שחרורו המוקדם של המבקש. בית המשפט ציין כי לאסיר אין זכות קנויה לשחרור בטרם ריצה את מלוא עונשו ועליו הנטל להוכיח כי הוא ראוי לשחרור וכי שחרורו לא יסכן את הציבור. בית המשפט עמד על כך שהמבקש עבר עבירות כלכליות בהיקף של מיליוני שקלים, לא סילק את המחדל ואיחר בתשלום הקנס המתון שהוטל עליו. עוד צוין כי המבקש לא עבר כל הליך טיפולי וכי תכנית רש"א שהוכנה עבורו היא דלה ביותר, אינה כוללת מקום עבודה קבוע ואף שהיא כוללת המלצה לטיפול קבוצתי (בפסק הדין נכתב טיפול רפואי, אולם הכוונה לטיפול קבוצתי – ג'.ק) הרי שהדבר אינו אפשרי בעת הזו לאור איסור התקהלויות בשל המגפה.

על החלטה זו הוגשה הבקשה המונחת לפניי.

נימוקי הבקשה

4.

לשיטת המבקש עניינו מצדיק מתן רשות ערעור משום שהוא מעלה שתי שאלות משפטיות עקרוניות החורגות מעניינו הפרטני, אשר טרם נדונו בבית משפט זה. האחת, האם תשלום קנס שלא במועד שנקבע יכול להוות נסיבה המונעת שחרור מוקדם של אסיר, והשנייה, האם יימנע מאסיר שחרור מוקדם רק משום שהיערכותו של שירות בתי הסוהר למניעת המגפה אינה מאפשרת לשלבו בהליך טיפולי, אף שקודם למאסרו עבר הליך שיקומי מוצלח והוכנה בעניינו תכנית שיקום על ידי רש"א.

5.

עוד טען המבקש כי בפסק דינו של בית המשפט קמא נפלו פגמים וטעויות עובדתיות המצדיקות קיום דיון בבקשתו וכי בית המשפט חרג ממתחם ההתערבות המקובל בהחלטות ועדת השחרורים, מבלי שהצביע על חריגת הוועדה מסמכותה או על הפעלת שיקול דעת בלתי סביר באופן קיצוני. למעשה, כך נטען, החליף בית המשפט המחוזי את שיקול דעת הוועדה המומחית, בשיקול דעתו שלו.

6.

בבקשה נפרסה בהרחבה התנהלותו של המבקש ביחס לקנס ונטען כי המבקש עשה מאמצים רבים לשלמו. המבקש פנה למרכז לגביית קנסות, שגיבש הסדר ולוח תשלומים ביחס למלוא חובותיו של המבקש, ולא רק לקנס שהוטל עליו בהליך הפלילי, ולמעשה שילם את התשלום הראשון על פי המועד שקבע המרכז לגביית קנסות באיחור של כחודש ימים בלבד.

7.

עוד נטען כי האינטרס הציבורי ייצא נשכר משחרורו המוקדם של המבקש במסגרת תכנית שיקום שתסייע לו גם בהיבט התעסוקתי, מאשר מהמשך מאסרו ללא כל תועלת טיפולית ותוך העמדתו של המבקש, הנמנה על קבוצת סיכון, בסכנת הידבקות בקורונה. לבסוף נטען כי המצב המיוחד השורר בעטיה של המגפה מחייב הרחבת מסגרת השיקולים ומתן משקל להתנהגות המבקש במאסרו, לשיתוף הפעולה שהפגין, לרצונו בשיקום ולחוות דעת הגורמים שטיפלו בו בשלב ההליך הפלילי.

8.

דין הבקשה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיב.

ככלל, רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לעניינים מנהליים הדן בעתירה על החלטת ועדת שחרורים תינתן במשורה, במקרים בהם מתעוררת שאלה ציבורית או משפטית החורגת מנסיבות המקרה הפרטני (רע"ב 7921/18 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (12.11.2018)). הלכה זאת חלה גם במקרים בהם בית המשפט המחוזי מוצא להתערב בהחלטת הוועדה ולשנותה (רע"ב 9789/17 אבו עאיש נ' בית המשפט המחוזי (1.2.2018)); רע"ב 1228/19 פלוני נ' ועדת השחרורים בבית הסוהר צלמון (17.3.2019)). יחד עם זאת, ההתערבות השיפוטית בהחלטות הוועדה יוחדה למקרים מצומצמים, בהם מצא בית המשפט כי נפל פגם מהותי בהחלטה או כאשר ההחלטה ניתנה תוך חריגה ממשית ממתחם הסבירות (רע"ב 5321/17

אוהב ציון נ' היועץ המשפטי לממשלה (6.11.2017)) .

חרף אופן הצגת הדברים בבקשה, היא אינה עונה על-תנאי זה. פסק דינו של בית המשפט התייחס למכלול הנסיבות בעניינו של המבקש, אשר בהצטברותן זו לזו הצדיקו התערבות בהחלטת הוועדה.

9.

בניגוד לנטען בבקשה, פסק דינו של בית המשפט קמא לא נתן לאיחור בתשלום הקנס משקל מכריע, אלא מנה נסיבה זאת כאחד השיקולים הרלוונטיים להחלטה על שחרורו המוקדם על-תנאי של המבקש. בכלל זה שקל בית המשפט את חומרת העבירות שביצע המבקש, את העובדה כי המבקש לא עבר תהליך טיפולי בין כתלי בית הסוהר ואת הערכתו כי תכנית רש"א בעניינו "דלה ביותר" וכוללת המלצה לטיפול קבוצתי שלא ניתן לקיימו בשלב זה בשל המגפה. כחלק ממכלול שיקולים זה נשקלה גם העובדה כי המבקש לא סילק את מחדלו בתשלום המס והחל לשלם באיחור את הקנס המתון שהוטל עליו. לפיכך, אין כל בסיס לטענה כי האיחור בתשלום הקנס היווה נסיבה מכריעה באופן שמעלה את השאלה האם יש בתשלום קנס באיחור כדי להוות עילה לדחיית בקשת אסיר לשחרור מוקדם על-תנאי.

10.

גם השאלה השנייה שהוצגה בבקשה, שעניינה העדר הליך טיפול בין כתלי בית הסוהר בעטיה של מגפת הקורונה, אינה מבססת עילה המצדיקה מתן רשות ערעור. שכן, העובדה שהמבקש לא עבר הליך טיפולי בין כתלי בית הסוהר, לא היתה השיקול היחיד בבסיס פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בהקשר זה נשקל גם תוכנה של התכנית שהגישה רש"א ונקבע כי זו דלה ביותר ונשקלו גם חומרת העבירה, אי הסרת המחדל והאיחור בתשלום הקנס. בנסיבות אלה ובהינתן הכלל כי אין לאסיר זכות קנויה לשחרור מוקדם על-תנאי ממאסר, מסקנתו של בית המשפט המחוזי הצדיקה התערבות בהחלטת הוועדה (ראו והשוו: רע"ב 4840/20 פלוני נ' מדינת ישראל (28.7.2020)).

11.

אשר על כן, הבקשה נדחית.