רע"ב 1032/08 יחיא פרחאן נ. מדינת ישראל

1.

המבקש נושא בעונש מאסר בן 42 חודשים בגין הרשעתו בשורה ארוכה של עבירות ובהן, בין היתר, שוד מזוין, תקיפה כדי לגנוב, זיוף וקבלת דבר במרמה, ולאחר שהופעלו לא פחות מארבעה עונשי מאסר מותנים שהיו תלויים ועומדים נגדו בגין הרשעות קודמות. משמלאו שני שלישים למאסרו, פנה המבקש בבקשה לשחרור מוקדם על-תנאי. בקשה זו נדחתה על-ידי ועדת-השחרורים, אשר קבעה כי נוכח חזרתו של המבקש לחיי-פשע זמן קצר לאחר ששוחרר משני מאסריו הקודמים, ונוכח כך שלא נרתע מלעשות זאת חרף עונשי מאסרים מותנים שעמדו נגדו, ואף הנחה אחרים, מתוך הכלא, לבצע עבירות, אין מקום ללכת לקראתו.

2.

ערעור שהגיש המבקש כנגד החלטתה של ועדת-השחרורים, נדחה על ידי בית-המשפט לעניינים מנהליים בנצרת. בפסק-דינו קבע בית-המשפט, כי בנוסף לנימוקים אותם ציינה ועדת-השחרורים בהחלטתה, יש מקום לדחות את הבקשה גם משום התמכרותו הממושכת של המבקש לסם, ממנה טרם נגמל. המבקש אומנם ביקש להשתלב במסגרת טיפולית לגמילה מסמים, אולם, מן העובדה כי גם לקראת סיומם של מאסריו הקודמים הוא הגיש בקשות דומות, למד בית-המשפט כי לא רצון כן לגמילה הניע את המבקש, אלא מטרה אחת ויחידה - קיצור מאסרו.

3.

בבקשה שלפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על החלטתו של בית-המשפט המחוזי, אולם חוששני שאין בידו עילה לכך. רשות ערעור אינה ניתנת כעניין שבשגרה, באשר מיוחדת היא למקרים המעוררים שאלה משפטית לה נודעת חשיבות כללית, ואשר חורגת מעניינו הפרטי של העותר (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.1986); רע"ב 393/97 סרסאוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.03.1997); רע"ב 9837/03 גרסיה נ' ועדת השחרורים , פ"ד נח(2) 326, 330 (2004)). הבקשה הנוכחית עוסקת בנסיבותיו האישיות של המבקש, ובהן בלבד . כבר נפסק בעבר כי אין לו לאסיר זכות קנויה לשחרור מוקדם, ולועדת-השחרורים שיקול דעת רחב עד כי רק במקרה חריג ימצא בית-המשפט לנכון להתערב בשיקול דעתה. מקל וחומר נכון הדבר כאשר מדובר בערכאת ערעור שנייה.

4.

אשר על כן, הבקשה נדחית.