רע"ב 7279/21 פלוני נ. מדינת ישראל

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בלוד, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופטת דנה מרשק מרום – אב"ד, כב' השופט העמית יורם צלקובניק

וכב' השופט עידו דרויאן גמליאל ), מיום 20.10.2021 בעת"א 53098-08-21, במסגרתו התקבלה עתירת המשיבים נגד החלטת ועדת השחרורים, והוחלט לבטל את שחרורו המוקדם של המבקש.

1.

המבקש הוא אסיר המרצה עונש מאסר שתחילתו ביום 2.7.2015, למשך 7.5 שנים, בגין עבירות של ניסיונות אינוס (שתי הזדמנויות) (סעיפים 345(א)(2) ו-25 לחוק העונשין, התשל"ז,-1977 (להלן: החוק העונשין )); שש עבירות של מעשים מגונים בנסיבות אינוס (סעיפים 348(א) ו-345(א)(2) לחוק העונשין); שלוש עבירות של גרם-מעשה מגונה בנסיבות אינוס (סעיפים 348(א), 345(א)(2) ו-350 לחוק העונשין); גרם מעשה אינוס לפי סעיפים 345(א)(2) ו-350 לחוק); ניסיון לבצע מעשה מגונה בנסיבות אינוס (סעיפים 348(א), 345(א)(2) ו-350 לחוק העונשין); ושש עבירות של שיבוש מהלכי משפט (סעיף 244 לחוק העונשין).

2.

בחלוף שש שנים מאז החל המבקש לרצות את עונשו, ביום 11.7.2019, הגיש המבקש בקשה לפתיחת הליך לפני וועדת השחרורים לשם שחרורו המוקדם (להלן: הוועדה ). לאחר שהתקיימו דיונים בעניינו, ביום 17.8.2021 הורתה הוועדה ברוב דעות (כב' השופט יצחק שנהב וחברת הוועדה, הגב' רינה לנצנר )

על שחרורו המוקדם של המבקש, כנגד דעת המיעוט של חבר הוועדה, מר בני שאלתיאל . דעת הרוב נתנה דעתה לחומרת העבירות בהן הורשע המבקש, ובתוך כך, לעובדה שהמעשים בוצעו כאשר כיהן בין השנים 2015-2000 כראש הישיבה "אורות האר"י" בצפת (להלן: הישיבה ) וכרב קהילה בצפת, המייעץ לאוכלוסייה שפנתה עליו כדי לקבל מזור למצוקותיה. כמו כן, דעת הרוב התייחסה לכך שבאבחון הפסיכולוגי מחודש ספטמבר 2019, נקבעה מסוכנותו של המבקש ברמה בינונית-נמוכה, ולכך שבהערכות המסוכנות שניתנו למבקש בין השנים 2019-2018 , העריך מב"ן כי הוא איננו מביע אמפתיה וחרטה כלפי נפגעות העבירה. יחד עם זאת, דעת הרוב התרשמה כי מאז חודש יוני 2019, עת השתלב המבקש בטיפול הייעודי לעברייני מין (להלן: הטיפול הייעודי ), חל שינוי ביחסו של המבקש לנפגעות העבירה, והוא החל להירתם ולהפנים את חומרת מעשיו, כפי שבא לידי ביטוי בדו"ח מב"ן מיום 28.2.2021, אשר קבע כי מסוכנות המבקש הופחתה לרמה נמוכה, וכן בסיכום השתתפות האסיר בקבוצה הייעודית לעברייני מין. עוד התייחסה דעת הרוב לקו ההגנה שנקט המבקש במסגרת הליכים אזרחיים שהתנהלו בקשר למיוחס לו (במסגרתם העלה המבקש טענות בדבר הדדיות היחסים בינו לבין נפגעות העבירה), ולאפשרות שקו הגנה זה עומד בסתירה למסקנות דו"ח מב"ן מיום 28.2.2021, לפיהן מתחרט המבקש על מעשיו ומביע אמפתיה כלפי נפגעות העבירה. בקשר לכך, ציינה הוועדה כי הליכים אזרחיים אלו התנהלו בין השנים 2016-2015, דהיינו עובר להליך הטיפולי הייעודי, ומשכך כי אין בטענות שנטענו במסגרתם כדי לסתור את התרשמותם החיובית של הגורמים הטיפוליים, אשר ניתנה לאחר שהחל המבקש להשתלב בהליך טיפולי ייעודי כאמור. עוד ציינה דעת הרוב את דו"ח מב"ן מיום 5.7.2021 אשר קבע כי הרלוונטיות של טענות המבקש במסגרת ההליכים האזרחיים פחותה לצורך הערכת מסוכנות, ומכל מקום – כי אין בכך כדי לשנות את מסקנות מב"ן בדבר הפחתת מסוכנותו לנמוכה. לבסוף, נתנה הוועדה משקל להתנהגותו החיובית של המבקש בין כותלי הכלא ולכך שהרשות לשיקום האסיר (להלן: רש"א ) הכינה תכנית שיקום בעניינו.

3.

דעת המיעוט, לעומת זאת, סברה כי קיים ספק ביחס לתוקפה של מסקנת מב"ן מיום 28.2.2021, לפיה מסוכנותו של המבקש הופחתה לרמה נמוכה. זאת, בהסתמך על הערכות מסוכנות שניתנו למבקש משנים 2019-2018, מהן עולה כי המבקש בעל קווי אישיות נרקסיסטיים, יכולות אינטלקטואליות גבוהות ויכולות מניפולטיביות ברמה גבוהה. במצב דברים זה, סברה דעת המיעוט כי ייתכן שהמבקש הבין היטב ממה עליו להסתייג, ואימץ שפה חדשה אשר תיצור רושם של שינוי, וכי היה על מב"ן להתייחס אפשרות זו בדו"ח מיום 28.2.2021. עוד ציינה דעת המיעוט את טענותיו של המבקש במסגרת ההליכים האזרחיים, וקבעה כי אלו מטילות צל כבד על האותנטיות של ההישגים הטיפוליים המדווחים על ידי מב"ן. לבסוף, סברה דעת המיעוט כי על האסיר להשתלב בטיפול המותאם לדפוסיו המניפולטיביים, ואין די בשילובו בהליך טיפולי ייעודי לעבירות מין.

4.

ביום 23.8.2021 הגיש בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה (להלן: היועמ"ש ) עתירה נגד החלטת הוועדה לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד, בשבתו כבית המשפט לעניינים מינהליים, מהטעם שההחלטה מתעלמת מחומרת העבירות ומנסיבות ביצוען, אשר יש בהן כדי ללמד על המסוכנות המינית הנשקפת מהמבקש לצד מידת המניפולטיבית המאפיינת אותו. על פי הנטען, הוועדה לא נתנה משקל מספק למאפייני המבקש, ובכללם רמת מניפולטיביות גבוהה וחוסר אמינות, כפי שבאו לידי ביטוי הן בהכרעת הדין והן בגזר הדין בעניינו, בכתבי הטענות שהוגשו מטעמו בהליכים אזרחיים וכן בדו"חות מב"ן, אשר יש בהם כדי ללמד על קבלת אחריות פורמאלית בלבד. עוד נטען, כי דעת הרוב לא נתנה משקל ראוי לעמדות נפגעות העבירה ולהתנגדותן לשחרורו המוקדם.

5.

ביום 10.11.2020 קיבל בית המשפט קמא את עתירת היועמ"ש, והורה על ביטול החלטת הוועדה . בית המשפט ציין, כי הגם שהערכת המסוכנות מעידה על מגמה חיובית, הרי שלא ניתן להתעלם מכך שהגורמים הטיפוליים עדיין מצביעים על צורך בכך שהמבקש יעבור טיפול בפן הרגשי. לעמדת בית המשפט, אין מדובר בעניין של מה בכך – וזאת, בפרט על רקע מאפייניו האישיותיים של המבקש, שיש בהם כדי להעלות ספקות ביחס לעומק ההפנמה של התהליכים הטיפוליים אותם עבר. עוד נפסק, כי הדברים נלמדים אף מהתנהלות המבקש בהליכים האזרחיים התלויים כנגדו. בתוך כך, סקר בית המשפט שלל טענות שנטענו בשמו של המבקש באותם הליכים אזרחיים, מהן עולה כי יש להטיל ספק בדבר הפנמתו האמיתית של המבקש את התכנים הטיפוליים. לנוכח כל האמור, קיבל בית המשפט קמא את העתירה, וקבע כי אין מקום להורות על שחרורו המוקדם של המבקש (להלן: פסק הדין ).

מכאן בקשת רשות הערעור המונחת לפניי.

6.

לטענת המבקש ישנה הצדקה למתן רשות ערעור במקרה דנן, מכיוון שהוא מעורר שאלה משפטית עקרונית שחורגת מעניינו הפרטי. המבקש ממקד את בקשתו בשאלה האם ראוי לתת דגש לטענות הנטענות במסגרת הליכים אזרחיים, בעת בחינת האפשרות לשחרור מוקדם. לעמדתו, המסר העולה מפסק הדין הוא כי אל לאסיר להתגונן מפני הליכים אזרחיים, שכן הדבר ייזקף לחובתו בעת בחינת האפשרות לשחרורו.

7.

יתר על כן, טוען המבקש כי בית המשפט קמא ביסס את פסק דינו על מסמכים שהוגשו במסגרת ההליכים האזרחיים מפניהם התגונן. לשיטתו, הענקת מעמד בכורה לטענות שנטענו בהליכים אזרחיים פוגעת בזכויות יסוד, לרבות זכות הגישה לערכאות וזכות הטיעון, ואינה עולה בקנה אחד עם השיקולים שעל וועדה לשקול בבואה לבחון את אפשרות שחרורו המוקדם של אסיר, כפי שהותוו בסעיפים 9 ו-10 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001. זאת ועוד, מדגיש המבקש כי חלק מהמסמכים שעמדו בפני בית המשפט קמא לא עמדו בפני וועדת השחרורים. לעמדתו, הדבר מנוגד להלכה לפיה אין להעלות טענות או להביא ראיות שלא הועלו בפני הרשות המנהלית קודם למתן ההחלטה, וחורג מגבולות הביקורת השיפוטית המקובלת. כמו כן, מדגיש המבקש כי כתבי ההגנה בהליכים האזרחיים הוגשו בשנת 2015 ו-2016, ולכן לא ניתן לקבל את טענת היועמ"ש, שלפיה מדבר המבקש בשני קולות (שכן, חלפו מספר שנים מאז), ועל כל פנים – עבר המבקש כברת דרך משמעותית מאז, עת החל להשתלב בהליך ייעודי לטיפול בעבירות מין. בקשר לכך, מחדד המבקש כי מב"ן בחן אף הוא את טענות המבקש בהליכים האזרחיים, וקבע בחוות דעתו מיום 5.7.2021 כי אין בהם כדי לשנות ממסקנתו .

8.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות, ללא צורך בתגובות.

9.

ועדת השחרורים היא גוף מעין שיפוטי, ועל כן בקשות רשות ערעור כגון זו שלפניי שקולות לבקשות רשות ערעור "בגלגול שלישי", והן תתקבלנה רק במקרים חריגים, המעוררים שאלה משפטית עקרונית או סוגיה עקרונית בעלת השלכות רוחב ( רע"ב 4970/18 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 9 (19.8.2018); רע"ב 4060/20 חזון נ' מדינת ישראל , פסקה 9 (19.7.2009)). כוחה של הלכה זו יפה גם כאשר בקשת רשות הערעור מתייחסת להחלטה של בית המשפט לעניינים מינהליים המבטלת את החלטת ועדת השחרורים (רע"ב 1228/19 פלוני נ' ועדת השחרורים בבית הסוהר צלמון , פסקה 6 (17.3.2019); רע"ב 8568/20 פלוני נ' בית המשפט המחוזי בנצרת , פסקה 9 (4.1.2021)).

10.

לא מצאתי כי הבקשה שלפניי נמנית בגדר המקרים החריגים הללו. חרף ניסיונותיו של המבקש לשוות לבקשתו נופך עקרוני, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית החורגת מעניינו הפרטי, ומשכך, הבקשה אינה מצדיקה דיון ב"גלגול שלישי". ויובהר, בית המשפט קמא קבע, בניגוד לעמדת וועדת השחרורים, כי בחינת מכלול נסיבותיו של המבקש, לרבות נסיבות ביצוע העבירות, חוות הדעת שהוגשו בעניינו וטענות שטען במסגרת הליכים אזרחיים המתנהלים במקביל, מובילה למסקנה סבירה אחת, לפיה אין לאפשר בשלב זה את שחרורו המוקדם של המבקש לנוכח המסוכנות הנשקפת ממנו בהינתן רמת המניפולטיביות המאפיינת אותו. ודוק, טענות המבקש בהליכים האזרחיים לא היו השיקול הבלעדי ביסוד החלטת בית המשפט קמא, אלא אך אחד מהשיקולים – ובכך אין כל פסול. אכן, גם למורשע בהליך פלילי עומדת הזכות להתגונן בפני תביעה נזיקית שמוגשת כלפיו, ואולם קו ההגנה בו הוא בוחר בהליך האזרחי עשוי ללמד על יחסו לעבירות בהן הורשע, וממילא להיות רלוונטי להערכת מסוכנותו לצורך הליכי שחרור מוקדם. בכך אין כל פגיעה בזכות הגישה לערכאות משפטיות, שהרי זכות זו אין משמעה שיש לאפשר לאדם להציג שתי גרסאות סותרות – אחת, הנוטלת אחריות מלאה על מעשיו ומגלה אמפתיה לקורבנות, בהליך העונשי; ושניה, המבקשת למעט מאחריותו ולהטיל דופי במתלוננות, בהליך האזרחי.

11.

החלטה ממוקדת וקונקרטית כדוגמת זו בה עסקינן זה אינה מצדיקה התערבות של בית משפט זה ב"גלגול שלישי". בנסיבות אלה, ובהתחשב בכך שלמבקש לא עומדת זכות קנויה בדין להשתחרר שחרור מוקדם, בטרם ירצה את מלוא עונשו, סבורני כי לא נפלה בפסק הדין של בית המשפט קמא טעות שמצדיקה התערבות (רע"ב 3148/11 קופמן נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (4.5.2011); רע"ב 6308/18 סלאמה נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 5 (6.9.2018)).

12.

סוף דבר : בקשת רשות הערעור נדחית.