רע"ב 1413/04 יוסי אסולין נ. מדינת ישראל- שירות בתי הסוהר הממונה על עבודות

המבקש נדון לארבעה חודשי מאסר, אשר ירוצו בעבודות שירות, בגין עבירה של תקיפה בתנאים מחמירים לפי סעיף 382 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ובעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק העונשין.

המבקש החל לרצות את עונשו ביום 1.12.02 והתייצב במתנ"ס עוזיאל, אולם תפקודו לווה באיחורים רבים ויציאה מוקדמת ממקום העבודה ללא אישור הממונים. לאור זאת, הועבר המבקש לשם המשך ריצוי עונשו למתנ"ס נווה יונתן. גם שם לא חל שיפור בתפקודו. למרות זאת, למבקש ניתנה הזדמנות נוספת והוא הועבר לעבודה בבית תמחוי באשדוד. עבודתו בבית התמחוי אף היא אופיינה בהיעדרות ללא אישור. לפיכך, ביום 24.2.03 הוזמן המבקש לבירור בפני מפקחת אחראית, ולאחר שניתנה לו הזדמנות נוספת לתקן דרכיו, הוא הוצב להמשך עבודה בבית התמחוי. או-אז, הגם הזדמנות זו, הוא המשיך לתפקד באופן לקוי. המבקש הוזמן לבירור נוסף, ביום 3.3.03, בו החליט המשיב לעשות עמו חסד נוסף ולאפשר לו לחזור ולהתייצב לעבודה בבית התמחוי. ואולם, הפעם, המבקש כלל לא התייצב להמשך ריצוי עונשו. ניסיונות נוספים לזמנו לשימוע עלו בתוהו. בנסיבות אלה, החליט המשיב, ביום 12.10.03, על הפסקה מינהלית של עבודות השירות.

המבקש הגיש לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע עתירת אסיר כנגד שירות בתי הסוהר, בה ביקש לאפשר לו להמשיך לרצות את עונשו בעבודות השירות.

בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטת ר' ברקאי) דחה, ביום 2.2.04, את העתירה וקבע, כי החלטת המשיב להפסיק מינהלית את עבודות השירות הינה סבירה ועניינית. בית-המשפט המחוזי ציין, כי המבקש קיבל הזדמנויות רבות לתקן דרכיו ולהשלים את ריצוי עונשו בעבודות שירות, אולם הוא לא ידע להשכיל ולהבין את החסד שנעשה עמו ואין הוא הבין את משמעות הפריבילגיה שניתנה לו לרצות את עונשו בדרך של עבודות שירות. עוד הוסיף וציין בית-המשפט המחוזי, כי נסיבותיו האישיות של המבקש היו ידועות למשיב ולכן נקט עמו המשיב לפנים משורת הדין.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, שבגדרה שב המבקש על טענותיו בפני בית-המשפט המחוזי. עיקר טענתו הוא, כי לא ריצה את עונשו באופן ראוי בשל בעיות אישיות וכלכליות, אשר ליוו אותו באותה עת וכעת נכון הוא לסיים את ריצוי עונשו.

מנגד, תומך בא-כוח המשיבה יתדותיו בהחלטת בית-המשפט המחוזי ומבקש לדחות את בקשת רשות הערעור.

דין הבקשה להידחות.

המבקש לא מילא אחר הנדרש ממנו כמי שנגזר עליו לרצות את עונש המאסר שהוטל עליו בדרך של עבודות שירות, תפקודו היה לקוי, היעדרויותיו מעבודתו היו רבות ואף ניתנו לו הזדמנויות רבות לתקן את דרכיו. ואולם, הוא בחר לעשות דין לעצמו ולא מילא אחר גזר-הדין שהוטל עליו. בנסיבות אלה, לאור התנהגותו של המבקש ובהתחשב בהזדמנויות הרבות שניתנו לו לשנות דרכיו, הגעתי לכלל מסקנה, כי החלטת נציב בתי הסוהר הינה סבירה ולא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית-המשפט המחוזי.

כידוע, רשות ערעור על החלטתו של בית-המשפט המחוזי, הדן בעתירות אסירים, ניתנת במקרים חריגים ומיוחדים, בהם מתעוררת בעיה משפטית בעלת חשיבות או עולה נושא שחשיבותו כללית (ראו רע"ב 7/86 לואיס וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). המקרה שבפני אינו נמנה עם מקרים אלה.

הבקשה נדחית.