רע"ב 11841/05 משה עלמני נ. שירות בתי הסוהר

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט נ' זלוצ'ובר ) מיום 15.12.2005 לפיה נדחתה עתירתו של המבקש להורות על ביטול הגדרתו כאסיר בעל סיכון גבוה לבריחה.

המבקש נידון, בשני תיקים, לעשר שנות מאסר בפועל בסך-הכל, בגין עבירות סמים, בהן ייבוא סם מסוכן, ועבירות זיוף, בהן שימוש במסמך מזויף והתחזות (ת.פ. (ת"א) 40260/02, כבוד השופט ע' מודריק ות.פ. (ת"א) 40003/03, כבוד השופטת ע' קפלן-הגלר ). בתמצית, המבקש, יחד עם אחר, ייבא לארץ סמים. משנחשפה הפרשה, יצא המבקש את גבולות הארץ באמצעות דרכון מזויף, תחת זהות בדויה. כעבור זמן מה שב המבקש לארץ באמצעות אותו דרכון, ולבסוף נתפס. המבקש מרצה את עונשו מיום 12.8.2002, עת נעצר, וכיום הוא שוהה בבית הסוהר "אשל". מאז שנעצר מסווג המבקש כאסיר בעל סיכון גבוה לבריחה ('אסיר סג"ב' בלשונו של שירות בתי הסוהר), נוכח הימלטותו מן הארץ באמצעות דרכון מזויף. אין חולק כי סיווג זה משפיע על תנאי מאסרו של המבקש, ובכלל זה, נמנעת יציאתו לחופשות. בהתאם לפקודת נציבות שירות בתי הסוהר מספר 04.09.00 נבחן סיווגו של האסיר אחת לחצי שנה. ביום 17.11.2005 התקבלה ההחלטה האחרונה בעניינו של המבקש, על-ידי מפקד גוש דרום, לפיה לא ישונה סיווגו של המבקש, ואולם, "מאחר וחלפו למעלה משלוש שנים מעת בריחתו... יש לאסוף מידע ולבדוק כוונותיו לקראת דיון נוסף שאקיים בעניינו". כנגד החלטה זו עתר המבקש לבית המשפט המחוזי.

בית המשפט המחוזי קבע, ביום 15.12.2005, כי לאור העבירות בהן הורשע המבקש, ולאור יתרת המאסר הארוכה שנותרה לו, "הגם שניתן היה להגיע להחלטה אחרת, אין לומר שהחלטת המשיב בלתי סבירה ויש להתערב בה. טרם נבנה האמון הנדרש כדי שהמשיב יסיר את ההגדרה של העותר [המבקש כאן – א"ר] כסג"ב". בית המשפט קמא גם הביע את הסתייגותו מהתנהלותו של בא כוח המבקש, אשר לא גילה בפני בית המשפט את העובדה שעתירה דומה שהגיש המבקש בחודש מארס 2005 נדחתה.

לטענת המבקש, עקב הגדרתו כאסיר בעל סיכון גבוה לבריחה נשללות ממנו זכויות רבות, בהן האפשרות לצאת לחופשות, להשתתף בתוכנית גמילה מסמים ובפעילויות חינוך, ולצאת לעבודה (נוכח היצע מוגבל באגף בו הוא שוהה). המבקש גורס כי חלקו בפעולת זיוף הדרכון היה מינורי, וכי עובדת חזרתו ארצה מיוזמתו מלמדת על חרטה מלאה מצידו, שבאה לידי ביטוי גם בהודאתו ובכך ששיתף פעולה עם הרשויות. אשר על כן, אליבא דהמבקש, הסיכון לבריחה מצידו הינו תיאורטי גרידא. המבקש מדגיש את רצונו להשתלב בתוכנית איכותית לגמילה בסמים, שאינה קיימת לדידו במתקן בו הוא כלוא, ואת העובדה שמזה שנה הוא הצליח, בכוחות עצמו, להימנע משימוש בסמים, חרף העדר תוכנית כאמור, וחרף העובדה שהוא אינו עובד ואינו משתתף בפעילויות חינוך. המבקש מעוניין לעבור למתקן "חרמון", שם יזכה לדעתו לתנאים טובים יותר, ויקל על אימו החולה לבקרו.

לטענת המשיבים, הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית. לגופו של עניין, סומכים המשיבים את ידיהם על פסק דינו של בית המשפט קמא, וגורסים כי לאור תקופת מאסרו של המבקש וטיב העבירות בהן הורשע, סיווגו כבעל סיכון גבוה לבריחה הינו סביר. המשיבים מציינים כי סיווג זה יעמוד בקרוב לבחינה מחודשת, לפי החלטתו של מפקד הגוש הנזכרת לעיל. אשר על כן, טוענים המשיבים, לא קמה עילה להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. לגבי תנאיו וזכויותיו של המבקש, טוענים המשיבים, כי המבקש לא מיצה את כל האפשרויות לגמילה מסמים הקיימות באגף בו הוא מוחזק. כך, למשל, הוא סרב נחרצות להשתתף בסדנא למניעת שימוש חוזר בסמים שהחלה בסוף חודש נובמבר שנת 2005 ובסדנא יומית נוספת. המשיבים מוסיפים כי חרף השאיפה הכללית לאפשר לכל אסיר לעבוד, לאור סיווגו של המבקש והיצע העבודה הנמוך, לעת עתה לא ניתן לספק לו מקום עבודה. המשיבים טוענים כי ועדת ההעברות הארצית דחתה את בקשתו של המבקש לעבור למתקן כליאה אחר, ונוכח הגדרתו של המבקש כסג"ב ותקופת המאסר שנותרה לו, העברתו למתקן "חרמון" אינה אפשרית.

דין הבקשה להידחות. בקשתו של המבקש אכן אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית בעלת חשיבות כללית שיש בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור. הבקשה עמדה לבחינת הגורמים המקצועיים מטעם שירות בתי הסוהר, וכבית המשפט קמא, התרשמתי גם אני, כי הם הפעילו את שיקול הדעת המסור להם כדין והחלטתם מצויה בגדר מתחם הסבירות. יתר על כן, לפי החלטתו של מפקד הגוש, צפוי עניינו של המבקש להיבחן מחדש על ידי הגורמים המוסמכים, בראי מידע שייאסף אודותיו ובדיקת כוונותיו להימלט. החלטה זו משקפת הקפדה ראויה על הצורך לבחון מחדש ברצינות את הסיווג שניתן לאסיר. כפי שעולה מהחלטתו של מפקד גוש דרום, הזמן שחלף מאז נאסר המבקש מפחית מעוצמת החשש לבריחה הגלום בעובדה שהמבקש נמלט מן הארץ באמצעות דרכון מזויף, ולכשתגיע העת לבחון שוב אם לתת במבקש את האמון הדרוש לשם שינוי סיווגו – בין אם בחלוף חצי שנה מהמועד בו ניתנה ההחלטה האחרונה בעניינו של המבקש, בין אם לפני כן – יובא בוודאי שיקול זה בחשבון, בין יתר השיקולים הרלוונטיים.

הבקשה נדחית.