פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
3166/06
בפני:
כבוד השופטת מ' נאור
המבקש:
יוסף בן נעים
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל - שרות בתי הסוהר
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ב-עע"מ 2897/05 מיום 20.12.205 שניתנה על ידי
כב' השופטת נגה אהד
המבקש:
בעצמו
בשם המשיבה:
עו"ד אורן פונו
החלטה
המבקש הרג את לימור רימוק ז"ל (להלן המנוחה). עניינה של בקשת רשות ערעור זו בטיב היחסים ששררו בין המבקש לבין המנוחה עובר להריגתה בידיו: האם היו בני זוג, כמשמעות מונח זה בפקודת נציבות שירות בתי הסהר 04.40.00, סעיף 4ד(ב)? או לאו. המבקש מעוניין לעורר שאלה זו משום שהוא סבור כי אם ישונה סיווגו והוא יחדל להיות "אסיר אלימות במשפחה" יקל עליו לצאת לחופשות.
דין הבקשה להידחות. אלו נימוקיי:
בסעיף הגדרות של הפקודה מוגדרת עבירת אלימות במשפחה, בין היתר, כך:
"עבירות אלימות שביצע אסיר כלפי חברו/חברתו – אם מצאו גורמי הטיפול שמערכת היחסים ביניהם דומה למערכת יחסים עם בן זוג."
המבקש טוען בתוקף כי מערכת יחסיו עם רימוק ז"ל הייתה מערכת יחסים של חברות בלבד, ולא יחסי זוגיות. המבקש אף מביא לכך ראיות שונות ומתבסס במידה רבה על החלטת פרקליטות המדינה לשנות, במסגרת הסדר טיעון, את כתב האישום של המבקש על דרך שלא ישתמע ממנו כי השניים היו "בני-זוג" במועד ביצוע הפשע, אלא כי היו "חברים" מספר שנים לפני ביצוע הפשע ואילו במועד ביצוע הפשע עצמו לא היה ביניהם כל קשר.
שאלה זו היא שאלה עובדתית מובהקת. היא נדונה בידי הגורמים המקצועיים בשירות בתי הסהר. בעניינו קבעו אלו כי השניים היו בני זוג. קביעה זו עמדה לביקורת בית המשפט קמא אשר בחר שלא להתערב בה. במצב דברים זה אין כל הצדקה ליתן רשות ערעור גם לבית משפט זה. רשות ערעור ניתנת אך במקרים בהם מתעוררת "בעיה משפטית בעלת חשיבות או אם עולה נושא אחר שחשיבותו היא כללית" (דברי הנשיא שמגר ב-רע"ב 7/86 חיים לואיס וייל נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 26.6.1986). העניין שלפנינו אינו מעורר שאלה שכזו (לקביעה דומה בהקשרם של עבריינים הנמצאים בסיכון גבוה לבריחה ראו רע"ב 11841/05 עלמני נ' שירות בתי הסוהר (ניתן ביום 23.1.2006); רע"ב 10705/03 מוסא נ' שירות בתי הסוהר (ניתן ביום 15.4.2004) ).
המבקש העלה גם טענה דיונית, לפיה בקובעה כי המבקש והמנוחה היו בני זוג סטתה ועדת אלימות במשפחה מן האמור בגזר הדין אשר ניתן בעניינו של המבקש ואשר בגינו מרצה הוא עונש מאסר – לפיו היו המנוחה והוא "חברים" בלבד. ואולם, בית המשפט שהרשיע את המבקש לא כיוון דבריו לשאלת סיווגו הנכון של המבקש בקטגוריות של שירות בתי הסהר. שאלת סיווג כאמור אינה מתעוררת כחלק מהכרעת האחריות הפלילית ומגזירת העונש. ההכרעה בשאלה זו מסורה לגורמים המקצועיים של שירות בתי הסהר. לכן, אין לייחס משקל לאמור בהקשר זה בגזר דינו של המבקש.
גם מבחינה מהותית אין בדבריו של המבקש מאום. די בעובדה כי המבקש והמנוחה היו בני-זוג בעבר
על מנת להצדיק את סיווג העבירה כעבירת אלימות במשפחה. מי שהרג את בת-זוגו לשעבר אינו שונה לעניין זה ממי שהרג את בת-זוגו הנוכחית. עמדה על עניין זה ועדת אלימות במשפחה בדיון שקיימה בעניינו של המבקש לאחר הגשתה של הבקשה:
"באשר לעצם שיוכו בקטגוריית אלמ"ב [אלימות במשפחה – מ"נ] אין מחלוקת על כך שבין האסיר לקורבן התקיימה מערכת יחסים זוגית. הטענה כי הארוע הטרגי התקיים מספר שנים לאחר פרידת הצדדים, פחות רלוונטית בעיננו מאחר ואופי הקשר שהיה ביניהם בעבר היה אינטימי. היכרותנו עם מערכות יחסים מחדדת את החשיבות הרבה במעקב ובמעורבות אנשי מקצוע בעניין, מאחר ומדובר במקרים רבים בפתולוגיה זוגית שאינה מסתיימת בהכרח עם פירוק הקשר הזוגי." (לעקרונות הכלליים לפיהם יש לפרש את המונח "בן משפחה" ראו פסק דינה של השופטת ארבל ב-רע"ב 7661/06 שחאדה מחאג'נה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 31.12.2006)).
לדברים אלו מצרפת אני את דעתי.
המבקש חזר והדגיש בפני בית המשפט את נימוקיו לכך שאין לראות במערכת היחסים ששררה בינו לבין המנוחה מערכת יחסים של בני זוג. הם לא קיימו משק בית משותף ואף לא נמצאו חשבונות היכולים לרמוז על קיומו של משק בית כזה; כי חייהם לא היו חיי משפחה; כי לא היה זה רצונם של השניים להיחשב לבני זוג ואף כי המבקש קיים יחסי מין גם עם אחרות. אין בכל אלה מאום. ההכרעה בשאלה האם היחסים בין חבר לחברה דומים ליחסים בין בני זוג מסורה כאמור לגורמי הטיפול בשירות בתי הסהר. המבחנים המשפטיים השונים עליהם חוזר המבקש בפניותיו השונות לבית המשפט אינם ממין העניין. מבחנים אלו שייכים לתחומים משפטיים אחרים. הקובע לענייננו הוא כי גורמי הטיפול מצאו מערכת יחסים זו, כענין שבעובדה, מערכת יחסים הדומה לזו שבין בני-זוג. לא מצאתי כל עילה להתערב בקביעה בזו
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ"ג שבט, תשס"ז (11.2.2007).
ש
ו פ ט ת