רע"ב 3298/14 יהודה היצחקי נ. שירות בתי הסוהר

1.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 1.5.2014 (עת"א 24115-03-14, השופט י' אברהם ).

2.

המבקש הורשע בביצוע כמה וכמה עבירות של אלימות במשפחה, וביניהן שתי עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות של בת זוג, שלוש עבירות של התעללות בקטין ובעבירה אחת של תקיפה בנסיבות מחמירות של קטין. בגין עבירות אלה נגזרה עליו תקופת מאסר בפועל בת תשע שנים ושלושה חודשים, החל מיום 20.5.2007. בהתאמה, תקופת מאסרו צפויה להסתיים ביום 19.8.2016. בהתחשב בעבירות שבהן הורשע, סווג המבקש כ"אסיר אלימות" אשר יציאתו לחופשה מותנית בהמלצתה של הוועדה המחוזית לטיפול באלימות במשפחה (להלן: הוועדה ), שהיא ועדה מקצועית אשר חברים בה נציגים של שירות בתי הסוהר (להלן: השב"ס ) ומשרד הרווחה. לאחר שהמבקש ריצה רבע מעונש המאסר שנגזר עליו, המליצה הוועדה על שילובו בסבב החופשות, ועד כה הוא אכן יצא ליותר מ-40 חופשות. בהמשך, בחודש אוגוסט 2013 הודיע השב"ס למבקש כי בעקבות מידע מודיעיני שהתקבל בעניינו לא יוכל לצאת עוד לחופשות. ביום 17.9.2013 התקיים דיון בעניינו של המבקש בוועדה, ובסיומו היא החליטה שלא להמליץ על יציאתו של המבקש לחופשה עד שיתברר המידע המודיעיני שהתקבל בנוגע אליו.

3.

ההליך הנוכחי נובע, מבחינות רבות, מהליך קודם שניהל המבקש בסמוך לאחר ההודעה שקיבל על הפסקת השתתפותו בסבב חופשות. באותה עת, המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בנצרת עתירה בנושא, וזו נדחתה ביום 13.11.2013 (עת"א 60066-10-13, השופט י' אברהם ). בהמשך לכך, המבקש הגיש לבית משפט זה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. ביום 6.1.2014 התקיים דיון בבקשה (רע"ב 7996/13, השופטים ע' ארבל , ח' מלצר ו- צ' זילברטל ), ובסיומו ניתן פסק הדין הבא:

"שמענו את טיעוני הצדדים. בהסכמת בא כוח העותר עיינו בחומר החסוי ובעמדת הוועדה המחוזית לטיפול באלימות במשפחה. ביקשנו להביא את האסיר פעם נוספת בפני הוועדה בזמן הקרוב, ולא יאוחר מסוף חודש 2014. מומלץ לנסות ולבחון את המידע (מבלי לגלותו) אל מול האסיר, לקבל הסבריו ולהתרשם ממנו, ועל רקע האמור לשוב ולשקול אפשרות ליתן לו חופשות כפי שהדבר נעשה בעבר מבלי שהתעוררו בעיות כלשהן" (להלן: פסק הדין הקודם ).

4.

לאחר שניתן פסק הדין הקודם, נערכה ביום 13.2.2014 שיחה בין המבקש לבין קצין מודיעין בבית הסוהר שבו הוא כלוא, ובמסגרתה הוא עומת עם פרפראזה של המידע שהתקבל בעניינו ונתן את הסבריו למידע האמור. המבקש ציין, בהקשר זה, כי הוא יודע שהמידע נוגע לכך שאיים לכאורה על אם ילדיו בטלפון, וטען כי לכל היותר התווכח איתה ולא מעבר לכך. הוא הכחיש מכול וכול שאיים עליה. בהמשך לכך, ביום 16.2.2014 נפגש המבקש עם העובדת הסוציאלית של בית הסוהר, ובמהלכה העלה על הכתב את הטיעונים שאותם ביקש להעלות בפני הוועדה. ביום 25.2.2014 נערך דיון נוסף בוועדה בעניינו של המבקש, וזו בחנה את החומר המודיעיני הנוגע אליו, לרבות מידע שהתקבל לאחר שניתן פסק הדין הקודם, דו"ח השיחה שנערכה בין המבקש לבין קצין המודיעין וכן פניה מטעם בא-כוחו של המבקש. יחד עם זאת, לא הובאו בפני הוועדה הטיעונים שאותם העביר המבקש לעובדת הסוציאלית של הכלא (להלן: הטיעונים הנוספים ). בתום הדיון, קבעה הוועדה כי התרשמה שהמבקש מתקשה לבחון את עצמו ואת מעשיו, והדבר מביא אותו "שוב ושוב למערכות יחסים פתולוגיות ולהתנהגות אלימה". בהמשך לכך, קבעה הוועדה כי כל עוד קיים מידע מודיעיני המייחס למבקש התנהגות אלימה במשפחה, היא לא תמליץ על יציאתו לחופשות.

5.

לאחר שהתקבלה החלטת הוועדה האמורה, הגיש המבקש לבית משפט זה בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט ובה טען כי המשיבים מפרים את שנקבע בהחלטה הקודמת. במקביל לכך, הוא הגיש לבית המשפט המחוזי נצרת עתירת אסיר חדשה, היא העתירה העומדת ביסוד ההליך הנוכחי.

6.

ביום 23.4.2014 דחה בית משפט זה את הבקשה שהוגשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, וציין כי אף שלפחות חלק מטענות המבקש ראויות להתברר, מוטב שבירור זה ייערך במסגרת העתירה שהגיש לבית המשפט המחוזי.

7.

עוד קודם לכן, ביום 13.4.2014 התכנסה הוועדה לדיון משלים בעניינו של המבקש (להלן: הדיון הנוסף בוועדה ), ובמסגרתו היא בחנה גם את הטיעונים הנוספים אשר כאמור לא נבחנו בישיבתה הקודמת. בסיום הדיון שבה הוועדה וקבעה כי אינה ממליצה על שחרורו של המבקש לחופשות.

8.

ביום 1.5.2014 דחה בית המשפט המחוזי את עתירת המבקש. בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש עומת עם המידע המודיעיני בעניינו ובכך מילאו המשיבים את הוראות פסק הדין הקודם. הוא הוסיף וקבע כי בדיון המשלים שהתקיים בוועדה היא בחנה את הטיעונים הנוספים מטעם המבקש, ובכך קוימה זכות הטיעון של המבקש בפניה, זכות שאינה חייבת להתממש על דרך הצגת טענות בעל-פה. כן קבע בית המשפט המחוזי כי גם לגופו של עניין החומר בעניינו של המבקש מלמד כי אכן נשקפת ממנו מסוכנות.

9.

הבקשה דנן מכוונת נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש טוען כי הוועדה התעלמה מפסק הדין הקודם, שבו נקבע במפורש כי עליה להתרשם ממנו, ומטעים כי לא ניתן להתרשם מאדם מבלי לפגוש אותו. המבקש מוסיף וטוען כי אף אם קיים נוהל לפיו אסירים אינם מופיעים בפני הוועדה בעצמם, הרי שהדברים אינם אמורים במקום שבו בית משפט זה את דברו. המבקש טוען עוד כי הוועדה לא בחנה את החומר המודיעיני בעניינו, כפי שנדרשה לעשות, אלא הסתפקה בשיחה שנערכה בין המבקש לבין קצין המודיעין של בית הסוהר. המבקש טוען גם כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שקבע כי נשקפת ממנו מסוכנות, הגם שאין במסקנות הוועדה כל קביעה כזו.

10.

ביום 11.5.2014 הוריתי למשיבים להגיב לבקשה. תגובה זו הועברה לעיוני לבסוף, לאחר שניתנו אורכות לצורך כך, ביום 22.6.2014. באותו מועד הוריתי למשיבים להגיש בהקדם את החומר החסוי בעניינו של המבקש שעמד בפני הוועדה, וחומר זה הוגש לעיוני ביום 25.6.2014.

11.

המשיבים גורסים כי דין הבקשה להידחות על הסף מאחר שאינה עומדת באמות המידה שנקבעו בפסיקה לצורך קבלת רשות ערעור על פסקי דין בעתירות אסירים. לגופו של עניין, גורסים המשיבים כי מילאו את הוראות פסק הדין הקודם ככתבו וכלשונו, ומצביעים על כך שכבר נפסק כי הנוהל לפיו זכות הטיעון של אסיר בפני הוועדה תתממש אך באמצעות טיעונים בכתב הוא סביר. המשיבים מוסיפים וטוענים כי ההחלטה שלא לשלב את המבקש בסבב חופשות היא סבירה, ומדגישים כי היא התקבלה על בסיס מידע עדכני וחמור שהתקבל לאחר שניתן פסק הדין הקודם.

12.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, על נספחיהן, ולאחר שבחנתי היטב את החומר החסוי בעניינו של המבקש, השתכנעתי כי דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערעור על החלטה בעתירת אסיר לא תינתן כדבר שבשגרה, אלא במקרים שבהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית או נושא אחר בעל חשיבות כללית (ראו למשל: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986); רע"ב 4352/10 חאג' יחיא נ' מדינת ישראל (4.7.2010)). עניינו של המבקש אינו נמנה על קבוצת מקרים מצומצמת זו. לא למותר להוסיף ולהזכיר, כי כפי שפסק בית משפט זה פעמים רבות, לאסיר אין זכות קנויה לצאת לחופשה, אלא המדובר בפריבילגיה הנתונה לשיקול דעת רחב של הגורמים המוסמכים בשב"ס. הדברים נכונים ביתר שאת בנוגע לאסירים שהורשעו בביצוע עבירות אלימות במשפחה, אשר הרגישות המיוחדת הנוגעת ליציאתם לחופשה הובילה לקביעת הוראות מיוחדות בעניינם בפקודת נציבות שירות בתי הסוהר 04.40.000 העוסקת בחופשות אסירים (ראו גם: רע"ב 623/12 צאפאנא נ' מדינת ישראל , בפסקה 12 (14.3.2012); רע"ב 5745/10 סאלח נ' שירות בתי הסוהר , בפסקאות ט'-י"ד (21.9.2010)).

13.

לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת הוועדה בעניינו של המבקש גם לגופם של דברים.

14.

ראשית , לא השתכנעתי כי המשיבים לא מילאו את ההוראות הכלולות בפסק הדין הקודם, ודומה כי המבקש קורא לתוך פסק דין זה יותר ממה שיש בו. בפסק הדין הקודם נקבע כי עניינו של המבקש יובא שוב בזמן קרוב בפני הוועדה, על מנת להעריך את החומר המודיעיני הנוגע לו, וכך אכן היה. פסק הדין הקודם לא קבע כי תינתן למבקש זכות לטעון בעל פה בפני הוועדה. סעיף 9.7 להוראה 3.37 בפרק 3 של תקנון העבודה הסוציאלית קובע כי אסיר רשאי להביא את טיעוניו בפני הוועדה בכתב באמצעות העובד הסוציאלי של הכלא. בית משפט זה כבר אישר בעבר כי הנוהל האמור הוא סביר ואינו פוגע בזכות הטיעון של האסיר (ראו: רע"ב 10949/02 אלג'רבי נ' מדינת ישראל (4.6.2003); רע"ב 1769/05 מועד נ' מדינת ישראל , בפסקאות 6-5 (4.7.2005); רע"ב 695/09 ג'ונסון נ' שירות בתי הסוהר , בפסקה 12 (26.4.2009)). יוער בהקשר זה כי אופן מימושה של זכות הטיעון משתנה ממקרה למקרה, ולא אחת מתמצה זכות הטיעון של צד הנפגע בטיעון בכתב (ראו: דפנה ברק-ארז

משפט מינהלי כרך א' 518-515 (2010)). בענייננו, כאמור, לא הובאו תחילה הטיעונים הנוספים מטעמו של המבקש בפני הוועדה, ובמובן זה נפל בהליך פגם בתחילתו, אולם זה תוקן בהמשך.

15.

שנית , וזה העיקר , בחינת החומר המודיעיני בעניינו של המבקש מלמדת כי לאחר שניתן פסק הדין הקודם התקבל מידע עדכני בנוגע למבקש, שחומרתו עולה על המידע שהיה בפני הוועדה כאשר דנה בעניינו קודם לכן. בעת הזאת, די במידע העדכני האמור כדי לבסס את החלטת הוועדה שלא להמליץ על שילובו של המבקש בסבב חופשות, ועל כן נחה דעתי שצדק בית המשפט המחוזי כאשר דחה את עתירתו של המבקש.

16.

סוף דבר: הבקשה נדחית.