פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
1379/20
לפני:
כבוד השופט ד' מינץ
המבקש:
בני סלע
נ ג ד
המשיבים:
1. שירות בתי הסוהר
2. מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופט ע'
יעקב) בעת"א 20510-10-19 מיום 22.1.2020
בשם המבקש:
עו"ד איתי בר עוז;
עו"ד רעות קורוליק
החלטה
לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופט ע' יעקב ) בעת"א 20510-10-19 מיום 22.1.2020.
1.
המבקש הוא אסיר המרצה עונש מאסר בפועל של כ-40 שנה בגין ביצוע עבירות מין, איומים, תקיפה, בריחה ממשמורת חוקית ועבירות חמורות נוספות. ברקע לעתירה החלטת שירות בתי הסוהר מחודש מאי 2018 כי בעת יציאתו של המבקש מן הכלא ייכבל ב"שרוולי כבילה" (שרוול בד המכסה את פרק כף היד הסגור בסופו), אשר נועדו למנוע ממנו לנסות ולהסיר את האזיקים בהם הוא כבול ממילא. עתירה שהגיש המבקש נגד החלטה זו, לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, נדחתה ביום 11.12.2018 (עת"א 23751-10-18, השופט ח' טרסי ). בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטה זו, נדחתה אף היא ביום 14.7.2019 (רע"ב 199/19, השופטת
ע' ברון ).
2.
ביום 13.1.2019 הגיש המבקש את העתירה מושא הליך זה, לבית המשפט המחוזי, במסגרתה טען טענות שונות נגד אופן ליוויו לבתי המשפט ובעיקר, שוב, נגד השימוש באמצעי של "שרוול כבילה". ביום 22.1.2020 נדחתה העתירה. בית המשפט ציין בהחלטתו כי משהוחלט על כבילת המבקש רק בזמן יציאתו מכותלי בית המשפט, הרי שמדובר בהחלטה מידתית וסבירה.
3.
מכאן לבקשה שלפנַי, בגדרה נטען כי ההחלטה על כבילת המבקש בשרוולי כבילה באופן גורף בזמן יציאתו מכותלי בית המשפט היא החלטה קיצונית שאינה מידתית, ואף נעדרת סמכות חוקית. כמו כן נטען כי הבקשה מעלה שאלה עקרונית בעלת חשיבות משפטית החורגת מעניינו הפרטני, בהיותה מתייחסת לשאלה הכללית בדבר האמצעים בהם ניתן לפעול לכבילת אסירים במסגרת הובלתם לבתי המשפט. עוד נטען כי שרוולי הכבילה פוגעים בבריאותו של המבקש וגורמים לו נזק רב.
4.
דין הבקשה להידחות. רשות ערעור בעתירת אסיר לא תינתן כדבר שבשגרה, אלא רק במקרים חריגים כאשר עולה מהבקשה שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש (ראו למשל לאחרונה: רע"ב 7199/19 אטיאס נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 7 (4.12.2019); רע"ב 6630/19 סואעד נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 5 (26.11.2019)). חרף האופי העקרוני שהמבקש מנסה לשוות לבקשתו, היא נעוצה כל כולה בדל"ת אמותיו של עניינו הפרטני. לפיכך, אין הבקשה מצדיקה מתן רשות ערעור, וזאת גם על פי הגישה המקלה באמות המידה למתן רשות ערעור בבקשות מעין אלו (ראו: רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה , פסק דינו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס (11.3.2009); וראו גם דחיית בקשה שהגיש המבקש בעניין זהה: רע"ב 199/19 סלע נ' שירות בתי הסוהר (14.7.2019)). די בכך כדי לדחות את הבקשה.
במסגרת זו אף אציין כי אין מקום להתייחס לטענת המבקש לעניין אי-חוקיות כבילתו בשרוולי כבילה. לא זו בלבד שטענה זו לא הועלתה על ידו, לא בעתירתו ולא בטיעוני בא-כוחו לפני בית המשפט המחוזי ומשכך מנוע הוא מלהעלות טענה מעין זו לפני ערכאת הערעור, אלא שטיעוני המבקש נדחו כאמור במסגרת החלטת בית משפט זה מיום 14.7.2019 והמבקש מנסה "לערער" על החלטה זו, באצטלה של "אי-חוקיות" ההחלטה לכבלו בשרוולי כבילה.
5.
למעלה מכך, ולגופו של עניין, קביעת בית המשפט המחוזי כי אין עילה להתערב בהחלטה לכבול את העותר בשרוולי כבילה בצאתו מחוץ לכותלי בית הסוהר, וכי מדובר בהחלטה מידתית וסבירה בנסיבות העניין, אינה מגלה עילת התערבות. לא למותר לציין כי טענת המבקש, כי שרוולי הכבילה גורמים לו לנזק רפואי, לא רק שלא פורטה כדבעי לפני בית המשפט המחוזי במסגרת עתירתו, אלא שבית המשפט המחוזי אף קבע כי אם יוכח כי נגרם אכן נזק כאמור, "יהיה בכך כדי לשנות מן ההחלטה אך עניין זה מותנה בחוות דעת רפואית". לאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, המבקש הלין בבקשה נפרדת על הטיפול הרפואי שניתן לו, אך לאור תגובת שירות בתי הסוהר מיום 20.2.2020 המפרטת את אופן הטיפול הרפואי הניתן למבקש, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה (בהחלטה מיום 24.2.2020). ממילא אפוא לא ניתן לקבל את טענות המבקש בעניין הנזק הרפואי שנגרם לו.
כאמור, הבקשה נדחית.
ניתנה
היום, א' באדר התש"ף (26.2.2020).
ש ו פ ט