רע"ב 1649/16 מרואן נאצר נ. מדינת ישראל

זו הגישה המשיבה עתירה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים.

העתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים

6.בעתירת המדינה נטען כי הוועדה לא נתנה דעתה למסוכנותו של המבקש לציבור, ולכך שבנסיבות ביצוע העבירות המיוחסות לו הוא אינו ראוי לשחרור על תנאי. עוד הודגש בעתירה כי קיים מידע מודיעיני משטרתי ומידע מטעם שב"ס מהשנים 2014-2006 בנוגע לפעילות שהתקיימה מחוץ לכלא בה היה מעורב המבקש. עובדה זו, כך נטען, מלמדת על מעורבותו העמוקה של המבקש בחיי הפשע ועל כך שהוא ממשיך להיות חבר בארגון פשיעה. המדינה הוסיפה כי המבקש שוחרר שחרור מוקדם ממאסרו הראשון, ואף על פי כן שב וביצע עבירות חמורות.

כן נטען כי במחצית השנה שחלפה מאז החלטת הוועדה לפיה נדרש המשך והעמקת הטיפול במבקש, בפועל הוא לא עבר הליך טיפולי מעמיק. אשר לחופשות אליהן יצא המבקש במהלך החודשים האחרונים, נטען כי הן היו בתנאי מעצר בית מוחלט ובפיקוח שני ערבים צמודים.

7.בתגובתו לעתירה הדגיש המבקש כי המידעים בעניינו אינם מהזמן האחרון וכבר אינם רלוונטיים, וההוכחה לכך היא יציאתו לחופשות בתקופה האחרונה. הובהר כי מרבית המידעים נבעו מהסכסוך בין המבקש לבין עד מדינה שהעיד בעניינו, אך בין השניים נחתם הסכם סולחה, שלאחריו הסירה משטרת ישראל את התנגדותה ליציאת המבקש לחופשות. כן הודגש ההליך הטיפולי שעבר המבקש שהוביל לחוות דעת חיוביות בעניינו מטעם גורמי הטיפול, ונטען כי תכנית השיקום של רש"א תאפשר המשך מגמה זו.

8.בית משפט קמא קיבל את עתירת המדינה וביטל את החלטת הוועדה. בפסק הדין נקבע כי מעשיו של המבקש מלמדים באופן ברור על מסוכנותו. בהקשר זה צוינה התרשמות בית המשפט שגזר את דינו בעניין התנהלותו העבריינית הקשה של המבקש, מעשיו הנפשעים, אכזריותו כלפי סביבתו, התייחסותו האלימה כלפי מי שלא פעל לפי גחמותיו והפחד והאימה שהטיל בתחומי שליטתו. כן נזקף לחובת המבקש עברו הפלילי המכביד בגין עבירות חמורות.

בית המשפט הדגיש גם את המידעים המודיעיניים החסויים של המשטרה ושל שב"ס אשר מהם עולה שהמבקש המשיך לעסוק בפלילים במהלך מאסרו הנוכחי, וציין כי יש בכך כדי ללמד שמסוכנותו עומדת בעינה, וכי לא ניתן להפיגה אם ישוחרר על תנאי גם בתנאים המגבילים ועל-אף הסכם הסולחה עם עד המדינה. הובהר, כי ארבע החופשות אליהן יצא המבקש אינן מעידות על היעדר מסוכנות, בהינתן המספר המועט של החופשות ביחס לתקופת מאסרו הממושך והתנאים המגבילים בהם שהה במהלך חופשותיו (מעצר בית מוחלט ופיקוח של שני ערבים צמודים).

אשר להליך הטיפולי והשיקומי, נקבע כי אין להתעלם מחוות הדעת החיוביות בעניינו של המבקש מטעם הגורמים הטיפוליים, אך הודגש כי מאז שנת 2012 המבקש לא השתתף בהליך טיפולי כלל. זאת, על אף החלטת וועדת השחרורים מיום 6.5.2015 בה נקבע כי יש צורך בהעמקת ההליך הטיפולי של המבקש. משכך, נפסק כי החלטתה של הוועדה על שחרור המבקש אינה עולה בקנה אחד עם החלטתה הקודמת בעניין הצורך בהמשך ובהעמקת הטיפול, אשר לא מומשה בפועל.

לבסוף צוין כי החלטת הוועדה מותירה למבקש תקופת רישיון של כשלוש וחצי שנים, בעוד שתכנית רש"א צפויה להימשך שנתיים בלבד. משמעות החלטה זו היא כי המבקש ייוותר ללא תכנית, גם אם בפיקוח הוועדה, במשך כשנה וחצי, וגם משום כך, בצירוף יתר הנתונים, יש לקבל את העתירה ולבטל את החלטת הוועדה.

כלפי פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שבפנינו.

הבקשה דנא

9.בבקשתו טוען המבקש כי בית משפט קמא חרג מתפקידו עת שם עצמו בנעליה של וועדת השחרורים, בעוד שכל שהיה עליו לעשות הוא לבחון האם החלטת הוועדה חרגה ממתחם הסבירות. בהקשר זה נטען כי החלטת הוועדה לא ניתנה כלאחר יד, אלא לאחר שלושה דיונים שהתקיימו לאורך תקופה של שנה. הוועדה התרשמה מהתנהגותו של המבקש ומהמוטיבציה לטיפול אותה הביע. במצב זה לא היה מקום להתערב בהחלטתה הסבירה והמנומקת של הוועדה.

המבקש הוסיף כי בית משפט קמא ביסס את החלטתו על מידע שגוי, לפיו, לכאורה, המבקש לא עבר כל הליך טיפולי משנת 2012, בעוד שלמעשה הוא שולב בטיפול פרטני עם עובדת סוציאלית, בהתאם להחלטת וועדת השחרורים מיום 6.5.2015.

כן נטען כי החלטת בית משפט קמא מבטאת תפיסה לפיה אסיר אשר הורשע בניהול ארגון פשע אינו זכאי לשחרור מוקדם נוכח המסוכנות הטבועה בעבירות אותן ביצע ובגינן נדון למאסר ממושך. נטען כי תפיסה זו שגויה, וכי בנסיבות המקרה דנא מסוכנותו של המבקש הופחתה באופן ניכר, וכי שנות המאסר וההליכים הטיפוליים שעבר תרמו לכך תרומה ניכרת.

לבסוף, המבקש חזר על טענותיו בדבר העדר ידיעות מודיעיניות בעניינו במהלך השנתיים האחרונות, הסכם הסולחה שערך עם עד-המדינה, העובדה ששולב בסבב חופשות ואפקטיביות תכנית השיקום של רש"א.

10.בתגובת המשיבה לבקשה נטען כי דין הבקשה להידחות על הסף, שכן היא אינה מעלה שאלה משפטית חדשה או עקרונית, ופסק הדין קמא אינו חורג מההלכות הקיימות בסוגיות הרלוונטיות לעניין. לחלופין, נטען כי יש לדחות את הבקשה אף לגופה נוכח מסוכנותו של המבקש הנלמדת ממעשיו ומהמשך פעילותו הפלילית אף מבין כתלי בית הסוהר, באופן עקבי ולאורך שנים. המשיבה סמכה ידיה על פסק הדין קמא וחזרה על עיקרי הטענות אותן טענה לאורך ההליך.

ביום 22.5.2016 הורה חברי השופט ס' ג'ובראן

כי הבקשה תובא לדיון בפני הרכב, דיון שהתקיים ביום 17.7.2016.

דיון והכרעה

11.לאחר העיון ושמיעת טענות הצדדים, ולאחר עיון בהעדר הצדדים בחומר המודיעיני שהוצג לבית משפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

12.הלכה היא כי בקשות רשות ערעור המכוונות כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, שניתן לפי סעיף 25(ה) לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001, תתקבלנה במשורה. רשות ערעור תינתן אך במקרים חריגים, המעוררים שאלה משפטית כבדת משקל או סוגיה ציבורית רחבת היקף, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה. כוחה של הלכה זו יפה גם למקרים בהם בית המשפט המחוזי החליט לבטל את החלטת ועדת השחרורים

( רע"ב 6566/13 דביר נ' היועץ המשפטי לממשלה , בפסקה 8 וההפניות שם (11.2.2014) (להלן:

עניין דביר ) ). בהקשר זה צוין כי:

"אף אם נלך לשיטתה של 'הגישה המרחיבה ', הדוגלת בהחלת אמת מידה מקלה יותר על בקשות רשות ערעור מטעמם של אסירים, יש לראות בבקשות שעניינן שחרור מוקדם על-תנאי כבקשות לדיון ב 'גלגול שלישי ', להן ניתן להיענות אך במקרים חריגים" (עניין דביר , שם).

על אף ניסיונו של המבקש להציג את בקשתו כמעלה שאלות עקרוניות ובעלות חשיבות ציבורית, לא מצאתי כי טענותיו חורגות מנסיבותיו האישיות והקונקרטיות. מטעם זה בלבד יש לדחות את הבקשה. מעבר לנדרש אציין כי לא מצאתי להתערב בפסק הדין קמא

גם לאחר בחינת טענות המבקש לגופן.

13.המבקש טען כי פסק הדין קמא התבסס על נתון עובדתי שגוי, לפיו הוא לא עבר כל הליך טיפולי מאז שנת 2012, בעוד שלמעשה, כפי שעולה מחוות דעת העובדת הסוציאלית מיום 11.10.2015, בעקבות המלצת וועדת השחרורים מיום 6.5.2015, המבקש קיים שיחות פרטניות עם עובדת סוציאלית מטפלת אחת לשבועיים.

אלא שכעולה מפסק הדין קמא (בפסקה 7), בית המשפט היה ער לחוות דעתה של העובדת הסוציאלית מיום 11.10.2015, ואף ציין כי אינו מתעלם מהאמור בה, לפיו המבקש הוא בעל מוטיבציה לשינוי אורחות חייו וכי לאורך מאסרו הביע נכונות לטיפול, נתרם ממנו, וקיבל כלים להתמודדות עם מצבים מורכבים בחייו. בית המשפט ציין עוד כי מאז שנת 2012, עת השתתף המבקש בקבוצת "שליטה בכעסים" ובשיחות פרטניות עם עובדת סוציאלית, חלפו שלוש שנים במהלכן לא השתתף בהליך טיפולי. כן צוין כי גם לאחר החלטת הוועדה מיום 6.5.2015 לא עבר המבקש כל הליך טיפולי, על אף ההמלצה להעמיק את ההליכים בהם החל המבקש בשנים מוקדמות יותר בתקופת מאסרו.

אמנם, בית המשפט לא ציין בפסק דינו את השיחות הפרטניות שקיים המבקש אחת לשבועיים עם עובדת סוציאלית, כמצוין בדו"ח מיום 11.10.2015, אך אין להבין מכך כי בית המשפט התבסס על מידע שגוי בקביעותיו. אפשרות סבירה לא פחות היא, שבית המשפט קרא את חוות הדעת כולה (כפי שאף עולה מהציטוטים הנרחבים ממנה במסגרת פסק הדין קמא), והמידע בעניין השיחות הפרטניות שהתקיימו סמוך לאחר החלטת וועדת השחרורים היה מונח בפניו, אך למרות זאת, בית המשפט לא ראה בשיחות אלה משום "הליך טיפולי" אשר בכוחו להעמיק את ההליכים בהם החל המבקש ואשר נפסקו בשנת 2012.

14.ויובהר, לאחר הדיון השני בוועדת השחרורים הודגש בהחלטת הוועדה כי "מנחי הקבוצה לשליטה בכעסים ציינו במפורש כי מדובר בתהליך טיפול ראשוני של שינוי, ומזה ברור כי הלכה למעשה יש צורך בהמשך טיפול, העמקתו, וזאת להביא למהפך של ממש ... לשם כך, מתבקשים אנשי הטיפול בכלא לאפשר לאסיר להשתתף בהליכי טיפול משמעותיים נוספים ". מהחלטת בית משפט קמא עולה כי שיחות פרטניות המתקיימות בתדירות של אחת לשבועיים לאורך מספר חודשים, אינן מענה ראוי לדרישות הגבוהות אותן הציבה ועדת השחרורים בהחלטתה הנזכרת. משכך, נקבע כי ההחלטה על שחרורו של המבקש ללא התייחסות לדרישות אלה ולמימושן אינה עולה בקנה אחד עם החלטתה הקודמת של הוועדה. לא מצאתי כי קביעה זו שגויה או מבוססת על מידע שגוי. בפני בית המשפט עמדו הנתונים בכללם, ועל בסיסם הוחלט כי המבקש לא השתתף בהליכי טיפול משמעותיים בשנים האחרונות באופן המאפשר להעריך האם אכן ניתן להצביע על שינוי של ממש באורחות חייו ובמסוכנות הנשקפת ממנו.

15.טענתו השנייה של המבקש מופנית כלפי קביעת בית משפט קמא לפיה, לדבריו, אסיר אשר הורשע בניהול ארגון פשיעה ובעבירות נוספות שבוצעו במסגרת ארגון זה, אינו זכאי לשחרור מוקדם נוכח המסוכנות הטבועה במעשיו. לטענת המבקש, על אף העבירות החמורות בהן הורשע, ההליכים הטיפוליים אשר עבר ושנות המאסר אותן ריצה עד כה הפחיתו במידה ניכרת את המסוכנות הנשקפת ממנו. לתמיכה בטענה זו מזכיר המבקש את שילובו בסבב החופשות, את התנהגותו הטובה בשנים האחרונות ואת חוות הדעת החיוביות מהגורמים הטיפוליים בהם נעזר.

16.ואולם, על אף השינוי הניכר בהתנהגותו הגלויה של המבקש בשנים האחרונות במאסר, קיימים נתונים העומדים לחובתו, ואשר מקשים מאוד על מתן אמון בו על בסיס שנים מעטות של התנהגות חיובית לכאורה, ובהם – אופי העבירות בהן הורשע ובגינן הוא מרצה את המאסר הנוכחי; עברו הפלילי המכביד; העובדה שכבר שוחרר בשחרור מוקדם ממאסר, ושב לסורו; ובעיקר המידע המודיעיני לפיו המבקש המשיך לעסוק בפלילים מתוך כתלי הכלא לאורך שנים ארוכות, וזאת עד לשנת 2014. כאמור, המידע המודיעיני הוצג אף לעיוננו במעמד צד אחד, והמדובר בידיעות אשר מהוות אינדיקציה למסוכנות גבוהה ולכך כי שחרורו של המבקש עלול לפגוע בשלום הציבור.

17.איני מתעלם מכלל הנתונים והשיקולים הפועלים לזכות המבקש, אשר עליהם עמדה ועדת השחרורים בהחלטתה, ואף פורטו בהרחבה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. לא אכחד כי אין המדובר במקרה קל להכרעה, וכי ככל הנראה הדברים הובאו לבחינה ולהכרעה בנקודת זמן רגישה – כאשר מחד גיסא חלפו כשנתיים ממועד הידיעה המודיעינית האחרונה בעניינו של המבקש, כשבמהלכן ניכר שינוי בהתנהגותו ובמוטיבציה של המבקש לשינוי אורכות חייו, אך מאידך גיסא טרם חלף מספיק זמן כדי לבחון האם שינוי זה הוא מהותי, כן, וארוך טווח. נוכח האמור, לא מצאתי להתערב בגישתו הזהירה של בית משפט קמא, אף אם היה ניתן להצדיק גם תוצאה אחרת בנסיבות דומות.

18.לסיום, יוער, כי בית משפט קמא הבהיר בהחלטתו כי שחרורו ברישיון של המבקש בעת הנוכחית תהיה לתקופה של שלוש וחצי שנים, כשתכנית רש"א נמשכת רק כשנתיים. גם לכך הייתה השפעה על ההחלטה למנוע את שחרורו של המבקש לאלתר. עם זאת, ניכר כי כלל נסיבותיו של המבקש, כמו גם הנתון האחרון הנזכר, יוכלו להיבחן מחדש בפעם הבאה, אם יבחר המבקש להגיש בקשה לדיון חוזר בעניינו בהתאם לתנאים הקבועים בחוק. בהחלט ייתכן כי לחלוף פרק זמן נוסף, כמו גם לשילובו של המבקש בהליך טיפולי משמעותי , תהיה השפעה על החלטה עתידית בעניין שחרורו המוקדם.

נוכח האמור לעיל, אציע לדחות את הבקשה.

ש ו פ ט

השופט ס' ג'ובראן :

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט ח' מלצר :

אני מסכים.

ש ו פ ט

לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט צ' זילברטל .