רע"ב 11948/05 פלוני נ. שב"ס

1.

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע ( השופט נ' זלצ'ובר ) מיום 15.12.05 בעע"א 5112/05 ובעע"א 5116/05, שדחתה את בקשתו של המבקש להוציאו מאגף טעוני הגנה ולשבצו באגף של יהודים בלבד. זאת, בשל כך שלטענתו של המבקש יש להגן עליו בפני כל אסי ר ערבי לאור העבירות בהן הורשע.

2.

המבקש מרצה מאסר מאז חודש ינואר 2005 בגין עבירות של פריצה, מרמה, גרימת נזק לרכוש בזדון, ועוד. בחודש דצמבר 2004 פנה המבקש לועדת ההפרדות של שירות בתי הסוהר, בבקשה להפרידו ככל הניתן מ אסי רים ערביים, בשל סכנה שנשקפת מפניהם לחייו בכלא שקמה. בעקבות כך, החליטה הוועדה להעבירו לכלא "אשל". המבקש סירב בתוקף להיקלט בבית הכלא בטענה כי הוא מעורב שם בסכסוכים רבים, לרבות עם אסי רים ערביים. ביום 23.1.05, החליט וועדה ההעברות של גוש דרום להעביר את המבקש לכלא "אוהלי קידר", אגף טעוני הגנה. מאחר שב"אוהלי קידר" שוהה מספר מועט בלבד של אסי רים ערביים, סבר המשיב כי יקל על המבקש להשתלב שם. ביום 25.1.05 הגיש המבקש את העתירות נשוא בקשת רשות ערעור זו, בגדרן הוא עתר לביטול ההחלטה לסווגו כ אסי ר טעון הגנה, ולהקמת ועדת חקירה בשל התנהגות אלימה של סוהרים כלפיו, לרבות ניסיון לרוצחו. כעבור כמה חודשים, ביקש המבקש לעבור לאגף אחר, אך כשהוחלט על העברתו לבית הכלא "ניצן" סירב להשתלב שם וביקש להחזירו לאגף בו שהה קודם לכן ב"אוהלי קידר". בקשתו נענתה, והמבקש שהה באגף של טיעוני ההגנה בבית הכלא במשך כארבעה חודשים ללא חומר מודיעי המצביע על סכסוכים או חשש לחייו מצד אסי רים אחרים.

3.

ביום 27.10.05 עתר המבקש לבית המשפט המחוזי וטען כי הוא מעורב בסכסוכים רבים וכי יש להעבירו לאגף של יהודים בלבד, ואף לבדוק את האפשרות לשלבו באגף של שומרי מסורת. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו של המבקש, בקובעו כי "על פי התרשמותי, השב"ס כמעט יצא מגדרו, כדי למצוא פתרונות לעותר וזאת לאור טענת העותר עצמו שיש חשש של פגיעה בו על ידי ערבים". עוד קבע בית המשפט, כי מרווח ההתערבות של בית המשפט בשיקול הדעת המנהלי – ובמיוחד בסוגיית מקום שיבוצו של אסי ר – הינו מצומצם, וכי החלטתו של המשיב הייתה סבירה.

4.

על פסק דין זה מלין בפניי המבקש. לטענתו, הוא מעורב בסכסוכים אישיים שמעמידים את בטחונו האישי בסכנה. המבקש מוסיף לטעון כי יש להעבירו לאגף ליהודים בלבד מכיוון שכל אסי ר ערבי בקרבו ישהה מהווה סכנה לחייו. המשיב, מנגד, מצביע על כך שבקשת רשות הערעור לא מעלה כל סוגיה משפטית עקרונית. עוד הוא טוען כי החלטותיו של המשיב באשר לשיבוצו של המבקש היו סבירות ואין עילה להתערב בהן.

5.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. בצדק טוען המשיב כי הבקשה אינה מעלה כל שאלה משפטית עקרונית, בעלת חשיבות ציבורית, המצדיקה מתן רשות ערעור (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל , לא פורסם). די בכך כדי לדחות את הבקשה על הסף. עם זאת, איני מוצא פגם בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי גם לגופו של עניין. מחובתו של המשיב להגן על המבקש, ולצורך כך הגדיר המשיב את המבקש כ"טעון הגנה" ושיבץ אותו לאגף הולם החלטה זו הינה תקינה, סבירה, והיא נתקבלה בהסתמך על המידע והניסיון שבידי המשיב ומכוח סמכותו. ממילא, היקף ההתערבות השיפוטית בהחלטות מסוג זה הינו מצומצם (רע"ב 6901/98 זיאדה נ' שירות בתי הסוהר , לא פורסם). זאת ועוד, בפניי בית המשפט המחוזי היו מונחים נתונים מלאים באשר לנסיבותיו האישיות של המבקש ולשיקולים שהובילו את המשיב להחלטתו. פסק הדין עליו משיג המבקש הינו מבוסס ומנומק ואיני מוצא כל עילה להתערבות בו.

המשיב ציין בתגובתו, כי החלטת בית המשפט המורה לו להגיב לבקשת רשות הערעור של המבקש הומצאה לו ביום 3.1.06. על כן, אין ממש בטענת המבקש כי היה איחור בהגשת התגובה.

הבקשה נדחית איפוא.