רע"ב 10837/07 אבוטבול פרנסואה נ. מדינת ישראל

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, בגדרה נדחתה עתירת המבקש, שהיה באותה עת עצור עד תום ההליכים, לאפשר לאביו לבקר אותו בבית המעצר ניצן.

רקע

2.

המבקש, שבעת הגשת הבקשה הואשם בעבירת רצח ובינתיים הורשע בגינה (ראו: תפ"ח (ת"א) 1138/06 מדינת ישראל נ' אבוטבול (לא פורסם, 5.7.2009)), מצוי במשמורת שירות בתי הסוהר מאז תאריך 12.3.2007. בתאריך 19.3.2007 פנה המבקש לראשונה בבקשה לקבל אישור מיוחד לביקור אביו, מר צ'רלי אבוטבול, אצלו בבית המעצר. כאן המקום לציין כי אביו של המבקש הינו אסיר לשעבר, אשר השתחרר מן הכלא בחודש פברואר 2002 . עוד יוער כי האישור המיוחד התבקש בהתאם ל פקודת נציבות שירות בתי הסוהר מס' 04.42.00 (להלן: הפקודה ) (יוער כי מאז הגשת הבקשה עודכנה הפקודה הנ"ל). פקודה זו מסדירה את סדרי הביקור אצל עצירים ואסירים, וכוללת גם הסדרה של נושא ביקור עציר על ידי מי שהיה בעבר אסיר.

בקשתו של המבקש לאשר את ביקור האב נדחתה בנימוק שהמבקש חדש ובלתי מוכר בבית המעצר. עוד נאמר למבקש כי לאחר שישהה בבית המעצר תקופה של חודשיים הוא יוכל להגיש בקשה חדשה (נספח מש/1 לתגובת המשיבה). לאחר תכתובת בין באי כוחו של המבקש לשירות בתי הסוהר, נמסר לבאי כוחו של המבקש בתאריך 13.6.2007 כי ההחלטה שלא לאשר את ביקור האב התקבלה על דעת מפקד המחוז.

3.

בעקבות הסירוב כאמור, ולאחר שלטענתו, לא קיבל מענה לפנייה נוספת שהגיש לאישור הביקור בתאריך 27.07.2007, פנה המבקש בעתירת אסיר לבית המשפט המחוזי בתל אביב (עע"א 2602/07) ובה התבקש שירות בתי הסוהר לאפשר את ביקור אביו של המבקש בבית המעצר ניצן. בדיון מסר בא-כוח המשיבה כי ביקורו של אביו של המבקש נבחן הן על ידי שירות בתי הסוהר והן על ידי המשטרה, נוכח היותו אסיר לשעבר, ועמדת המשטרה היתה כי קיים חשש בקיום הביקור. זאת, נוכח ידיעות מודיעיניות הקיימות בשירות בתי הסוהר ובמשטרה המצביעות על כך שבקיומו של מפגש כאמור עלולה להישקף סכנה הן לביטחון בית הסוהר והן לביטחונם של אנשים מחוץ לבית הסוהר. בא-כוח המשיבה הדגיש עוד כי ככלל לא נמנעים ביקורים של קרובי משפחה מדרגה ראשונה אחרים של המבקש, אלא ביקורו של האב בלבד, נוכח היותו אסיר לשעבר, שקיימים לגביו מידעים מודיעיניים המצביעים על סיכון הנשקף מן הביקור.

4.

בית המשפט הנכבד קמא דחה את עתירת המבקש לאחר ששמע את טענות הצדדים. בהחלטתה, קבעה כב' השופטת שיצר , כי "במקרה דנן, הגם שחלף פרק זמן מאז שחרורו של האב מבית הסוהר – המידעים השונים הקיימים מצביעים על קיומם של קשרים שונים ולפחות יש בהם משום נסיבות מיוחדות".

כנגד החלטה זו מכוונת בקשת רשות הערעור.

5.

בבקשה טוען המבקש כי מניעת ביקורו של האב אצל המבקש מהווה פגיעה מהותית בכבוד האדם. כן טוען המבקש כי הכלל בפקודה הינו כי יש לאפשר ביקור של אסיר לשעבר אצל עציר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות מניעת הביקור. בעניינו של המבקש, לשיטתו, לא מתקיימות נסיבות אלה. כמו כן, מלין המבקש על כך שתשובות המשיבה באשר לסיבת מניעת הביקור משתנה ואינה עקבית וכי טענת קיומם של מידעים מודיעניים עלתה לראשונה רק בבית המשפט הנכבד קמא.

עם הגשת הבקשה התבקשה כאן תגובת המשיבה. עמדת המשיבה היתה כי דין הבקשה להידחות על הסף, שכן הבקשה אינה מעלה כל בעיה משפטית בעלת חשיבות, או שאלה שחשיבותה כללית ועל כן אין מקום ליתן רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי (ראו סעיף 62ג ל פקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב - 1971 ). לגופם של דברים, טוענת המשיבה, ההתנגדות לביקורו של האב מבוססת על מידע מודיעיני, שאותו בחן בית המשפט קמא ואישר על בסיסו את עמדת המשיבה. יצוין כי בהתאם להחלטתי הועבר לעיוני גם החומר המודיעיני שעליו היתה מבוססת החלטת שירות בתי הסוהר בעניינו של המבקש.

6.

לאחר עיון בתגובת המשיבה, התברר כי הסוגיה העקרונית הנטענת, הנזכרת בבקשת רשות הערעור, בדבר חוקיות תקנה 30(א) ל תקנות בתי הסוהר, התשל"ח – 1978 (להלן: התקנות )

עומדת לדיון בתיק אחר (בג"ץ 5154/06). לאחר שהתקבלה עמדת המבקש בעניין, מצאתי איפוא לנכון להמתין עם ההחלטה בתיק זה שלפני עד למתן פסק הדין ב-בג"ץ 5154/06.

7.

בתאריך 12.3.2009 ניתן פסק הדין ב-בג"ץ 5154/06 ( המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברגר נ' השר לביטחון פנים ), בגדרו נמחקה העתירה העקרונית כנגד תקנה 30(א) לתקנות ונקבע כי השינויים שנערכו בפקודה, המיישמת את תקנה 30(א) הנ"ל והבאים לידי ביטוי בתבחינים העדכניים ליישומה של תקנה 30(א) הנ"ל – הינם סבירים ומידתיים.

8.

לאחר שניתן פסק הדין ב-בג"ץ 5154/06 הנ"ל התבקשה המדינה להודיע האם חל שינוי בעמדתה בבקשה שבפני, ואם לא חל שינוי כאמור – היא הורשתה להגיש חומר סודי בדבר מידעים נוספים שבידה, אם קיימים כאלה, במעמד צד אחד.

המדינה הודיעה כי לא חל שינוי בעמדתה וכי בית משפט זה אישר את סבירות ומידתיות תקנה 30(א) לתקנות וכן את התבחינים הקבועים בפקודה לעניין ישומה של תקנה 30(א). בנוסף העבירה המדינה לעיוני חומר סודי ועדכני הנוגע לבקשתו של המבקש כי אביו יבקרו וטענה כי המידעים חדשים, ואין מדובר במידע סודי "היסטורי" בלבד, כי אם במידע מתחדש ורלבנטי. בהודעה מטעם המשיבה מתאריך 23.7.2009 הדגישה המשיבה, בין השאר, כך:

"יצוין, כי מר צ'רלי אבוטבול הינו חבר בכיר בקרב משפחת פשע שהינה בעלת סכסוכים רבים, חלקם עם אסירים פעילים, וכי שוחרר ממאסר קודם בפברואר 2002. כמו כן, בהתאם לגזר הדין בתיק פ 40108/05 בבית המשפט המחוזי תל אביב יפו מיום 18.3.08 נגזרו עליו 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, אולם ביום 11.9.08 הוצא צו הפסקה מנהלית, אשר כנגדו הוגשה עתירה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (עע"א 2925/08)"

(סעיף 5 להודעה)

המדינה ציינה עם זאת כי בעקבות בקשה זו ונוכח החלטות בית המשפט, נערכה בחינה נוספת של מכלול המידע המודיעיני שבידי שירות בתי הסוהר ומחלקת המודיעין במטה הארצי של משטרת ישראל. בתאריך 23.7.2009 החליט מנהל בית סוהר איילון כי אין מקום לאשר את כניסתו של מר צ'רלי אבוטבול לביקור של המבקש, על בסיס המידע העדכני המצביע על פוטנציאל לפגיעה באנשים בכלא ומחוץ לו ועל המסוכנות הנובעת מעצם הביקור.

9.

בהודעת תגובה מטעמו הבהיר המבקש כי אין הוא עוד בגדר עצור עד תום ההליכים, אלא אסיר המרצה מאסר עולם ולשינוי זה צריך לדעתו שתהיה נפקות בהחלטה לעניין הביקורים. לטענת המבקש, אין בכוחו של המידע המודיעיני – שלא הועבר לעיונו ואף לא הועברה לו פרפרזה ממנו – כדי לשלול מאביו של המבקש את הזכות לבקרו. כן טוען המבקש כי ממילא הוא יכול להעביר מסרים לאביו באמצעות קרובי משפחה אחרים המבקרים אותו, כך שלא נראה שהגבלת הביקור מגשימה תכלית כלשהי.

10.

עתה ונוכח השתלשלות הדברים עד הנה – הגיעה איפוא שעת ההכרעה במכלול ולכך נקדיש הפיסקאות שלהלן.

דיון והכרעה

11.

לאחר עיון בחומר הרב שנאסף בתיק עד כה – הגלוי והחסוי – ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות .

ככלל, הלכה היא כי "רשות ערעור אינה ניתנת כדבר שבשיגרה, אלא רק אם מתגלית בעיה משפטית בעלת חשיבות, או אם עולה נושא אחר שחשיבותו היא כללית" (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל , (לא פורסם, 26.6.1986)). הבקשה במקרה הנוכחי אינה מעלה למעשה שאלה מן הסוג האמור אף שהמבקש מתיימר לטעון כך ולהציגה גם כסוגיה חוקתית (ואולם זו נדונה כאמור בבג"ץ 5154/06 הנ"ל).

12.

לגופם של דברים, נראה כי בנסיבות העניין שלפנינו ובשים לב לחומר שהועבר לעיוני במעמד צד אחד – לא נפלה שגגה בהחלטת מנהל בית הסוהר, המצדיקה התערבות של בית משפט זה. ארחיב מעט בכך בהמשך.

13.

תקנה 30(א) לתקנות קובעת כך:

"אדם שהיה אסיר פלילי, לא יבקר אסיר בבית סוהר אלא באישור הנציב, מנהל בית הסוהר או סגנו".

בהתאם להוראות תקנה זו, הוסדר נושא ביקור על ידי מי שהיה בעבר אסיר ב פקודה . הגישה הכללית בפקודה הינה לאפשר כניסת האסיר לשעבר, אלא אם – בין השאר – קיים מידע שקיום המפגש יהווה סכנה לביטחון המדינה, הציבור או הסדר והמשמעת בבית הסוהר (ראו: סעיף 17(ג) לפקודה). בין יתר השיקולים שעל מפקד המחוז בשירות בתי הסוהר, או סגנו לשקול ולאזן ביניהם, מונה הפקודה את מידת הקירבה של האסיר לשעבר, לגביו מתבקש הביקור – למבקש, ופרק הזמן שחלף ממועד שחרורו; קיומו של מידע אודות מעורבותו של האסיר לשעבר בפלילים לאחר סיום תקופת מאסרו; קיומו של מידע אודות קשרים של האסיר לשעבר עם עבריינים ומידע אודות סכסוכים בין האסיר לשעבר לבין כלואים אחרים המוחזקים בבית הסוהר שבו מתבקש הביקור.

ב-בג"ץ 5154/06 הנ"ל נקבע כאמור כי התבחינים שנקבעו בפקודה, ומקצתם פורטו לעיל הינם סבירים ומידתיים. בנוסך לכך נפסק שם כדלקמן:

"בטרם סיום נשוב ונזכיר, כי בצד השאיפה לאפשר לאסירים לקיים קשר עם בני משפחותיהם וידידיהם, לה שותפים גם המשיבים, מוטלת על האחרונים גם החובה לנהל בדרך מיטבית את בתי הסוהר, שהסכנות הטמונות בו אינן טעונות הבהרה. אותה חובה כוללת גם את השמירה על שלומם של אסירים וסוהרים כאחד, ולצורך השגת מטרה זו נראה לנו כי זו זכותם, אם לומר חובתם, של המשיבים לבדוק את זהות המבקשים לבוא בשערי הכלא".

( שם , סעיף ז' לפסק הדין).

14.

לאחר שעיינתי במידע המודיעיני שהועבר לעיוני – הן זה שהוגש בסמוך לאחר הגשת הבקשה והן זה העדכני – לא נותר לי אלא לקבוע כי בעניין ביקורו של אביו של המבקש, מתקיימות בשלב זה אכן אותן נסיבות מיוחדות, המאפשרות מניעתו של ביקור זה. מטבע הדברים לא ניתן לפרט הדברים בהחלטה זו, אך אדגיש כי המידע המצדיק את המשך מניעת ביקורו של אביו של המבקש הינו מידע עדכני, שלא נחלש בתקופה שחלפה מאז הגשת הבקשה – ויתכן אפילו שההפך הוא הנכון. מעיון מתברר כי ההחלטה למנוע את ביקורו של אביו של המבקש, הן המקורית והן זו העדכנית, התקבלו תוך איזון בין השיקולים המפורטים לעיל לבין מכלול נסיבותיו של המבקש ואביו. כאמור, נוכח אופיו הסודי של המידע, לא ניתן לפרט מעבר לכך.

15.

לפני סיום אעיר, כי אין באמור לעיל לגרוע מחובתה של הרשות המינהלית – שירות בתי הסוהר כאן – לשוב ולבחון באופן ענייני בקשה חדשה ועדכנית שתוגש על ידי המבקש, ככל שתוגש, אם יחול שינוי נסיבות כלשהו ו/או יחלוף זמן משמעותי ממועד החלטתי זו.