רע"ב 1104/11עודה עומר נ. שירות בתי הסוהר - מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט יונתן אברהם) מיום 1.2.2011 בתיק עת"א 4190-01-11. עניינה של הבקשה, בקשה לביטול למפרע של תקופת מאסר שרוצתה בגין אי-תשלום קנס.

רקע וטענות הצדדים

ב.

בשנת 1999 גזר בית משפט השלום בפתח תקוה (להלן בית משפט השלום ) על המבקש עונש אשר כלל (בין היתר) גם תשלום 14,000 ₪ קנס או שישה חודשי מאסר תמורתו (ת"פ 1004/99). הקנס לא שולם. בשנת 2009 נגזר על המבקש עונש מאסר בתיק אחר (ת"פ 1724/04). במהלך תקופת המאסר (ביום 23.11.09) התקבלה אצל שירות בתי הסוהר (להלן המשיב ) פקודת מאסר למשך 180 יום בגין אי תשלום הקנס; והמבקש הוחתם על טופס "הפעלת פקודת מאסר בשל אי תשלום קנס", בו נכתב (בין היתר):

"במידה ולא ישולם הקנס עד לתאריך 30.11.09 תופעל הפקודה... במידה והופעלה הפקודה, לא ניתן יהיה לבטל את ימי המאסר שרוצו בפועל...".

ביום 19.9.10 - לאחר שפקודת המאסר הופעלה והמבקש ריצה את מלוא תקופת המאסר בגין אי-תשלום הקנס - פנה המבקש לבית משפט השלום בבקשה "לתשלום קנס במקום המאסר". הבקשה נדחתה (בהחלטה מיום 21.9.10); ועם זאת נאמר: "תשלום הקנס עם תוספת הפיגורים כחוק יכול שיביא לביטול תקופות המאסר". חרף דחיית הבקשה, ואף שתקופת המאסר בשל אי-תשלום הקנס רוצתה במלואה, החליט המבקש (ביום 24.10.10) לשלם את הקנס.

ג.

לאחר מספר הליכים שאין צורך לפרטם, פנה המבקש למשיב בבקשה להפחית את תקופת המאסר של שישה חודשים ממאסרו. הבקשה נדחתה, ומכאן קצרה היתה הדרך להגשת עתירה מינהלית - ואף זו נדחתה. עיקר הדיון התמקד בסעיף 71(ה) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977:

"מי שהוטל עליו מאסר בשל אי תשלום קנס ישא אותו בנוסף לכל מאסר אחר, לרבות מאסר בשל אי-תשלום קנס אחר, בין שהמאסר האחר הוטל באותו משפט ובין שהוטל במשפט אחר, זולת אם הורה בית המשפט הוראה אחרת " (ההדגשה הוספה - א"ר).

בית המשפט המחוזי דחה את טענת המבקש, לפיה הוראת בית משפט השלום מיום 21.9.10 ("תשלום הקנס עם תוספת הפיגורים כחוק יכול שיביא לביטול תקופות המאסר") מהוה "הוראה אחרת" לפי סעיף 71(ה) - כיון שבאותה החלטה נאמר מפורשות, כי הבקשה לתשלום קנס חלף המאסר נדחתה. נקבע כי מסיבה זו, ומשתקופת המאסר רוצתה במלואה, לא ניתן לבטלה למפרע.

ד.

כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה שלפנינו, וביסודה (בעיקר) שני טיעונים: (1) כי בהחלטה מיום 21.9.10 אכן נכללה "הוראה אחרת" אשר אישרה למבקש לשלם את הקנס ובכך להפחית את תקופת המאסר, וכי רק מסיבה זו אכן שילם המבקש את הקנס (דומה כי טענה זו נזנחה לחלוטין בהודעת המבקש מיום 28.2.2011); (2) כי בהתאם לפקודת נציבות 04.23.00 צריך היה המשיב לערוך למבקש ראיון ולהסביר לו את השלכות אי-תשלום הקנס במועד. בתגובת המשיב (מיום 23.2.2011) נטען, בעיקר , כי הלכה פסוקה היא שתשלום קנס לאחר שחלפה תקופת המאסר שרוצתה בגין אי-תשלומו אינו יכול לבטלה למפרע (בג"צ 60/83 שעת נ' שירות בתי-הסוהר , פ"ד לז(1) 754). עוד הוטעם, כי לא ניתן לראות בדברי בית משפט השלום מיום 21.9.10 משום "הוראה אחרת", ואף אם אכן היתה זו כוונת בית המשפט - הוא לא היה מוסמך לחרוג מהוראות החוק ומהלכת שעת .

דיון והכרעה

ה.

לאחר העיון אין בידי להיעתר למבוקש. נפתח בכך שהמבקש עשה מתחילה דין לעצמו, ולא שילם את הקנס שהושת עליו בשנת 1999 במשך כעשר שנים. גם החלטתו לשלם את הקנס (ביום 24.10.10) באה אחרי שבקשתו לשלם קנס חלף מאסר נדחתה (בהחלטת בית משפט השלום מיום 21.9.10). אף לגופו של עניין, סעיף 46 לחוק העונשין מורה:

"...היה בין תקופות המאסר מאסר בשל אי תשלום קנס, ישא אותו תחילה לפני כל מאסר פלילי אחר, ואם היה במאסר פלילי בעת שהוטל עליו מאסר בשל אי תשלום קנס, יופסק אותו מאסר לשם נשיאת המאסר בשל אי תשלום הקנס וישוב ויימשך משתם המאסר האמור " (ההדגשה הוספה - א"ר).

מסיבה זו, בדין הפסיק המשיב את מאסרו הנוכחי של המבקש, ומנה את תקופת המאסר בשל אי-תשלום הקנס החל מיום 30.11.09. ממילא, כיון שמלוא תקופת המאסר בשל אי-תשלום הקנס חלפה לפני המועד בו שילם המבקש את הקנס (24.10.10), חל הכלל שנקבע בהלכת שעת ולא ניתן לבטל בדיעבד את תקופת המאסר:

"משסיים המבקש לרצות את תקופת המאסר שהושתה עליו בגין אי תשלום הקנס לא ניתן עוד להפחית מן המאסר ולשלם את הקנס בהתאם. בשלב זה לא ניתן לבטל בדיעבד את תקופת מאסרו של המבקש אותה ריצה בגין הקנס גם אם, כטענתו, הוא לא היה מודע לכך שמועד תשלום הקנס היה מיידי (בג"ץ 60/83 שעת נ' שירות בתי-הסוהר , פ"ד לז(1) 754 (1983))" (ע"פ 1909/09 עזאיזה נ' מדינת ישראל (לא פורסם) - הנשיאה ביניש).

ו.

בכל הנוגע לטענות המבקש, כי המשיב הפר את חובתו (לפי פקודת הנציבות) להבהיר לו את השלכותיו של אי-תשלום הקנס במועד, אפנה לטופס המצוטט בפסקה ב' עליו חתם המבקש - ואשר אינו מותיר הרבה מקום לספק: "במידה והופעלה הפקודה, לא ניתן יהיה לבטל את ימי המאסר שרוצו בפועל". אכן, בהמשך פקודת נציבות 04.23.00 (אשר צורפה אך בחלקה, הלא-רלבנטי, לבקשה) נאמר:

"א.

התקבלה בבית הסוהר

פקודת

מאסר

בשל

אי תשלום

קנס

כנגד

אסיר, יוזמן

האסיר

למשרד הרישום, תובא

לידיעתו

הפקודה

ויוסבר

לו

מה משמעותה .

ב.

האסיר

יתבקש

לחתום

על

טופס 'הפעלת

פקודת

מאסר

בשל

אי

תשלום קנס'...

ג.

(1) הרשם

יבהיר

לאסיר

כי

זכותו

להגיש

בקשה

לבית

המשפט

לדחיית מועד

ביצוע

עונש

המאסר

בגין

אי

תשלום

הקנס...".

ואין בפנינו תיעוד לגבי היקף ההסברים שניתנו למבקש (למשל לגבי הסברים שניתנו לו בדבר האפשרות לבקש את דחיית מועדו של ריצוי המאסר). ואולם, מעבר לחזקת תקינותו של ההליך המינהלי (רע"ב 9677/06 עווידה נ' ועדת השחרורים שליד בית הסוהר השרון (לא פורסם)), והעובדה שקיומו של ראיון במסגרתו הוחתם המבקש על הטופס אינו במחלוקת, הנה בנסיבות הנוכחיות - כאשר הקנס שולם לאחר ריצוי מלוא התקופה - ההסבר שניתן וצוטט מעלה ברור ונהיר. עוד אוסיף, כי טענות עובדתיות מסוג זה (ובפרט בנסיבות בהן אין חולק כי המבקש הוחתם על הטופס הנדרש, וטענתו היא להיעדר ההסבר הראוי) דורשות פירוט עובדתי נרחב יותר, שלא לומר תצהיר.

ז.

סוף דבר, אין בידי להיעתר למבוקש. ואולם, אזכיר כי בחתימת תגובתו ציין המשיב, "סכום הכסף אותו שילם המבקש בגין הקנס ותוספת הפיגורים יושב למבקש אם יפנה... למרכז לגביית קנסות בבקשה מתאימה", ואף צירף את פרטי ההתקשרות הרלבנטיים. הדברים מדברים בעדם.