פרטי ההליך
בבית-המשפט העליון
רע"ב
10949/02
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופט י' טירקל
כבוד השופטת א' חיות
המבקש:
אברהם אלג'רבי
נ ג ד
המשיבה:
ועדת השחרורים
רשות ערעור על פסק-דין בית-המשפט
המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 12.12.02 בעע"א 2576/02, שניתן על-ידי כבוד סגן-הנשיא
י' גרוס והשופטים א' קובו ומ' רובינשטיין
תאריך הישיבה:
ד' בסיוון תשס"ג
(4.6.03)
בשם המבקש:
עו"ד יפית ויסבוך
בשם המשיבה:
עו"ד ענר הלמן
החלטה
בבקשה המונחת לפנינו מבקש מר אברהם אלג'רבי, אסיר ברשיון, כי תינתן לו הרשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, שעל-פיו שוחרר הוא ברשיון מטעמים רפואיים ובתנאי שלא יתגורר בביתו. תנאי השחרור פגו ב-30.4.03, אלא שבשל השביתה במשק, כך מסרה לנו באת-כוח המבקש, לא הובא עניינו בפני הוועדה. ברור, שבנסיבות אלה, כאשר הבקשה מתייחסת לתקופה שכבר חלפה, אין מקום למתן רשות ערעור.
עם זאת, בגדר בקשתה טענה באת-כוח המבקש כנגד הסדרים כלליים בדיוני הוועדה הבין-משרדית לגילוי עריות ואלימות במשפחה, המשפיעים על החלטות ועדת השחרורים. לטענת המבקש, לא ידוע מהו החומר שבא בפני הוועדה הבין-משרדית, ועיקר הבעיה הוא, שהחלטותיה חסויות. עוד טען המבקש, כי אסיר אינו יכול, על-פי הסדרים אלה, להביא דבריו בפני הוועדה, שלהמלצותיה משקל כבד בהחלטת ועדת השחרורים.
בתשובה לטענות אלה נטען על-ידי בא-כוח המדינה, עורך-הדין ענר הלמן, כי על-פי הנוהל, חייבת החלטת הוועדה הבין-משרדית להיות מובאת בפני האסיר, וכי האסיר רשאי להביא בפניה כל חומר בכתב שימצא לנכון, בטרם גובשה ההחלטה.
הועדה עצמה, כך הסביר עורך-הדין הלמן, אינה עורכת בדיקות משלה ולכן אין טעם שתראה את האסיר ותתרשם ממנו ישירות, אלא החלטתה מעוגנת כולה בחומר שקיבלה, לרבות חוות-דעת פסיכיאטריות.
נוהל זה נראה בעינינו ראוי.
כאמור, לגוף העניין לא מצאנו מקום למתן רשות הערעור, ואנו דוחים את הבקשה.
ניתנה היום, ד' בסיוון תשס"ג
(4.6.03).
ש ו פ ט ת ש ו פ
ט ש ו פ ט ת