רע"ב 6308/18 אמיר סלאמה נ. היועמ"ש

לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי באר-שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (סגן הנשיאה, השופט נ' זלוצ'ובר , השופט י' פרסקי והשופט י' עדן ) מיום 7.8.2018 בעת"א 11174-08-18, במסגרתו התקבלה עתירה על החלטת ועדת השחרורים בבית סוהר אלה (להלן: ועדת השחרורים או הוועדה ) מיום 31.7.2018 לשחרר את המבקש על תנאי ממאסר בהתאם לחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: חוק שחרור על תנאי ממאסר ).

הרקע לבקשה

1.

המבקש אסיר המרצה החל מיום 22.5.2018 עונש מאסר של 8 חודשים בגין הרשעתו בהסדר טיעון בעבירות נשק, החזקת נשק וסיוע לנסיון

לתקיפה סתם. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, המבקש העביר לאחר רימוני הלם ורימון גז, והסביר לו כיצד לעשות בהם שימוש על מנת לתקוף אדם אחר. למבקש שתי הרשעות קודמות בעבירות סמים ואלימות ולחובתו ארבע עבירות תעבורה. הוא הגיש כאמור בקשה לוועדת השחרורים לשחרור מוקדם וביום 31.7.2018 התקבלה בקשתו. הוועדה ציינה כי על אף שאין להקל ראש בחומרת העבירות אותן ביצע, מגזר הדין עולה כי אין מדובר בעבירות ברף גבוה של חומרה. כמו כן, התנהגות המבקש בכלא חיובית. התרשמות גורמי הטיפול ממנו ורשות שיקום האסיר היא חיובית בעיקרה ואין לחובתו עבירות משמעת. כן צוין כי הגם שהוגשו בעניינו מספר דוחות מודיעין לפיהם הוא היה מעורב בפעילות פלילית מסוגים שונים, הרי שלא נמצא כי די באלה כדי לפגוע בסיכויי שיקומו, בעיקר נוכח העובדה ששירות בתי הסוהר לא מצא לנכון להעמידו לדין משמעתי בגין אותם מעשים.

2.

היועץ המשפטי לממשלה (להלן: המשיב ), עתר נגד החלטת ועדת השחרורים לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, וביום 7.8.2018 התקבלה עתירתו. בית המשפט המחוזי קבע כי מדוחות המודיעין לגבי המבקש עולה כי הוא מקיים לכאורה פעילות עבריינית ופלילית בתוך כותלי הכלא שהינה בעלת מאפיינים דומים מאוד לעבירות בהן הורשע. המדובר במידע חמור המצביע על מסוכנותו ועל כך שהוא אינו ראוי לשחרור, ואין בכך שלא הועמד לדין משמעתי או פלילי בשל המעשים המיוחסים לו באותם דוחות, כדי להביא למסקנה אליה הגיעה הוועדה.

3.

עתה מגיש המבקש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בבקשה נטען כי יום לפני שהתכנסה הוועדה לדון בעניינו, נמסר לבא-כוחו בשיחה טלפונית כי המדינה מסכימה לשחרורו. לפיכך, נטען כי נוצרה בלבו הציפיה שהוא ישתחרר בשחרור מוקדם. רק ביום בו התקיים הדיון בוועדה, באת-כוח המדינה מסרה לבא-כוחו כי המדינה מתנגדת לשחרורו, וזו גם העמדה שהובעה במהלך הדיון. בנוסף, נטען שהמדינה התנגדה לשחרורו של המבקש בשל המידע האמור בדוחות מודיעין, אף על פי שדוחות אלה היו בידה גם כאשר הודיעה לו כי היא מסכימה לשחרורו המוקדם. כן נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי החלטת ועדת השחרורים אינה סבירה באופן קיצוני וזאת על סמך הדוחות בלבד, מבלי שהמבקש קיבל לידיו תמצית מידע לגבי אותם דוחות ועל אף שהמבקש לא הועמד לדין משמעתי בגין המעשים הנזכרים בהם.

דיון והכרעה

4.

לאחר עיון בבקשה ובנספחים שצורפו לה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי בקשת רשות ערעור המכוונת נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים לפי סעיף 25(ה) לחוק שחרור על תנאי ממאסר, תתקבל במשורה, ורק במקרים חריגים המעוררים שאלה משפטית כבדת משקל או סוגיה ציבורית רחבת היקף החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים (רע"ב 1863/18 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (12.4.2018); רע"ב 7871/16 פרץ נ' מדינת ישראל , פסקה 10 (25.12.2016)). הלכה זו כוחה יפה גם במקרים בהם בית המשפט המחוזי החליט לבטל את החלטת ועדת השחרורים, כמו במקרה זה (רע"ב 5663/12 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 11 (21.8.2012); רע"ב 3793/17 אוולד נ' מדינת ישראל , פסקה 14 (7.1.2018)).

5.

בקשה זו אינה נמנית על אותם מקרים חריגים המצדיקים מתן רשות ערעור לפני בית משפט זה. הבקשה אינה מגלה כל שאלה משפטית או סוגיה עקרונית בעלת חשיבות כלשהי, קל וחומר לא חשיבות מיוחדת. עניינה של הבקשה מתמקד בנסיבותיו הפרטניות של המבקש ובאיזון הקונקרטי שערך בית המשפט המחוזי. על כן, דין הבקשה להידחות מטעם זה בלבד.

6.

למעלה מן הצורך יצוין כי גם לגופו של עניין דין הבקשה להידחות. אין לשעות לטענות המבקש כי לא היה מקום לקבל את התנגדות המדינה לשחרורו המוקדם, בשל הציפיה שנטעה המדינה בלבו כי תתקבל בקשתו לשחרור מוקדם בהסכמה. כלל יסוד הוא כי לאסיר לא עומדת זכות קנויה כי עונשו יקוצר וכי הוא יזכה בשחרור מוקדם (רע"ב 205/08 עסילה נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 8 (24.5.2008); בג"ץ 6067/11 הפרקליט הצבאי הראשי נ' טור' עאטף

זאהר , פסקה 41 (2.2.2012)). המדובר בפריבילגיה, שניתן

להעניקה בהתאם לאמות המידה שנקבעו בסעיף 3 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, ורק לאחר שניתן להשתכנע כי "האסיר ראוי לשחרור וכי שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור". כך גם נפסק כי שיקול מרכזי בבחינת שחרורו המוקדם של אסיר, הוא שאלת הסיכון הנשקף מהאסיר לביטחון הציבור (רע"ב 3326/00 עדני נ' מדינת ישראל (21.6.2000); רע"ב 3227/13 אלעמור נ' מדינת ישראל , פסקה 10 (31.7.2013)).

7.

בנסיבות העניין אפוא, סבור אני כי אין כל עילה להתערב בתוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי. התרשמות בית המשפט המחוזי מהצטברות המידע המודיעיני על אודות המבקש המצביעה על מעורבות עבריינית בין כותלי הכלא אינה עניין של מה בכך. גם אין כל עילה להתערב בקביעה כי המסוכנות הנשקפת מהמבקש אינה מאפשרת שחרורו המוקדם וזאת חרף התנהגותו החיובית על פניה בין כותלי הכלא. מכאן, כי אין כל עילה להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. טענות המבקש בדבר תקוותו להשתחרר שחרור מוקדם, אף אם קנתה לה אחיזה נוכח עמדת המדינה שנמסרה לו בעל-פה, אינן רלוונטיות לעניין זה. כמו כן יוער באשר לטענות המבקש שהמידע המודיעיני או תמצית ממנו לא הובא לעיונו, כי סעיף 17 לחוק שחרור על תנאי ממאסר מאפשר הסתמכות על מידע כאמור במסגרת דיון בשחרורו המוקדם של אסיר, אף מבלי להציגו לאסיר או לבא-כוחו, בהתקיים התנאים האמורים בו (ראו גם: רע"ב 328/15 זלום נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה כ"ד (3.12.2015); רע"ב 9055/17 עקול נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 5 (27.11.2017)).

לאור האמור, לא מצאתי כי קיימת הצדקה לדון בעניינו של המבקש במסגרת של הליך שיפוטי נוסף.

הבקשה נדחית.