רע"ב 551/06 הלאל נאסר נ. נציב שירות בתי הסוהר

המבקש הורשע, ביום 28.7.02 בעבירות תעבורה ונדון לשלושה חודשי מאסר, אשר ירוצו בעבודות שירות, פסילה בפועל של רישיון הנהיגה למשך 11 חודשים, פסילה על תנאי, מאסר על תנאי וקנס.

לטענת המשיב, המבקש נדרש להתייצב לריצוי עבודות השירות שהוטלו עליו ביום 1.1.03 במשטרת מרחב עמקים, אולם לא התייצב במועד זה. למחרת היום, ביום 2.1.03, התייצב המבקש בשעה 10:00 במשטרת מרחב עמקים ולכשנשאל מדוע לא התייצב במועד שנקבע לו השיב, כי שכח. חרף האיחור, התקבל המבקש לתחילת ריצוי מאסרו בעבודות שירות, אולם לאחר כשעה ברח מתחומי מטה המשטרה, מבלי שהודיע על כך לאיש.

עוד לטענת המשיב, לאחר בריחתו של המבקש, נעשו ניסיונות לאתרו טלפונית, אולם ללא הצלחה.

נוכח השתלשלות העניינים ואי התייצבותו של המבקש, המליץ הממונה על עבודות השירות על הפסקה מנהלית של עבודות השירות.

לאור העובדה, כי המבקש נעדר מהעבודה ללא אישור מהממונה או המפקח, הועבר עניינו בפני נציבת שירות בתי הסוהר, אשר החליטה, ביום 22.6.03, מתוקף סמכותה לפי סעיף 51 ט(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 להפסיק הפסקה מנהלית את עבודות השירות שהוטלו על המבקש ולקבוע, כי הוא ירצה את יתרת עונשו – כשלושה חודשים – בבית הסוהר.

ביום 14.12.05 הגיש המבקש לבית-המשפט לעניינים מינהליים בחיפה עתירה כנגד החלטת נציבת שירות בתי הסוהר להפסיק את עבודות השירות שלו (עע"א 896/05).

בית-המשפט לעניינים מינהליים בחיפה (כבוד השופט ר' שפירא) דחה, ביום 20.12.05, את העתירה.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה שב המבקש על טענותיו כפי שהעלה בפני בית-המשפט לעניינים מינהליים. לטענתו, די בחלוף הזמן הרב מאז הודעת המשיב על הפסקת עבודות השירות – ביום 26.6.03 – כדי לקבל את בקשתו. כמו-כן, טוען המבקש, כי טעה בית-המשפט המחוזי עת קבע, כי המבקש זומן לשימוע ולא התייצב וכן טעה בית-המשפט המחוזי עת הסתמך על מזכרי המשטרה לעניין הזימונים. שכן, מזכרי המשטרה מציינים זימון שנשלח למשטרת נצרת ואילו המבקש התגורר בכל התקופה הרלוואנטית בנהריה ולטענתו הדבר היה ידוע למשיב. לטענתו, אין זה מתקבל על הדעת, שהינו תושב נהריה והזימון נשלח למשטרת נצרת. משכך, טוען הוא, כי אין לייחס כל חשיבות לעניין אי התייצבותו לשימוע הראשון והשני וזאת בשל הסיבה היחידה, שלא זומן ולא קיבל לידיו כל זימון לשימוע. כמו-כן, טוען המבקש, כי בית-המשפט המחוזי לא ייחס משקל לעובדה, כי הוא היה מגיע מיוזמתו לתחנת המשטרה ובודק עמם עניין זה ואילו המשטרה הייתה עונה לו, כי אין במחשב כל רישום לגביו. עוד מוסיף וטוען המבקש, כי יש לייחס משקל לעברו הנקי. לבסוף, מבקש הוא, כי בית-משפט זה יאפשר לו לרצות את יתרת התקופה בעבודות שירות בשים לב לעובדה, כי ריצה כבר זמן לא מבוטל מהתקופה במאסר בפועל.

מנגד, תומכת המשיבה בפסק-דינו של בית-המשפט לעניינים מינהליים ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתה, הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית ואינה מעלה נושא אחר שחשיבותו היא כללית. לטענתה, החלטת נציבת שירות בתי הסוהר להפסיק את עבודות השירות של המבקש התקבלה בסמכות ובהתאם לאמור בסעיף 51ט(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ולכן אין מקום להתערבות בית-משפט זה בהחלטתה. עוד מוסיפה וטוענת המשיבה, כי משזלזל המבקש בהוראות המפקחים, לא ניצל את ההזדמנויות הרבות שניתנו לו לעדכן את המשיבה כפי שסוכם בין הצדדים, וניתק את הקשר למשך תקופה ארוכה מאוד, אין לו להלין אלא על עצמו על כך, שאת מאסרו ירצה בדרך של מאסר בפועל.

דין הבקשה להידחות.

כידוע, הלכה היא, כי רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי, הדן בעתירת אסיר, איננה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא רק בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן (ראו רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בענייננו, המבקש לא העלה כל שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית או נושא בעל השלכות רחבות וכל בקשתו נוגעת ביישום הלכות קיימות ובאיזון הפרטני, הנוגע לנסיבות הספציפיות של המבקש.

אף לגופו של עניין, דין הבקשה להידחות.

מסעיף 51ט לחוק העונשין עולה, שבסמכותו של נציב שירות בתי הסוהר להחליט, כי תופסק מנהלית עבודת השירות של מי שנקבע, כי ירצה את מאסרו בדרך של עבודות שירות ולקבוע, כי הוא ישא את יתרת מאסרו בבית הסוהר, זאת באם מתקיים בעובד השירות אחד התנאים הקבועים בסעיף.

במקרה שלפני, המבקש לא התייצב במועד שנקבע לו לתחילת נשיאת עונשו בעבודות שירות, אלא התייצב למחרת היום ועזב את המקום בתוך שעה. ניסיונות רבים לאתרו עלו בתוהו. יתרה מכך, המבקש לא התייצב לשימוע שנקבע לו ואף לא התייצב לשימוע נוסף. בנסיבות אלה, אני סבור, כי בעניינו של המבקש התקיים האמור בסעיף 51ט(א)(1) לחוק העונשין ולפיכך החלטת נציבת שירות בתי הסוהר להפסיק את עבודות השירות של המבקש התקבלה בהתאם לדין.

לפיכך, לאור התנהגותו של המבקש ובהתחשב בהזדמנויות הרבות שניתנו לו לשוב וליצור קשר עם המשיבה, הרי שהחלטת נציבת שירות בתי הסוהר הינה סבירה וודאי, שאינה מצדיקה את התערבותו של בית-משפט זה.

מעבר לדרוש יוער, כי כידוע, תפקיד בית-המשפט בדונו בעתירת אסיר על החלטת נציב שירות בתי הסוהר הינה על סבירות שיקול-הדעת ובית-המשפט לא ישים את שיקול-דעתו במקום שיקול-דעת הנציב (ראו רע"ב 1566/99 צלאח נ' הממונה על עבודות שירות (לא פורסם); רע"ב 2943/97 לב מאיר נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם)).

פסק-דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים מבוסס ומנומק היטב ולא מצאתי מקום להתערב בו.

מטעמים אלה כולם, דין בקשת רשות הערעור להידחות.