רע"ב 2951/15 יצחק אלבו נ. שרות בתי הסוהר

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (הנשיא א' טל והשופטים ז' בוסתן וד"ר ש' בורנשטין ) בעת"א 29028-10-14 מיום 31.3.2015, במסגרתו דחה בית המשפט את עתירת המבקש על החלטת ועדת השחרורים, אשר דחתה את בקשתו לשחרור מוקדם בתנאי תכנית טיפולית של מרכז "התחלה חדשה".

רקע והליכים קודמים

2.

המבקש הינו אסיר המרצה עונש מאסר בן 63 חודשים, אשר עתיד להסתיים ביום 3.8.2016, בגין הרשעתו בת"פ (השלום – ת"א) 10027-06-11 בביצוע שמונה עבירות של מעשה סדום בקטינים; שתי עבירות של סחיטה באיומים כלפי קטינים; שתי עבירות של מעשה העלול להפיץ מחלה – האחת כלפי קטין והשנייה כלפי בגיר; ושבע עבירות של החזקת פרסום תועבה ובו דמותו של קטין.

3.

ביום 29.9.2014 דנה ועדת השחרורים בעניינו של המבקש, כשלפניה מספר מסמכים רלוונטיים:

א.חוות דעת מב"ן מיום 22.5.2014, במסגרתה נסקרו חוות הדעת והבדיקות הקודמות שנערכו למבקש, והן: חוות הדעת להערכת מסוכנות מיום 15.2.2012, במסגרתה הוערכה מסוכנות המבקש כבינונית; בדיקה ראשונה על ידי מב"ן מיום 15.7.2012, במסגרתה הוערכה מסוכנות המבקש כגבוהה; ובדיקת צוות מולטי דיספלינרי מיום 6.2.2014, אשר נערכה לבקשת המבקש בשל תלונות שהעלה ביחס לגורם שקיים את בדיקת הערכת המסוכנות בעניינו. נמצא כי הערכת המסוכנות לגביו אינה מוטעית, אך הוחלט למנות קרימינולוג קליני אחר שיבצע הערכה עדכנית. בחוות הדעת העדכנית מיום 11.5.2014, נמצא כי המבקש נוטה לנרמל את עבירותיו וחומרתן, וכי הוא אינו מביע אמפתיה של ממש כלפי קורבנותיו. כן נמצא, כי המבקש סובל מקיומם של דחפים מיניים מוגברים אליהם הוא מתכחש. אשר לטיפול, צוין כי המבקש אינו מגלה מוטיבציה פנימית לכך, על אף שהוא זקוק לטיפול משמעותי ואינטנסיבי. לבסוף נקבע כי רמת המסוכנות העולה ממנו היא גבוהה.

ב.דו"ח ועדת שיקום עברייני מין מיום 13.7.2014, אשר גם במסגרתו נמצאו ממצאים דומים לאלו שנמצאו בחוות הדעת העדכנית מיום 11.5.2014. בסיכום הדו"ח צוין כי לנוכח העובדה שטרם הוקם הוסטל המיועד לבעלי מסוכנות מינית גבוהה, הומלץ כי המבקש ימצה את הטיפול הניתן במסגרת שירות בתי הסוהר, טרם בחינת התאמתו לתכנית שיקום בקהילה.

ג.דו"ח גורמי הטיפול מיום 13.5.2014, לפיו המבקש השתתף בקבוצה פסיכו חינוכית בנושא "כישורי חיים" במהלך שנת 2012, ובתקופת כתיבת הדו"ח הוא השתתף בקבוצת "גבולות" לעברייני מין.

ד.עמדת משטרת ישראל, אשר מחזיקה במידע מודיעיני חסוי מטעם מודיעין שירות בתי הסוהר בעניינו של המבקש. יצוין כי ועדת השחרורים ציינה כי החלטתה אינה מבוססת על מידע זה.

ה.תכנית שיקום פרטית של מרכז "התחלה חדשה" מיום 17.9.2014, המציעה תכנית המבוססת על מפגשים קבוצתיים חד שבועיים, אשר בתחילתה הם יהיו למשך כשעה וחצי בשבוע, ובהמשך למשך כשעתיים וחצי בשבוע.

ו.התייחסות מב"ן מיום 28.9.2014 לתכנית השיקום הפרטית שהוצעה מטעם המבקש, במסגרתה הובהר כי מאחר שהתכנית אינה מפוקחת באופן אינטנסיבי לצד אופייה החד שבועי למספר שעות קצר, אין בה כדי לאיין את רמת המסוכנות של המבקש, ולספק לו את הצרכים הקרימינולוגיים הנדרשים.

4.

על סמך כל האמור, קבעה ועדת השחרורים ביום 29.9.2014 כי אין מקום לשחרור מוקדם על תנאי של המבקש. הוועדה ציינה כי מאחר שהמבקש לא השתתף בטיפול ייעודי בבעיותיו, ברור שמסוכנתו המינית הגבוהה עומדת בעינה.

5.

ביום 31.3.2015 דחה בית המשפט המחוזי את עתירת המבקש על החלטת ועדת השחרורים. בית המשפט ציין כי הוא אינו רואה צורך להתייחס לטענות המבקש כלפי הקרימינולוגית אשר העריכה כי מסוכנותו גבוהה. בדומה, דחה בית המשפט את טענות המבקש כלפי הפער בין חוות הדעת שהעריכו את מסוכנותו כבינונית לעומת חוות דעת שהעריכו את מסוכנותו כגבוהה. בית המשפט ציין כי הוא אינו מתעלם מתפקודו החיובי של המבקש, אך אין בו כדי להצדיק את שחרורו המוקדם בהיעדר השתתפות בהליך טיפולי ייעודי לעברייני מין במב"ן, לו הוא נזקק. כן צוין, כי על אף שבעבר אושרה למבקש יציאה לחופשה חריגה בת 10 שעות, לחתונת אחיו, אין דינה כדין שחרור על תנאי למשך למעלה משנה. על כן, דחה בית המשפט המחוזי את עתירת המבקש.

בקשת רשות הערעור והתגובה לה

6.

לטענת המבקש, "גורמי הטיפול הפלו, ביזו וזנחו" אותו, שכן, החל משנת 2012 הוא מבקש להשתלב בטיפול מתאים לו, אך לא נענים לו, לשיטתו, רק בשל היותו נשא HIV . המבקש חוזר על טענתו כי אין הלימה בין הערכת המסוכנות שניתנה בעניינו בחודש פברואר 2012, אשר קבעה כי עולה ממנו מסוכנות בינונית, לבין זו שנערכה בחודש מאי 2014, ומצאה כי עולה ממנו מסוכנות גבוהה.

7.

עוד טוען המבקש, כי שגה בית המשפט המחוזי כשפסל את תכנית השיקום הפרטית שהוצעה במרכז "התחלה חדשה", זאת מבלי לפרט אלטרנטיבה לכך. המבקש סבור כי בכך סתם בית המשפט את הגולל על מסגרת הטיפול היחידה שנותרה עבורו, תוך שהוא מתעלם מהאינטרס הציבורי שבמתן טיפול לעברייני מין. המבקש מפנה למקרים דומים, לעמדתו, בהם נקבע כי יש לקצר מאסרים לשם השתלבות בתכניות טיפוליות. לבסוף מציין המבקש את נתוניו האישיים: היותו במאסר ראשון; התנהגות למופת; תעסוקה באגף מתקדם; הודאה מלאה; חרטה; לקיחת אחריות; ותשלום הפיצויים עוד בשנת 2012.

8.

ביום 29.6.2015 קבעתי כי המשיב 2 (להלן: היועמ"ש ) יגיש את תגובתו, וזו הוגשה ביום 18.8.2015. לעמדת היועמ"ש, דין הבקשה להידחות על הסף, מאחר שהיא אינה מעלה שאלה משפטית כללית או בעלת עניין ציבורי החורג מעניינו של המבקש. כן סבור היועמ"ש, כי דין הבקשה להידחות גם לגופה. תחילה מציין היועמ"ש כי משנגזר על אדם לשאת בתקופת מאסר, עליו לשאת במלוא העונש, כאשר ניכוי שליש מהתקופה הוא עניין המסור לשיקול דעתה של וועדת השחרורים. כן מציין היועמ"ש, כי הערכת המסוכנות הגבוהה שנקבע על ידי גורמי המקצוע בעניין המבקש בצירוף העובדה שהוא לא עבר טיפול ייעודי לעברייני מין, מעידים על כך שלא מתקיימים בו התנאים לשחרור מוקדם על פי החוק. אשר לתכנית הטיפולית הפרטית שהציע המבקש, טוען היועמ"ש כי היא אינה יכולה לשנות מהערכת המסוכנות שנקבעה בעניין המבקש, והיא אינה תואמת באופן מובהק את המלצות גורמי המקצוע. בדבר הטענות כלפי השוני בין הערכות המסוכנות שנקבעו בעניין המבקש לאורך השנים, גורס היועמ"ש כי למבקש נערכו מספר בדיקות חוזרות, על ידי מספר גופים, אשר מצאו כי חל שינוי בהערכת המסוכנות של המבקש ודי בכך.

דיון והכרעה

9.

כידוע, רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעתירת אסיר אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא רק במקרים שבהם מתעוררת סוגיה משפטית בעלת חשיבות ציבורית או נושא בעל חשיבות כללית (ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986); רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה , פסק דינו של השופט א' גרוניס (כתוארו דאז) (11.3.2009),; רע"ב 8562/12 דאלי נ' מדינת ישראל (13.8.2013)). במקרה הנדון, הבקשה עוסקת בעניינו הפרטי של המבקש ואינה מעוררת סוגיה משפטית כאמור. בקשה זו נבחנה הן על ידי גורמים מקצועיים רבים, הן על ידי שירות בתי הסוהר והן על-ידי בית המשפט המחוזי. די בכך כדי לדחות את הבקשה.

10.

למעלה מן הצורך אוסיף, כי גם לגופו של עניין לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. כפי שקבעתי בעבר, "גדר התערבותו של בית-המשפט בהחלטותיה של ועדת השחרורים, בהיותה רשות מינהלית, מצומצם לביקורת שיפוטית על סבירות ההחלטות ואין בית-המשפט שם את שיקול דעתו שלו במקום שיקול דעתה של הוועדה" (ראו: רע"ב 3684/06 נאסר נ' מדינת ישראל (7.8.2006)).

11.

בענייננו, שוכנעתי כי צדק בית המשפט המחוזי כשדחה את עתירתו של המבקש. נקודת המוצא היא כי לאסיר אין זכות קנויה לקיצור עונשו. כפי שנפסק ברע"ב 205/08 עסילה נ' שירות בתי הסוהר , בפסקה 8 לפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה (24.6.2008):

"כלל יסוד הוא כי על אסיר לרצות את מלוא תקופת העונש שנגזרה לחובתו על ידי בית המשפט, וכי לא עומדת לו זכות קנויה שעונש זה יקוצר (רע"ב 314/06 מדינת ישראל נ' פלוני

(טרם פורסם, 1.2.2006), פסקאות 7-8 לפסק דינו של השופט לוי; בג"ץ 3959/99 התנועה למען איכות השלטון נ' הוועדה לעיון בעונש , פד"י נג(3), 721 (1999), פסקאות 24-27)."

על פי סעיף 3 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001, התנאים המצטברים לשחרור מוקדם על תנאי הם שניים: האחד – "האסיר ראוי לשחרור" והשני – "שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור". בעניינו של המבקש, משנקבע כי מסוכנותו המינית גבוהה, ומשידוע כי המערער לא עבר תהליך טיפולי ייעודי לעברייני מין, אין חולק כי הוא אינו עונה על תנאי הסעיף, ושחרורו עלול לסכן את שלום הציבור. במובן זה, החלטת וועדת השחרורים הינה מאוזנת היטב ועל כן לא היה מקום להתערב בה.

12.

לא מצאתי כי יש דבר בטענותיו הקונקרטיות של המבקש. אשר לטענת אי ההלימה בין הערכות המסוכנות שנערכו בעניינו, הרי שאין זה מופרך כי בהפרש של שנתיים יימצא כי מסוכנותו של אדם עולה, קל וחומר כאשר מדובר באדם שאינו מפנים את מעשיו ואת חומרתם. אין לומר כי גורמי המקצוע זנחו את המבקש, וניכר כי נערכו בעניינו מספר בדיקות על ידי מספר גורמים שונים, אשר בסופן נמצא כי מסוכנותו, העדכנית, הינה גבוהה. מעבר לצורך יצוין, כי אף אם מסוכנותו הייתה נותרת בינונית, אין לומר כי היה בכך כדי להוביל לשחרורו המוקדם על תנאי, ועניין זה היה תלוי בהתקדמותו הטיפולית, ככל שהייתה.

13.

לעניין התכנית הטיפולית הפרטית שהציע המבקש, אין לי אלא להצטרף לקביעות הקודמות כי מדובר בתכנית שאינה עונה על התנאים הטיפוליים הנדרשים למבקש. בעוד שהומלץ במספר חוות דעת, כי המבקש ישתלב בתכנית טיפולית משמעותית ואינטנסיבית, על ידי גורמים מיומנים במיוחד, אין בתכנית המוצעת, אשר מתקיימת אחת לשבוע למספר שעות קצר בלבד, כדי להתאים למבקש. אין לומר כי בית המשפט המחוזי התעלם מהאינטרס הציבורי החשוב שבשיקום עברייני מין. עם זאת, כידוע, מנגד ניצבים אינטרסים נוספים, כדוגמת שלום הציבור וביטחונו, אשר בנסיבות המקרה גוברים על אינטרס השיקום. יוזכר כי על אף שמדובר במאסרו הראשון של המבקש, ועל אף שהתנהגותו בתקופת המאסר נרשמה כטובה, המעשים בגינם הוא הורשע היו רבים וחמורים, ואין להקל בהם ראש.

14.

אשר על כן, הבקשה נדחית.