רע"ב 7871/16 שאול פרץ נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטים: י' אלון – נשיא; ר' ברקאי ;

ו- י' עדן ), בעת"א 22243-06-16, מיום 6.7.2016, בגדרו התקבלה עתירתה של המשיבה ובוטלה החלטת ועדת השחרורים, מיום 5.6.2016, אשר הורתה על שחרורו המוקדם של המבקש ממאסר, בתנאים מגבילים.

רקע והליכים קודמים

2.

על המבקש הושת עונש הכולל, בין היתר, 4 שנות מאסר לריצוי בפועל, לאחר שהוא הורשע בביצוע עבירות שונות, במסגרת מעורבותו בפרשיית סחיטה באיומים ובכוח של אדם בשם מוטי קסטרו (להלן: המתלונן ), בשל חוב שחב המתלונן לאחי המבקש. ביום 4.3.2014, הרשיע בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ע' מודריק – סג"נ ) את המבקש, על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, בביצוע העבירות הבאות: חטיפה, לפי סעיף 369 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ) (2 עבירות); כליאת שווא, לפי סעיף 377 רישא לחוק; סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 סיפא לחוק; תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 382(א) לחוק; סחיטה בכוח ובאיומים, לפי סעיף 427 רישא, בצירוף סעיף 428 רישא לחוק; החזקת נשק שלא כדין, לפי סעיף 144(א) לחוק; חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333, בצירוף סעיפים 335(א)(1) ו-335(א)(2) לחוק; והדחה בחקירה, לפי סעיף 245(א) לחוק.

3.

ביום 22.10.2013, החל המבקש בריצוי עונש המאסר שהושת עליו. מועד שחרורו של המבקש, בתום ריצוי מלוא תקופת מאסרו, יחול ביום 21.10.2017, כאשר מועד שחרורו, בתום ריצוי שני שלישים מתקופת מאסרו, חלף ביום 26.6.2016. ביום 5.6.2016, דנה ועדת השחרורים (להלן: הוועדה ) בעניינו של המבקש, והחליטה להיעתר לבקשתו, ולהורות על שחרורו המוקדם ממאסר.

4.

בהחלטתה, ציינה הוועדה כי, אמנם, יש לחובת המבקש עבר פלילי מכביד, שהוביל לריצוי שלושה מאסרים בפועל בגין הרשעות קודמות, ואולם, מדו"ח סוציאלי אשר הוגש בעניינו של המבקש (להלן: הדו"ח ), עולה כי טרם מאסרו הנוכחי הוא עבר "אירוע חבלני שכתוצאה ממנו נפצע באורח קשה והפך לנכה" , וכי

"במאסר הנוכחי בניגוד למאסרים קודמים אותם ריצה חל שינוי משמעותי בהתנהלותו". עוד ציינה הוועדה, כי במהלך מאסרו הנוכחי נמנע המבקש מביצוע עבירות משמעת; התגייס להליכי טיפול שונים; מסר בדיקות שתן נקיות; נענה לכל סיוע שנדרש ממנו על ידי צוות האגף; ונמצא מתאים להשתלבות בתוכנית מטעם הרשות לשיקום האסיר, עם שחרורו. כמו כן, התרשמה הוועדה מן האמור בדו"ח, כי המבקש ביצע מהפך באורחות חייו, "וכיום רצונו האמיתי הוא להקים משפחה ולחיות חיים נורמטיביים" . לאור השיקולים האמורים, הורתה הוועדה על שחרורו המוקדם של המבקש, בתנאים מגבילים.

5.

נגד החלטה זו של ועדת השחרורים עתרה המשיבה לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. ביום 6.7.2016, קיבל בית המשפט המחוזי את העתירה, וקבע כי החלטת הוועדה "אינה עומדת במתחם הסבירות ולא ניתן על ידה המשקל הראוי לשורה מצטברת של נתונים" , ובכלל זאת: לעברו הפלילי המכביד ביותר של המבקש; לחומרת העבירות שביצע המבקש במסגרת סחיטתו של המתלונן, והיותו "הגורם הדומיננטי" בביצוען; לעובדה כי העבירות האמורות בוצעו זמן קצר לאחר ששוחרר המבקש ממאסר קודם, שעה שמעל ראשו ריחפו שני עונשי מאסר מותנים; ולעובדה כי "בעבר אף שוחרר [המבקש] ברישיון, אך הפר את תנאי הרישיון" . בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע, כי הפגיעה החבלנית שעבר המבקש, "אשר כפועל יוצא ממנה נטען כי הוא עבר שינוי" , התרחשה "עובר למאסרו הנוכחי, ובטרם ביצע את עבירות האלימות והסחיטה בגינן הוא מרצה את מאסרו זה" . עוד הטעים בית המשפט המחוזי, כי בתקופת מאסרו היה המבקש מעורב במספר אירועי משמעת, האחרון שבהם מחודש אוגוסט 2014, ומחומר חסוי שהוגש בעניינו של המבקש, "עולה תמונה המחזקת את תמונת המסוכנות, ועמדת המשטרה מתיישבת עמו" . אמנם, בית המשפט המחוזי התרשם, כי אכן "נחזית מהדוחות של הגורמים הסוציאליים התקדמות טיפולית מסוימת" , ואף מדבריו של המבקש בפני בית המשפט "ניתן לראות תחילת הבנת משמעות חומרת העבירות אשר ביצע, ורצון לערוך שינוי" . עם זאת, קבע בית המשפט המחוזי, כי המבקש לא עמד "בנטל אשר התנהלותו הקודמת העמידה בפניו" , וביטל את החלטת ועדת השחרורים.

הבקשה לרשות ערעור

6.

ביום 9.10.2016, הגיש המבקש באמצעות בא-כוחו, עו"ד עמית ויצמן, בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בבקשת רשות הערעור נטען, כי בעניינו של המבקש עולה "שאלה משפטית בעלת חשיבות" , והיא: "האם, על אף שאין חקיקה מסודרת על כך, אדם בעל עבר פלילי כגון דא, אשר עבר שינוי משמעותי במהלך מאסרו יכול וישוחרר כאסיר ברשיון או שמא זו אפשרות שאינה קיימת?" . בהמשך לכך נטען, כי בית המשפט המחוזי שם עצמו בנעליה של ועדת השחרורים, במקום לבחון את סבירות החלטתה. זאת, שעה שמדובר באסיר ללא עבירות משמעת, אשר מאס בחיי הפשע, ערך שינוי משמעותי באורח חייו, ו "השתלב בהליכים טיפוליים משמעותיים" .

7.

ביום 8.12.2016, הוגשה תגובת המשיבה לבקשת רשות הערעור, במסגרתה נטען כי דין הבקשה להידחות, הן על הסף והן לגופו של עניין. הדחייה על הסף מתבקשת, לשיטת המשיבה, מכיוון שהבקשה איננה מעלה כל שאלה משפטית שטרם נדונה בעבר על ידי בית משפט זה, ולמעשה היא נוגעת אך ורק בשאלת יישום ההלכה על נסיבותיו הקונקרטיות של המבקש. עוד נטען, כי דינה של בקשת רשות הערעור להידחות אף לגופה, שכן בית המשפט המחוזי התייחס "בפסק דינו המנומק" , לכלל השיקולים המנויים בסעיף 9 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן:

חוק שחרור על תנאי ), ויישם אותם כראוי על נסיבותיו של המבקש. בהמשך לכך, הדגישה המשיבה, כי המבקש הינו אסיר בעל עבר פלילי "עשיר" , שלחובתו הרשעות ב-12 הליכים קודמים; אשר זכה בעבר לשחרור מוקדם מעונש מאסר בפועל, והפר את תנאי השחרור. כמו כן, סבורה המשיבה, כי חומרת העבירות בהן הורשע המבקש עומדת על רף גבוה ביותר, ונסיבות ביצוע העבירות קשות, מה גם, שהתנהלותו במהלך ריצוי עונש המאסר הייתה שלילית, "כעולה מהחומרים החסויים בעניינו" .

8.

לאחר עיון בתגובת המשיבה לבקשת רשות הערעור, הוריתי ביום 13.12.2016, כי המשיבה תמציא לעיוני את החומר החסוי בעניינו של המבקש, אשר עמד בפני בית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה

9.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתגובת המשיבה, ובחומר החסוי אשר הועמד לרשותי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

10.

הלכה היא, כי לא על נקלה תינתן רשות ערעור על החלטות הנוגעות לעתירות אסירים, שכן רשות הערעור שמורה למקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות ציבורית או סוגיה משפטית כבדת משקל, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה (רע"ב 5610/16 מיארה נ' מדינת ישראל (26.9.2016) (להלן: עניין מיארה ); רע"ב 3103/15 נדאל נ' היועץ המשפטי לממשלה (8.6.2015)

(להלן: עניין נדאל ) ; רע"ב 2041/14 הררי נ' נציב שירות בתי הסוהר (18.3.2014) ). הלכה זו עומדת בעינה, גם במקרים בהם החליט בית המשפט המחוזי לבטל את החלטתה של ועדת השחרורים. כפי שציינתי בעניין נדאל :

"אף אם נלך לשיטתה של 'הגישה המרחיבה', הדוגלת בהחלת אמת מידה מקלה יותר על בקשות רשות ערעור מטעמם של אסירים, יש לראות בבקשות שעניינן שחרור מוקדם על-תנאי כבקשות לדיון ב"גלגול שלישי", להן ניתן להיענות אך במקרים חריגים" (שם,

בפסקה 8; ראו גם: רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה , בפסקה 4 לחוות דעתו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס

(11.3.2009); רע"ב 1649/16 נאצר נ' מדינת ישראל (3.8.2016); עניין מיארה ) .

בבקשת רשות הערעור שלפניי, מנסה המבקש לשוות לטענותיו נופך עקרוני, ואולם, יש צדק בטענת המשיבה, כי הבקשה מצטמצמת לעניינו הפרטי של המבקש, וזאת בלבד, ואינה מעלה כל סוגייה רחבת היקף, אשר מצדיקה מתן רשות ערעור ב "גלגול שלישי" . מטעם זה בלבד יש לדחות את הבקשה לרשות ערעור.

11.

בבחינת למעלה מן הצורך, אציין שגם לגופו של עניין סבורני כי דין הבקשה להידחות. בית משפט זה קבע, לא אחת, כי אין עומדת לאסיר זכות קנויה לשחרור מוקדם מריצוי עונש מאסר (עניין מיארה ; רע"ב 1402/16 דאר שיך נ' מדינת ישראל

(21.3.2016) ; רע"ב 205/08 עסילה נ' שירות בתי הסוהר

(24.6.08 ) ). יחד עם זאת, ס' 3 ל חוק שחרור על תנאי , מקנה לוועדת השחרורים סמכות שבשיקול דעת להעניק שחרור מוקדם כאמור, אם שוכנעה הוועדה, כי האסיר ראוי לשחרור, וכי שחרורו לא יסכן את שלום הציבור. אשר להיקף ביקורתו של בית המשפט המחוזי על החלטות הוועדה, ציינתי זה מכבר, במסגרת רע"ב 8040/12

אבו סיף נ' היועץ המשפטי לממשלה (26.12.2012), כי "התערבותו של בית המשפט המחוזי בהחלטתה של ועדת השחרורים, בעניינים כגון דא, מצטמצמת אך למקום בו שוכנע בית המשפט כי נפל בה פגם, בשל אחת העילות המוכרות במשפט המינהלי, לרבות חריגה ממשית ממתחם הסבירות" (שם, בפסקה 13).

12.

בענייננו, שוכנעתי כי בדין קבע בית המשפט המחוזי שהחלטתה של ועדת השחרורים, אשר הורתה על שחרורו המוקדם של המבקש, חרגה מגדר מתחם הסבירות. תמים דעים אני עם בית המשפט המחוזי, כי לא ניתן להתעלם מחומרת העבירות בהן הורשע המבקש, ומעברו הפלילי המכביד ביותר. ביתר שאת אמורים הדברים, לנוכח העובדה כי המבקש ביצע את העבירות האמורות, שעה ששני עונשי מאסר מותנים ריחפו מעל לראשו. לא זו בלבד, אלא שעולה מהחומר החסוי שהוגש לעיוני, חומר שעמד גם בפני בית המשפט המחוזי, כי מעורבותו של המבקש בפלילים לא פסקה במהלך תקופת מאסרו, דבר המעיד אף הוא על מסוכנותו.

בנסיבות אלו, סבורני כי לא היה מקום ליתן אמון במבקש, כפי שסברה ועדת השחרורים, ולטעמי צדק בית המשפט המחוזי עת ביטל את החלטת הוועדה.