רע"ב 11991/04 שמעון בן לולו נ. מדינת ישראל

זוהי בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט לענינים מינהליים בתל אביב (השופט א' טל), אשר דחתה את עתירת המבקש לבטל את האיסור שחל עליו לבקר בעיר מגוריו יבנה בעת חופשותיו מן הכלא.

1.תמצית העובדות הצריכה לעניין היא זו: המבקש מרצה החל מחודש ינואר 2001 עונש מאסר של שלוש שנים ושמונה חודשים בגין עבירות סמים. שירות בתי הסוהר מתיר למבקש לצאת לחופשות מן הכלא באופן סדיר, אולם מוטלת עליו מגבלה לפיה נאסר עליו לבקר בעיר מגוריו יבנה, בה מתגוררת משפחתו. בעתירות קודמות שהגיש המבקש לבית המשפט לענינים מינהליים בגין הגבלה זו התברר, כי בבסיסה עומד חשש העולה ממידע מודיעיני המצוי אצל המשיבה, לפיו עקב סכסוכי כנופיות פשע יש סכנה לחייו ולחיי אחרים אם יכנס המבקש לעיר.

בעתירה נשוא בקשה זו, כמו גם בעתירה אשר הוגשה לפניה בחודש מרץ 2004, טען המבקש כי המידע המודיעיני עליו מבוססת ההגבלה נשען על מקורות ישנים שאינם מעודכנים. עוד טען המבקש כי האיסור להיכנס לתחומי העיר פוגע בקשריו עם ילדיו ומשפחתו.

2.בית המשפט לענינים מינהליים דחה כאמור את עתירת המבקש בציינו כי בעת הדיון הוצג בפניו המידע המודיעיני הרלבנטי, אשר עודכן זמן קצר לפני כן בהתייעצות עם הגורמים המקצועיים במשטרת ישראל, וממנו עולה כי שהיית המבקש ביבנה במהלך חופשותיו אכן עלולה לסכן אותו ולסכן אחרים.

3.מכאן הבקשה שבפני, בה חוזר המבקש על טענתו כי המידע המצוי אצל המשיבה, עליו מבוסס האיסור המוטל עליו להיכנס לתחומי יבנה במהלך חופשותיו, הוא מידע ישן ואין בו להקים תשתית ראויה לשלילת זכותו לבקר את משפחתו וילדיו בביתם. לעניין זה מציין המבקש כי בנו עומד לחגוג בר-מצווה בחודשים הקרובים, והמגבלה מהווה הכבדה קשה על המבקש ומשפחתו לעריכת חגיגה זו. המבקש מוסיף וטוען כי לו רצה מאן דהוא לפגוע במבקש או המבקש היה חפץ לפגוע באיש, היו ההזדמנויות פתוחות בפניהם בעת חופשותיו של המבקש מחוץ ליבנה והוא מצביע בהקשר זה על העובדה כי לאורך כל תקופות מאסרו הוכח כי לא נשקפה סכנה לאיש במהלך חופשותיו. המבקש מוסיף וטוען כי כל עוד עומד האיסור בתוקף, נפגעים סיכוייו לשחרור מוקדם. עוד טוען המבקש כי האיסור אינו מבוסס על שיקולים ענייניים ומקורו בהתנכלותה של משטרת מרחב השפלה כלפיו.

4.דין הבקשה להידחות. הלכה היא, כי בקשת רשות לערער על החלטות בעתירות אסירים אינה מתקבלת כדבר שבשגרה, ועל מנת שתתקבל יש להצביע על שאלה משפטית או אחרת בעלת חשיבות כללית, החורגת מנסיבותיו של המקרה הספציפי (ראו: רע"ב 7/86 חיים לואיס וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). גם לגופו של עניין אין מקום לקבלת הבקשה. כידוע, לאסיר אין זכות מוקנית לחופשה ושיקול הדעת אם לתיתה, ואם כן באילו תנאים, מסור לשירות בתי הסוהר. בהפעילו את שיקול דעתו זה רשאי שירות בתי הסוהר להביא במניין שיקוליו את נתוניו האישיים של האסיר, את התנהגותו בעת המאסר, את המסוכנות הנשקפת ממנו ועוד כיוצא באלה שיקולים (ראו: סעיף 36 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש] תשל"ב-1971; רע"ב 10426/03 מדינת ישראל נ' פרנסואה אביטל (לא פורסם)). במקרה דנן, זוכה המבקש לחופשות סדירות והמגבלה היחידה המוטלת עליו במסגרת חופשות אלה היא האיסור להיכנס לתחומי העיר יבנה. איסור זה מבוסס על מידע אשר נדון מספר פעמים בפני בית המשפט לענינים מינהליים, ונמצא תקף וממנו עולה חשש ממשי לחיי המבקש ואחרים. בהקשר זה יש לדחות את טענת המבקש המנסה לערוך הבחנה מלאכותית בין מידע חדש ובין מידע המתעדכן מעת לעת. העובדה כי המידע בדבר החשש הנשקף לחיי המבקש או אחרים קיים מזה זמן, אין בה כדי לשלול את תוקפו. אדרבא, העובדה כי חשש זה נולד לפני זמן רב והוא הולך ונמשך, מחזקת את החומרה העולה ממנו. בנסיבות אלה, המגבלה שהוטלה על המבקש הינה סבירה ובדין דחה בית המשפט לענינים מינהליים את עתירתו.

יצוין עוד כי המבקש לא פירט בבקשה את פרטי חגיגת בר המצווה הצפויה לבנו, לרבות מועדה והמקום בו היא אמורה להיערך. מכל מקום, בהתקרב המועד פתוחה בפני המבקש הדרך לפנות בבקשה פרטנית לשירות בתי הסוהר לבחינת תנאי השתתפותו באירוע.

הבקשה נדחית.