רע"ב 7661/06 שחאדה מחאג'נה נ. מדינת ישראל

בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת נ' אהד) דחה את עתירת המבקש נגד החלטת המשיב שלא להתיר לו לצאת לחופשות ממאסרו ולשנות סיווגו כאסיר אלמ"ב לאסיר פלילי "רגיל", ומכאן הבקשה שבפניי.

המבקש הורשע בביצוע עבירות של קשר לפשע, חבלה בכוונה מחמירה, עבירות בנשק ויריות באיזור מגורים. הרשעתו עניינה בקשר שקשר עם אחיו לירות במתלונן, אבי אשתו של אחי המבקש, על רקע סכסוך קודם בין משפחותיהם. בגין הרשעתו זו נגזר על המבקש עונש מאסר בן שנתיים ימים וכן הופעל עונש מאסר על תנאי, כאשר שמונה חודשי מאסר ירוצו בחופף לעונש המאסר הנוכחי וארבעה חודשי מאסר ירוצו במצטבר.

2.מהשתלשלות העניינים כפי שהיא מפורטת בתגובת המשיבים עולה, כי בעקבות פנייתו של המבקש להתיר לו יציאה לחופשות, התבקשה חוות דעתה של הוועדה לאלימות במשפחה במחוז חיפה והצפון (להלן: הוועדה ). זו, בהתבסס על החומר שהיה בפניה, המליצה בסופו של דבר שלא לאשר את יציאתו לחופשות. לאור המלצת הוועדה הוחלט שלא לאשר את בקשת המבקש לצאת לחופשות.

המבקש עתר נגד ההחלטה לבית המשפט המחוזי. לקראת הדיון בעתירה סוכמו ממצאי הוועדה, ולפיהם העובדה שמדובר בסכסוך בין משפחות קרובות שסביר כי הקשר ביניהן יימשך, מובילה למסקנה שעשויות להיות לאירוע השלכות על מערכת היחסים בין שתי המשפחות ו"אופי הסכסוך בין האסיר למשפחת הקורבן לצד אופי העבירות והשלכותיהם מחייבות ראיה רחבה ומקצועית שמטרתה להעריך את מסוכנותו של האסיר בטרם יצא לחופשות". כן הוכנה חוות דעת חסויה של הוועדה.

3.בית המשפט המחוזי דחה את העתירה בקבעו כי הוועדה רשאית לדון אך בעניינו של מי שמוגדר כ"בן משפחה" על פי נהלי שירות בתי הסוהר. יחד עם זאת, ההגדרה שבנוהל הרלוונטי למונח "בן משפחה" אינה מהווה רשימה סגורה ויש לבחון כל מקרה לגופו ועל פי נסיבותיו. במקרה דנן סבר בית המשפט המחוזי כי האירוע נשוא כתב האישום בו הורשע המבקש הופנה נגד מתלונן שהוא קרוב משפחה של הנאשם השני בכתב האישום, אחי המבקש, בשל ההקשר המשפחתי. מכאן, קבע בית המשפט המחוזי, היה מקום לקבל את חוות דעת הוועדה. במקביל נדחתה טענת המבקש כי יש לפנות, לצורך הגדרת המונח "בן משפחה", להגדרה המצויה בחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה – 1995 (להלן: החוק ). בית המשפט המחוזי לא מצא, לאור האמור, מקום להתערב בהחלטת המשיב 2.

4.המבקש טוען כי מאחר שהמתלונן הינו חמו של אחיו, הרי שהן במישור העובדתי והן במישור המשפטי, אין לראותו כ"בן משפחה" של המבקש, כהגדרתו של מונח זה בפקודת נציבות בתי הסוהר 4.40.00 (להלן:

הפקודה ). לדבריו, המשמעות שנתן בית המשפט קמא למונח "בן משפחה" בקבעו כי רשימת המנויים בפקודה כ"בן משפחה" אינה רשימה סגורה הינה מרחיבה יתר על המידה וחורגת מסמכותו של בית המשפט. מכל מקום, הוא טוען, הוא סיים לאחרונה קורס למניעת אלימות במשפחה ובין משפחתו למשפחת המתלונן נערכה "סולחה" שהועלתה על הכתב. מקום מגוריו רחוק ממקום מגורי המתלונן, שהצהיר כי אינו מתנגד ליציאת המבקש לחופשות וכן הוא מדגיש את הרקע הסוציואקונומי הקשה של משפחתו.

5.המשיבים סבורים כי דין העתירה להידחות על הסף, בהיעדר עילה למתן רשות ערעור. גם לגופו של עניין עמדתם היא שיש לדחות הבקשה, מאחר שכפי שקבע גם בית המשפט קמא, אין להגדרת "בן משפחה" לצורך סמכות השיפוט של בית המשפט לענייני משפחה רלוונטיות לעניין, וכאשר מדובר באלימות בתוך המשפחה, יש ליתן למונח זה פרשנות רלוונטית ותכליתית. הם מדגישים כי בהתאם להוראות של משרד הרווחה, המסדירות את פעילותה של ועדת האלימות במשפחה, תדון הוועדה גם בעניינם של אסירים בעלי "פרופיל אלימות" שביצעו עבירת אלימות כלפי אנשים שאינם נכללים בהגדרת "בן משפחה" על פי החוק. המשיבים סבורים כי לצורך קבלת החלטה בעניינו של אסיר, אין מניעה כי הגורמים הרלוונטיים יקבלו חוות דעת של גורמים מקצועיים, בנסיבות המתאימות, גם אם אין חובה לעשות זאת על פי פקודות שירות בתי הסוהר. במיוחד נכונים הדברים, לשיטתם, כשמדובר בהערכת מסוכנות לצורך יציאה לחופשות.

המשיבים מציינים, כי עניינו של המבקש צפוי לעלות לדיון נוסף בוועדה ביום 9.1.07.

6.דין הבקשה להידחות.

הנחת המוצא היא, כידוע, כי היציאה לחופשה אינה אלא פריבילגיה וההחלטה האם לאפשר לאסיר לצאת לחופשות אם לאו, נתונה לשיקול דעתם של הגורמים המוסמכים אצל המשיב 2 (ראו: רע"ב 1729/05 ס' מ' נ' מדינת ישראל , תק-על 2005(3) 79 ; רע"ב 4642/05 נפתלייב נ' משטרת ישראל , תק-על 2005(2) 3520).

פקודה 04.40.00 לפקודות שירות בתי הסוהר קובעת בסעיף 4 (א) רישא: "לא תאושר חופשה של אסיר שנידון או שהורשע בעבר בעבירת אלימות במשפחה, או שיש לגביו חשד כי עבר עבירה כאמור, אלא אם ניתנה לגביו המלצה של הוועדה לאלימות במשפחה או הוועדה להערכת מסוכנות ויחולו לגביו המלצות הוועדה...".

הוראה מספר 3.37 להוראות משרד הרווחה, שעניינה "ועדות מחוזיות לגילוי עריות ולאלימות במשפחה לענייני אסירים ומשפחותיהם, קובעת בסעיף 5.3.3:

"בן משפחה – כהגדרתו בחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991 כולל מי שהיה בן משפחה בעבר והוא אחד מאלה: בן זוג (לרבות ידוע בציבור), הורה או בן זוג של הורה, הורה של בן זוג או בן זוגו של ההורה, סב או סבתא, צאצא או צאצא של בן זוג, אח או אחות, גיס או גיסה, דוד, או דודה, אחיין, או אחיינית. מי שאחראי לצרכי מחייתו, בריאותו, חינוכו או שלומו של קטין או חסר ישע המתגורר עימו, וקטין או חסר ישע המתגורר עם מי שאחראי עליו, כאמור. חבר/ה אם מצאו גורמי הטיפול שמערכת היחסים ביניהם דומה למערכת יחסים זוגית".

עקרון מקובל הוא בשיטתנו המשפטית כי טקסט יש לפרש פרשנות תכליתית (ראו למשל: ע"פ 4654/03 חרב נ' מדינת ישראל , תק-על 2006(2) 4404 ;

ע"א 10280/01 ירוס-חקק נ' היועץ המשפטי לממשלה , תק-על 2005(1) 163). לשונו של סעיף 5.3.3 זה מלמדת כי אכן אין מדובר ברשימה סגורה וזאת הן מעצם השימוש במילה "כולל" והן מעצם ההרחבה שיש בסעיף זה מעבר להגדרה שקובע החוק. פרשנות תכליתית אך תומכת במסקנה זו. שכן, ברי כי הגדרת "בן משפחה" בחוק או בחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א - 1991 אינה מכוונת בהכרח להגשמת אותן תכליות שביסוד ההגדרה למונח זה בהוראות משרד הרווחה. ברי, כי מונח זה, כשהוא נזכר בהקשר של הערכת מסוכנותו של אסיר, לצורך החלטה האם להתיר לו יציאה לחופשות, צריך להיבחן בחינה עניינית ותכליתית ויש להעניק לו פרשנות שתאפשר מתן הגנה ראויה לציבור בכלל ולקרוביו של האסיר בפרט. ברי כי פרשנות נוקשה לא תצלח למטרה זו. מכל מקום, את השאלה האם מדובר ב"בן משפחה" ביחס לבקשה מעין זו שבפניי, יש לבחון באופן שתילקחנה בחשבון גם נסיבות העבירה בגינה מרצה הוא עונש מאסר והסיכון שעלול להיווצר אם יתאפשר לאסיר לצאת לחופשות.

7.במקרה דנן אין מקום לספק בעיני כי, כפי שמצא גם בית המשפט המחוזי, העבירות בגינן מרצה המבקש את עונשו בוצעו בהקשר המשפחתי ומשכך רשאיות היו רשויות שירות בתי הסוהר לבקש את חוות דעת הוועדה. אין איפוא מקום להתערבותנו בהחלטת גורמי המשיב 2, במיוחד בהתחשב בשיקול הדעת הרחב הנתון לו. בנוסף, אין עניינו של המבקש מעורר כל בעיה משפטית או כללית בעלת חשיבות ועל כן אין מקום ליתן רשות ערעור במקרה זה.

הבקשה נדחית.