פסק-דין3 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"ב 6970/10 חבשי חסן נ. ועדת השחרורים המיוחדת

ניתן ביום

בקצרה

משפט מנהלי · שחרור על תנאי ממאסר עולם - נסיבות רפואיות וגילבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור על החלטת ועדת השחרורים שלא לשחרר על תנאי אסיר בן 90 שהורשע ברצח בתו. נקבע כי האסיר לא הוכיח שינוי בולט וממשי בהבנת חומרת מעשיו, וכי הרשעה ברצח מעמידה אותו בחזקת מסוכנות. יחד עם זאת, הורה לשירות בתי הסוהר לאפשר לאסיר מפגשים עם גורם טיפולי דובר ערבית.

העובדות

המבקש, אסיר בן 90, הורשע ברצח בתו לאחר שהעלה אותה באש בהיותה בחודש השביעי להריונה. עונשו של מאסר העולם נקצב ל-25 שנים, ומועד שחרורו המלא נקבע ליום 30.12.15. ועדת השחרורים המיוחדת דחתה מספר בקשות לשחרור על תנאי בשל טעמים רפואיים, וועדת אלמ"ב לא המליצה על שחרורו.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש לקבל את הערעור על החלטת ועדת השחרורים המיוחדת שלא לשחרר את האסיר שחרור על תנאי?
  2. 2.האם הוכח שחל באסיר שינוי בולט וממשי בהבנת חומרת מעשיו ובמוכנותו להשתלב בחברה?

הלכות

  1. 1

    אין לאסיר זכות שבדין להשתחרר לפני שהשלים את מלוא תקופת מאסרו, והוא נדרש להוכיח כי מתקיימות בו אמות המידה הקבועות בחוק.

    ״הנחת יסוד היא שאין לאסיר זכות שבדין להלך חופשי לפני שהשלים את מלוא תקופת מאסרו״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    על הוועדה להשתכנע כי חל באסיר שינוי בולט וממשי שיש בו להצדיק את שחרורו על תנאי ממאסר.

    ״בסופו של יום על הוועדה להשתכנע כי חל באסיר שינוי בולט וממשי שיש בו להצדיק את שחרורו על תנאי ממאסר״
    לציטוט במסמך ←
  3. 3

    הרשעה בעבירת רצח מעמידה את האסיר בחזקת מסוכנות העומדת בעינה גם כאשר זמן המאסר ארוך.

    ״המבקש הורשע בעברת רצח ובשל כך עומד הוא בחזקת מסוכנות העומדת בעינה גם כאשר זמן המאסר הינו ארוך״
    לציטוט במסמך ←
  4. 4

    התנהגות תקינה בכלא אינה מספיקה כדי להוכיח שינוי בולט וממשי, שכן מרכז הכובד של השיקולים הוא אמות המידה שבסעיף 10(ב) לחוק.

    ״אמנם אסיר שקט המתנהל בכלא ללא בעיות משמעת, אך בכך לא די כדי לענות על הערך המוסף שבסעיף 10(ב) לחוק״
    לציטוט במסמך ←
  5. 5

    מחסום שפה המונע מהאסיר גישה לטיפול עשוי להצדיק מתן אפשרות למפגשים עם גורם טיפולי דובר שפתו, כדי שחוות הדעת תתבסס על מלוא המידע.

    ״נראה לנו אפוא כי הדרך הנכונה היא כי שירות בתי הסוהר יאפשר למבקש מפגשים עם גורם טיפולי דובר ערבית״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • שחרור על תנאי
  • ועדת השחרורים המיוחדת
  • מאסר עולם
  • שינוי בולט וממשי
  • מסוכנות
  • רצח
  • חומרת מעשיו
  • ועדת אלמ"ב
  • שפה ערבית

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

רע"ב

6970/10

בפני:

כבוד השופטת ע' ארבל

כבוד השופט א' רובינשטיין

כבוד השופט ס' ג'ובראן

המבקש:

חבשי חסן

נ ג ד

המשיבה:

ועדת השחרורים המיוחדת

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת מיום 21.9.10

בעת"א 30541-08-10 שניתן על ידי כבוד השופטים א' אברהם, ב' ארבל וש' אטרש

תאריך הישיבה:

כ"ו בשבט תשע"א

(31.1.11)

בשם המבקש:

עו"ד ע' מחול

בשם המשיבה:

עו"ד מ' פרימן

פסק-דין

השופטת ע' ארבל :

1.

בפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, לפיו נדחתה עתירתו של המבקש נגד החלטת ועדת השחרורים המיוחדת שלא לשחררו שחרור על תנאי ממאסרו.

המבקש הינו אסיר בן 90 אשר הורשע ביום 29.3.93 על-ידי בית המשפט המחוזי בנצרת ברצח בתו, לאחר שהעלה אותה באש בהיותה בחודש השביעי להריונה.

ביום 16.6.91 נדון המבקש למאסר עולם. עונשו נקצב ל-25 שנים על-ידי נשיא המדינה. מועד שחרורו המלא נקבע ליום 30.12.15, מועד תום רצוי שני שלישים מן העונש חל ביום 31.8.07. במהלך השנים, המבקש הגיש לוועדת השחרורים המיוחדת מספר בקשות לשחרור על-תנאי בשל טעמים רפואיים, על-פי סעיף 7 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: החוק ), אולם בקשותיו נדחו. עתירה שהגיש נגד החלטתה האחרונה של ועדת השחרורים שלא לאפשר לו שחרור מוקדם נדחתה על-ידי בית המשפט קמא לאחר שלא נמצא כי החלטת הוועדה בלתי סבירה.

2.

בדיון בפנינו טען בא כוח המבקש כי חל שינוי בתפיסתו ובהתייחסותו של המבקש לעבירה שביצע. עם זאת, בשל פערי שפה מרשו אינו יכול ליצור קשר עם העובדת הסוציאלית ועם הגורמים המקצועיים, דבר המקשה עליו להשתלב בטיפול ולהצביע על שינוי משמעותי בתפיסת עולמו. מנגד, באת כוח המדינה סבורה כי אין כל שינוי בהתנהלותו ובתפיסת עולמו של המבקש – הוא לא הביע חרטה ואינו מצר על מעשיו. עוד הוסיפה כי המבקש זכה לכך שעונשו נקצב ל-25 שנות מאסר, דבר שבהתאם לחוק בנוסחו הנוכחי אינו אפשרי.

שמענו גם את המבקש עצמו, שביקש את התחשבות בית המשפט בשל גילו המתקדם והשנים הרבות בהן הוא מרצה את עונשו בכלא. כאשר נשאל על בתו בכה והשיב שהוא מתחרט על מעשיו. יצוין כי הדברים נמסרו בעברית.

3.

הנחת יסוד היא שאין לאסיר זכות שבדין להלך חופשי לפני שהשלים את מלוא תקופת מאסרו (רע"ב 6284/09 פלוני נ' ועדת השחרורים בסעיף 5 (לא פורסמה, 3.9.09) ; רע"ב 3335/08 עית' נ' ועדת השחרורים בגוש מרכז (לא פורסמה, 6.10.08) ; רע"ב 205/08 עסילה נ' שירות בתי הסוהר בפסקה 8 (לא פורסמה, 24.6.08)). כדי לזכות בשחרור מוקדם עליו לעמוד בכל דרישות החוק לעניין שחרור מוקדם ולהוכיח את טיעוניו. עליו להוכיח כי מתקיימות בו אמות המידה הקבועות בסעיפים 5, 9, 10(ב) לחוק. על-פי עיקרי סעיפים אלה על הוועדה להשתכנע כי "האסיר ראוי לשחרור וכי שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור." על הוועדה לשקול את הסיכון הצפוי משחרורו של האסיר לשלום הציבור, לרבות למשפחתו, לנפגע העבירה ולביטחון המדינה, כמו-גם את סיכויי שיקומו של האסיר ואת התנהגותו בכלא. לשם כך על הוועדה להביא בחשבון, בין השאר, נתונים ביחס לעבירה בשלה מרצה האסיר עונש מאסר, נסיבות בצועה וחומרתה, כתבי אישום התלויים ועומדים נגדו ונסיבותיהם, וכן הרשעותיו הקודמות ותקופות המאסר שנשא בגינן. בסופו של יום על הוועדה להשתכנע כי חל באסיר שינוי בולט וממשי שיש בו להצדיק את שחרורו על תנאי ממאסר.

4.

ועדת השחרורים המיוחדת לא מצאה שהאסיר הצביע על שינויי בולט וממשי שחל בו ולא מצאה כי הוא מבין את

חומרת מעשיו ומתחרט עליהם. הוועדה הוסיפה כי המבקש הוא אמנם אסיר שקט המתנהל בכלא ללא בעיות משמעת, אך בכך לא די כדי לענות על הערך המוסף שבסעיף 10(ב) לחוק, קרי "שינוי בולט וממשי בבחינת הבנת חומרת מעשיו ומבחינת מוכנותו להשתלב בחברה ולתרום לה". השיקולים שנשקלו על ידי הוועדה על-פי אמות המידה שנקבעו בסעיף 10(ב) הם מרכז הכובד של שיקולי השחרור על תנאי. המבקש הורשע בעברת רצח ובשל כך עומד הוא בחזקת מסוכנות העומדת בעינה גם כאשר זמן המאסר הינו ארוך. ועדת השחרורים סיכמה דבריה בהתייחס לאכזריותו של המבקש ולמעשי הזוועה אותם ביצע בזו הלשון:

"איננו מוצאים בקרבנו את מידת הרחמים כלפי אדם, שהצית את ביתו ועמד והתבונן בה כשהיא סובלת סבל שאין לתארו, כשהאש מאחלת את גופה עד כלות. העושה מעשה זוועה שכזה אינו זכאי למידת רחמיהם של ועד השחרורים או של בית המשפט".

על כך יש להוסיף כי ועדת אלמ"ב שדנה בענינו של המבקש ביום 6.10.10 לא המליצה על שחרורו המוקדם בשל הערכה שקיים פוטנציאל גבוה לסיכון ומסוכנות מצדו. הוועדה התרשמה שהמבקש אינו מבין את חומרת מעשיו ומייחסם למסגרת התרבותית בה גדל. צוין כי הוא אמנם מביע רצון להשתלב בטיפול, אך גורמי הטיפול סבורים כי הוא נעדר מוטיבציה אמיתית ואינו מבין את משמעות הטיפול. דו"ח זה הונח בפני ועדת השחרורים המיוחדת , לצד דו"ח שהוכן על-ידי גורמי הטיפול בכלא, מיום 8.7.10, וכן דו"ח רפואי מטעם שירות בתי הסוהר.

6.

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ושיג ושיח עם בית המשפט נראה כי סוגיה מרכזית ביחס לאפשרות של המבקש להיבנות מכל הליך טיפולי נוגעת לנגישותו לטיפול בשפה הערבית. נראה לנו אפוא כי הדרך הנכונה היא כי שירות בתי הסוהר יאפשר למבקש מפגשים עם גורם טיפולי דובר ערבית, על מנת לאפשר הגשת חוות דעת בהקדם לוועדת האלמ"ב, ובהמשך לועדת השחרורים, שתהא מבוססת על מלוא המידע.

בכפוף לאמור העתירה נדחית.

ניתן היום, כ"ט בשבט תשע"א (3.2.11).

ש ו פ ט ת

ש ו פ ט

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצוטט על ידי (2 מסמכים)

הלכות

  1. 1אין לאסיר זכות שבדין להשתחרר לפני שהשלים את מלוא תקופת מאסרו, והוא נדרש להוכיח כי מתקיימות בו אמות המידה הקבועות בחוק.
  2. 2על הוועדה להשתכנע כי חל באסיר שינוי בולט וממשי שיש בו להצדיק את שחרורו על תנאי ממאסר.
  3. 3הרשעה בעבירת רצח מעמידה את האסיר בחזקת מסוכנות העומדת בעינה גם כאשר זמן המאסר ארוך.
  4. 4התנהגות תקינה בכלא אינה מספיקה כדי להוכיח שינוי בולט וממשי, שכן מרכז הכובד של השיקולים הוא אמות המידה שבסעיף 10(ב) לחוק.
  5. 5מחסום שפה המונע מהאסיר גישה לטיפול עשוי להצדיק מתן אפשרות למפגשים עם גורם טיפולי דובר שפתו, כדי שחוות הדעת תתבסס על מלוא המידע.