רע"ב 4020/11 יוסי טוויל נ. הממונה על עבודות שרות

1.

לפני בקשת רשות ערעור ובקשת עיכוב ביצוע בגדרה, על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט ר' שפירא ), אשר דחה את עתירת המבקש שהוגשה נגד החלטת שירות בתי הסוהר בדבר הפסקה מנהלית של עבודות השירות שנגזרו עליו, וריצוי יתרת עונשו בדרך של מאסר בפועל.

2.

כעולה מן הבקשה, המבקש הורשע בביצוע עבירות של נהיגה בקלות ראש, נהיגה בשכרות, נהיגה בפסילה, נהיגה ברכב ללא רישיון ו ביטוח רכב תקף ונדון לשישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות. הוא אמור היה להתייצב לתחילת העבודות בתאריך 30.6.2010. המבקש לא התייצב לתחילת ריצוי עונשו ובחודש אוגוסט 2010 המליץ הממונה על עבודות שירות להפסיק למבקש את עבודות השירות. לאחר שהמבקש הגיש שתי עתירות מינהליות והתנהלו הליכים שונים בעקבותיהן, הוחלט על השבתו לעבודות השירות. פסק הדין האמור ניתן בתאריך 8.11.2010 ואולם מאז לא התייצב המבקש לריצוי עונשו והממונה על עבודות השירות שב והחליט על הפסקה מינהלית של עבודות השירות.

3.

על החלטה זו הגיש המבקש עתירה מינהלית, אשר נדחתה על ידי בית המשפט הנכבד קמא. המבקש טען בעתירתו כי הוא נעדר מעבודות השירות בעקבות תהליך גמילה מסמים שהתחיל בו בתאריך 7.3.2011 ושעתה כוונתו היא לשקם את חייו. עוד מדגיש המבקש כי אילולא הליך הגמילה היה ודאי ממשיך את ביצוע עבודות השירות. בית המשפט המחוזי הנכבד דחה טענות אלה של המבקש בציינו כי המבקש לא התייצב לעבודות השירות ובמקביל, גם לא פנה ל בית המשפט בבקשה לדחות את מועד ריצוי עונשו לשם השלמת הליך הגמילה הנטען. בכך, פעל המבקש על דעת עצמו בלבד ובנסיבות אלה ההחלטה על הפסקת עבודות השירות הינה החלטה סבירה שאין להתערב בה. עוד נקבע כי ככל שהמבקש אכן מכור לסמים, ממילא אין הוא מתאים לריצוי עונש מאסר על דרך של עבודות שירות.

4.

המבקש שב ומעלה בפני את טענותיו הנ"ל ומדגיש את רצונו העז והכן להשתקם, ואת הנזק שייגרם לו ולהליך הגמילה כתוצאה מריצוי עונש המאסר בפועל.

5.

דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות על הסף . ככלל, אין בית משפט זה נותן רשות ערעור בבקשות מסוג זה, אלא אם כן הבקשה מעלה שאלה בעלת אופי משפטי, או שהיא נושאת חשיבות כללית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.1986); רע"ב 7495/04 בהאלדין נ' שרות בתי הסוהר (לא פורסם, 14.2.2006); רע"ב 533/07 פלוני נ' הממונה על עבודות השירות (לא פורסם, 17.1.2007)). המבקש אף לא מנסה לטעון בבקשתו כי קיימת כאן עילה למתן רשות ערעור, למעט ענייניו האישיים-פרטיים.

6.

למעלה מן הצורך אציין, כי פסק דינו של בית המשפט הנכבד קמא נראה מוצדק אף לגופו. ככלל, בית המשפט

איננו שם עצמו תחת הגורם המוסמך להחליט על הפסקת עבודות השירות והמרתן בריצוי מאסר בפועל. תפקידו של בית המשפט

בענין זה מוגבל לבחינת חוקיותה של ההחלטה וסבירותה (רע"ב 551/06 נאסר נ' נציב שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 25.1.2006)). בענייננו צדק בית המשפט בקבעו כי ההחלטה על הפסקה מינהלית של עבודות השירות היא סבירה בנסיבות העניין. כידוע, המוסמך רשאי להחליט על הפסקת עבודתו של עובד שירות ועל ריצוי יתרת עונש המאסר ב בית הסוהר , בהתקיים תנאי כלשהו מתנאי סעיף 51ט ל חוק העונשין, התשל"ז-1977 , ובכלל זה היעדרות בלתי מאושרת של העובד מעבודתו. בעניינו של המבקש היו די והותר נתונים, כמפורט לעיל, כדי להצדיק את ההחלטה שהתקבלה להפסיק את עבודות השירות.

7.

טענתו של המבקש לפיה נעדר מעבודות השירות בגלל התמכרותו לסמים ותהליך הגמילה שניסה להתחיל בו – איננה מהווה טעם המצדיק ביטול ההחלטה, שכן אף המבקש עצמו טוען כי התחיל בתהליך הגמילה רק בחודש מארס 2011 ואין בכך כדי להסביר את היעדרויותיו המוקדמות יותר. זאת ועוד, ממילא היה על המבקש לפנות מבעוד מועד ל בית המשפט , אשר גזר את דינו – בבקשה לדחיית מועד ריצוי העונש ולא לעשות דין לעצמו. כאן המקום להזכיר כי "התייצבות לעבודות שירות אינה ענין שבשיקול דעת, אלא עונש שנגזר על אדם אשר יצא חייב בדין" (רע"ב 6029/06 סרי נ' נציב שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 25.7.2006)). עבודות שירות אינן ניתנות בידי נאשם אלא כפריבילגיה, בתור חלופה מקלה לעונש מאסר בפועל. מקום שעובד שירות אינו מבצע את עבודות השירות כראוי, או כלל איננו מתייצב לביצוע העבודות ומראה במעשיו כי איננו מקבל על עצמו את עול האחריות הנלווית לחלופת מאסר זו – לא נותרת ברירה אלא לבטל חלופה עונשית זו ולחייבו לרצות את יתרת עונשו במאסר ממש (רע"ב 8648/04 הרץ נ' נציב שירות בתי הסוהר , פיסקה 6 (לא פורסם, 23.9.2004); רע"ב 1871/05 נתאנה נ' הממונה הארצי על עבודות שירות , פיסקה 5 (לא פורסם, 20.3.2005); רע"ב 2680/09 צור נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 27.3.2009)).

8.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. ממילא נדחית אף הבקשה לעיכוב ביצוע ריצוי עונש המאסר.