רע"ב 5451/06 אריאל טלקר נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, אשר דחה עתירה שהגיש המבקש נגד החלטת המשיב 2 (להלן: הנציב ) בדבר הפסקת עבודות השירות שנגזרו עליו וריצוי יתרת העונש במאסר.

1.המבקש הורשע בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בהעלבת עובד ציבור ובתקיפת שוטר ונגזרו עליו שישה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות. ביום 6.4.2005 הוצב המבקש לעבודה בבית החולים "אסף הרופא". המבקש איחר למקום העבודה, עזב את המקום לפני תום יום העבודה ואף נעדר ממנו ללא אישור. עקב כך ערך עימו המפקח על עבודות השירות (להלן: המפקח ) שלוש שיחות הבהרה ובירור, בהן הזהיר את המבקש לבל יוסיף ויפר את תנאי עבודות השירות. ביום 15.6.2005 נפגע המבקש לטענתו במקום העבודה ועל כן הוצב מחדש ביום 2.11.2005 לעבודה בבית הספר "ניר" ברמלה. ביום 15.1.2006 דיווח המעסיק למפקח כי כרטיס הנוכחות של המבקש הוחתם בימים בהם לא התייצב לעבודה. המבקש הוזמן לבירור נוסף בפני המפקח, הוזהר והועבר להמשך ביצוע עבודות השירות בויצ"ו נחלת יהודה, ונקבע כי ייערך לו שימוע. באותו יום, 16.1.2006, התייצב המבקש לעבודה באיחור של ארבע שעות, למחרת כלל לא התייצב וביום שלאחר מכן עזב את מקום העבודה לאחר שלוש שעות בלבד. בחלוף מספר ימים הודיע המבקש למפקח כי אביו חלה וכי אין ביכולתו להמשיך בביצוע העבודות. נערך למבקש שימוע ולאחריו המליץ הממונה על עבודות השירות על הפסקת העבודות. ביום 28.2.2006 הורה הנציב על הפסקה מינהלית של עבודות השירות ועל ריצוי יתרת העונש, העומדת על 56 ימים, במאסר. המבקש עתר נגד החלטה זו וטען כי היעדרויותיו ממקום העבודה נבעו, רובן ככולן, ממצבו הרפואי וכן ממצבו הרפואי של אביו אשר לקה בשבץ מוחי. בדחותו את העתירה קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופטת נ' אהד) כי אילו מחלת אביו של העותר בשבץ מוחי בחודש ינואר 2006 היתה הגורם היחיד לפגיעה בביצוע עבודות השירות כסדרן, היה מקום לשקול נימוק זה, אך נוכח העובדה שהמבקש הוזהר ארבע פעמים ולא השכיל לנצל כיאות את ההזדמנויות שניתנו לו לתקן דרכיו, החלטת הנציב הינה סבירה ואין מקום להתערב בה.

2.בבקשה שבפניי שב המבקש וטוען כי היעדרויותיו מן העבודה נבעו רובן ככולן ממצבו הרפואי וכן מן המצב הרפואי של אביו והוא מבקש כי תינתן לו הזדמנות נוספת להשלים את התקופה שנותרה לריצוי העונש בעבודות שירות. לטענת המבקש, נוכח מצבה הכלכלי של משפחתו עול הדאגה להוריו ובמיוחד לאביו החולה מוטל על כתפיו, והוא אף מסייע בפרנסתם. המבקש מוסיף וטוען כי אינו יודע מי החתים את כרטיסו בימים בהם לא התייצב לעבודה בבית הספר "ניר" וכי לא ביקש מאיש לעשות כן. לבסוף טוען המבקש כי לא התמיד בעבודה בויצ"ו נחלת יהודה שכן המקום מרוחק מביתו ועל כן התקשה לממן את הוצאות הנסיעה. עמדת המשיבה הינה כי הבקשה אינה מגלה כל שאלה המצדיקה מתן רשות לערער וכי מן הדין לדחותה על הסף.

3.דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור על החלטות בית המשפט הדן בעתירות אסירים אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא רק מקום בו מתגלית בעיה משפטית בעלת חשיבות או אם עולה נושא אחר שחשיבותו כללית (ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל , תק על 86(2) 1134 (1986); רע"ב 551/06 נאסר נ' נציב שירות בתי הסוהר , תק על 2006(1) 1686 (2006)). הבקשה שבפניי אינה באה בגדר מקרים אלה והיא נסובה כל כולה על עניינו הספציפי של המבקש. יתר על כן, גם לגופו של עניין אין כל מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא. האפשרות שניתנה למבקש לבצע את עונש המאסר שנגזר עליו על דרך של עבודות שירות חייבה אותו לנהוג באחריות תוך גילוי התמדה ורצינות בעבודתו (ראו רע"ב 426/06 חווא נ' שירות בתי הסוהר , תק על 2006(1) 3425 (2006);

רע"ב 1413/04 אסולין נ' מדינת ישראל- שירות בתי הסוהר, הממונה על עבודות שרות , תק על 2004(1) 2631 (2004)). לא כך נהג המבקש. הוא לא הסכין לנצל את ההזדמנויות שניתנו לו, וחרף התראות חוזרות ונשנות של המפקח הפר שוב ושוב את כללי העבודה. הקשיים המשפחתיים עימם נאלץ המבקש להתמודד ראויים להבנה, אך אין בהם כדי להצדיק את אופן התנהלותו לאורך כל התקופה כולה וכן את חוסר האחריות שגילה בעבודה. החלטתו של הנציב בנסיבות אלה היא החלטה סבירה ובדין קבע בית משפט קמא כי אין מקום להתערב בה.

הבקשה נדחית. המבקש יתייצב ביחידת הממונה על עבודות השירות של גוש מרכז ברמלה לריצוי יתרת עונשו במאסר ביום 16.7.2006 עד לשעה 10:00.