פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
130/16
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המבקש:
אנטייב ארטיום
נ ג ד
המשיבים:
1. שירות בתי הסוהר
2. משטרת ישראל
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי בנצרת מיום 22.12.2015 בעת"א 38901-09-15 (כב' השופט
י'
בן חמו
)
בשם המבקש:
עו"ד דורון נוי
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' בן-חמו ) מיום 22.12.2015 בעת"א 38901-09-15, בגדרה דחה בית המשפט את עתירת המבקש נגד החלטת המשיב 1 והמשיבה 2 (להלן: שירות בתי הסוהר ו משטרת ישראל , בהתאמה) שלא לשלבו בסבב חופשות.
2.
המבקש הינו אסיר בבית הסוהר "שיטה", המרצה החל מיום 31.8.2004 עונש מאסר בן 22 שנים אשר הושת עליו בגין עבירות של הריגה והחזקת נשק שלא כדין.
3.
ביום 3.12.2014 עתר המבקש נגד שיוכו כאסיר לקטגוריה א', וביקש לשנותו לקטגוריה ב'1. בעקבות העתירה הסכימו המשיבים לשנות את קטגוריית השיוך של המבקש, והדיון נמחק בהסכמת הצדדים (עת"א 7829-12-14 אינטייב נ' שירות בתי הסוהר (26.1.2015)) . בהתאם לנהלי שב"ס (סעיף י"א לפקנ"צ 04.40.00 "חופשות אסירים"), אסירים המשתייכים לקטגוריה ב'1, אליה כאמור משתייך המבקש, הם " אסירים שכל יציאה שלהם לחופשה מותנית באישור אח"מ/קמב"ס "
(אגף חקירות ומודיעין/קצין מודיעין בתי הסוהר, בהתאמה - מ.מ. ) .
4.
ביום 16.3.2015 עתר המבקש להורות למשיבים ליתן טעם מדוע לא תתאפשר יציאתו לחופשות. במהלך הדיון בבית המשפט הודיעו המשיבים כי התקבלה החלטה ביום 13.4.2015, לפיה בקשתו של המבקש ליציאה לחופשות נדחתה, בהתבסס על 11 מידעים מודיעיניים שליליים לגביו, שעניינם "מעורבות פלילית, תקיפת אחר, כוונות פגיעה, הלכי רוח וכנופיות". כמו כן, הוגש מסמך מטעם השירות הסוציאלי בשירות בתי הסוהר, בו צוין כי המבקש לא שולב בקשר קבוע ורציף של טיפול וכי היה מעורב באירוע שלילי בגינו הודח מאגף נ"ס ("נקיים מסמים") ונפלט מקבוצה מתקדמת, דבר המצביע על רגרסיה ביכולותיו. על יסוד האמור, דחה בית המשפט (כב' השופט י' בן-חמו ) את העתירה ביום 14.4.2015, בקבעו כי אין לאסיר זכות מוקנית לחופשות, וכי עקב הנסיבות שלעיל לא ניתן לומר שהחלטת המשיבים במקרה דנן אינה סבירה. בית המשפט ציין בהחלטתו כי "הוסבר לאסיר כי ככל שיהא בקשר טיפולי ניתן יהא להתרשם מהתנהגותו, יכולותיו, מצבי הסיכון ועוד וללמוד מהם אם אכן חל שינוי כלשהו" (עת"א 34292-03-15 אנטייב נ' משטרת ישראל (14.4.2015), להלן: העתירה הראשונה ).
5.
ביום 21.9.2015 עתר שוב המבקש לשלבו בסבב חופשות, בטענה כי המשיבים לא מאשרים זאת אף על פי שהמבקש עבר הליך טיפולי וחרף המלצת גורמים בבית הסוהר לאפשר לו לצאת לחופשה. המבקש טען כי דחיית הבקשה על ידי המשיבים, מנימוקים של "מסוכנות גבוהה הן לאסיר והן לציבור", אינה סבירה או מידתית בנסיבות הענין, באשר המשיבים מסתמכים בהחלטתם על מידע מודיעיני ישן מאוד בדבר כוונת פגיעה במבקש מצד משפחת האדם שהרג (להלן: משפחת המנוח ) .
ביום 22.12.2015 דחה בית משפט קמא (כב' השופט י' בן-חמו ) את העתירה, בנימוק שהמידע המודיעיני בעניינו של המבקש, הכולל גם מידע חדש ונוסף שהתקבל לאחר מתן ההחלטה בעתירה הראשונה, מצביע על "המשך מסוכנות". בית המשפט ציין כי מחוות הדעת של משטרת ישראל עולה כי קיים סכסוך בין המבקש לבין משפחת המנוח, ויש חשש שבני המשפחה יפגעו במבקש בעת חופשותיו. עוד עולה מחוות הדעת, כי יש חשש שהמבקש עצמו יפגע בעבריינים אחרים המסוכסכים עמו מחוץ לכותלי בית הסוהר. בית המשפט הוסיף שעל פי דו"ח מטעם שירות בתי הסוהר, המבקש הוא אסיר שנחשב לבעל מעמד בכיר בקרב האסירים האחרים, והתמונה הכללית המשתקפת הינה "מעורבות שלילית, מסוכנות שלו כלפי אחרים, מסוכנות של אחרים כלפיו". לפיכך קבע בית המשפט, כי החלטת המשיבים שלא לשלב את המבקש בסבב חופשות אינה בלתי סבירה בנסיבות הענין.
6.
על החלטה אחרונה זו הגיש המבקש את בקשת הערעור שלפני. לטענתו, המידע המעלה חשש לפגיעה בו מצד משפחת המנוח הוא מידע ישן שערכו מוטל בספק, ולפיכך אין הוא יכול להוות נימוק לסירוב לבקשתו לצאת לחופשות. זאת, במיוחד נוכח השינוי הדרמטי שחל בחייו של המבקש, אשר ניתק את קשריו העברייניים ואף נישא לפני כשנה וכעת ממתין ללידת בנו הבכור. עוד טוען המבקש, כי הבקשה שהגיש מעלה "שאלה כללית הנוגעת לאסירים רבים שערכו שינויי של ממש באורחות חייהם אך מידע מודיעיני ישן שהתקבל בעניינם במהלך תקופת מאסרם ובטרם החליטו על שינוי אורחות חייהם, ימשיך 'ללוות' אותם לכל אורך תקופת מאסרם".
7.
דין הבקשה להידחות.
רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעתירת אסיר תינתן ככלל במקרה שבו מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל
(26.6.1986)). איני סבור כי המקרה שלפני הוא כזה. בית משפט קמא בחן באופן עצמאי מידע מודיעיני בעניינו של המבקש, לרבות מידע חדש
ונוסף שהתקבל לאחר דחיית העתירה הראשונה, והכריע כי החלטת המשיבים שלא להיעתר לבקשת המבקש להשתלב בסבב חופשות בעת הנוכחית היא סבירה. בנסיבות אלו, נראה כי הבקשה שלפני עוסקת אך ורק בעניינו הקונקרטי של המבקש, ואין היא מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה מתן רשות ערעור.
אעיר כי המבקש אמנם מנסה לצייר תמונה לפיה בקשתו האחרונה לצאת לחופשות נדחתה על ידי המשיבים אך בשל החשש לפגיעה בו מצד משפחת המנוח, אך כאמור לעיל, בית משפט קמא גם עמד על כך שמחוות הדעת שהגישו המשיבים עולה כי יש חשש שהמבקש עצמו יפגע בעבריינים המסוכסכים עמו וכי נשקפת מהמבקש "מסוכנות שלו כלפי אחרים".
8.
סוף דבר: לא מצאתי מקום ליתן רשות ערעור. הבקשה נדחית.
ניתנה היום, ב' בשבט התשע"ו (12.1.2016).
ש ו פ ט