פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
2680/09
בפני:
כבוד השופט ח' מלצר
המבקשת:
מוריה צור
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר-שבע
בעע"א 5129/09 מיום 12.3.09, שניתנה על-ידי כב' השופט א' ביתן
בשם המבקשת:
עו"ד יאיר מושיוב
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע (כב' השופט א' ביתן ) מתאריך 12.3.09, אשר דחה את עתירת המבקש שהוגשה נגד החלטת נציב שירות בתי הסוהר (להלן: הנציב ) בדבר הפסקה מנהלית של עבודות השירות שנגזרו עליה, וריצוי עונשה בדרך של מאסר בפועל.
2.
המבקשת הורשעה בבית המשפט לנוער באילת, בתאריך 3.4.08 (עת היתה בת כ-18 שנים ומחצה), על סמך הודאתה, במגוון עבירות שביצעה, לפי הנטען, מסוף שנת 2004 ועד ראשית שנת 2007, ואשר בגינן נפתחו נגדה שמונה תיקים נפרדים. העבירות, בהן הורשעה, כללו, בין היתר: שלושה מקרים נפרדים בהם תקפה המבקשת מתלוננות שונות באלימות רבה (הכוללת מכת אגרוף ובעיטות לראש), לבד ועם אחרות, תוך גרימת חבלות ואגב איומים חוזרים; שלושה מקרים נפרדים של תקיפת שוטרים; מסירת עדויות סותרות במשטרה וכן עבירות רכוש. המדינה והמבקשת עתרו יחדיו, במסגרת הסדר טיעון שהתקבל, לעונש של ארבעה חודשי מאסר, שירוצו בעבודות שירות, ולמאסרים מותנים לשיקול דעת בית המשפט. בית המשפט לנוער באילת (כב' השופטת ר' בן חנוך ) אימץ את עתירת הצדדים, בציינו את דברי המבקשת לפיהם "היא נמצאת בשלב אחר בחייה ומנסה לשקמם על ידי התגייסות לשירות לאומי, עבודה, לימודים והתרחקות מחברה קודמת".
3.
בתאריך 11.1.09 פנה הממונה על עבודות שירות במחוז הדרום (להלן: הממונה ) לנציב, בבקשה להפסקה מנהלית של עבודות השירות (להלן: הבקשה ). מהבקשה עולה כי כבר למחרת תחילת ביצוע עבודות השירות בבית החייל באילת, בתאריך 21.5.08, נעדרה המבקשת מן העבודה למשך שבוע ימים, לאחריהם התייצבה באופן ספוראדי ביותר, ולאחר אזהרות רבות של נציגי הממונה בעניין, חזרה לימי עבודה בודדים. עד לדצמבר 2008 לא התייצבה המבקשת אלא ל-16 ימי עבודה בלבד. כאשר הוברר כי המבקשת החליטה לעקור לירושלים, איפשר לה הממונה לבצע את עבודות השירות בירושלים, אך גם שם נמנעה המבקשת מלבצע את הנדרש הימנה. במהלך התקופה, נערכו למבקשת חמש שיחות בירור שבהן הובהרו לה נהלי עבודות השירות ומשמעות היעדרותה מן העבודה, כאשר המבקשת מבטיחה שוב ושוב להתייצב כסדר לעבודתה, אך איננה עושה כן. לאחר מכן נערכו למבקשת שני שימועים, שלא הועילו. הודעת זימון לשימוע שלישי, אשר נשלחה בדואר (שכן המבקשת נמנעה בעקביות מלהשיב לפניות טלפוניות) – לא נדרשה. כמפורט בבקשה, גורמים רבים הקשורים בניהול עבודות השירות במחוז הדרום נרתמו לסייע בידי המבקשת לבצע את עבודות השירות, ניהלו עמה שיחות רבות, ופעלו על מנת לנסות ולמנוע מן המבקשת את כניסתה לכלא. הבקשה הוגשה איפוא בדלית ברירה, ובעקבותיה אכן החליט הנציב בתאריך 22.1.09 להורות על הפסקתן המנהלית של עבודות השירות, ובמקביל הודיע למבקשת על זכותה לעתור כנגד ההחלטה. המבקשת אכן הגישה עתירה כאמור לבית המשפט לעניינים מנהליים בבאר-שבע.
4.
דיון בעתירה התקיים בתאריך 12.3.09. המבקשת, שלא היתה מיוצגת, אישרה כי לא עמדה בתנאים (כאמור בפרוטוקול הדיון ובהחלטת בית המשפט), ואמרה כי היא "מבקשת צ'אנס נוסף". ב"כ המשיבה טענה כי לעותרת ניתנו הזדמנויות רבות, מעבר למקובל, ומשאלו לא נוצלו, אין מנוס משליחת המבקשת למאסר. בית המשפט (כב' השופט א' ביתן ) סקר בהחלטתו את ההפרות הרבות של העותרת את תנאי עבודות השירות, בציינו כי "לא נתקלתי במקרה שבו ניתנו לעובד שירות הזדמנויות כה רבות והוא דחה אותן פעם אחר פעם". על כן קבע בית המשפט כי לא יכול להיות חולק כי החלטת הנציב – חוקית וסבירה. לפיכך נדחתה העתירה, ובית המשפט הורה למבקשת להתייצב לריצוי עונשה בתאריך 15.3.09. המבקשת הודיעה מיד כי בכוונתה לבקש לערער על ההחלטה, וביקשה ארכה בת שבוע להגשת בקשה מתאימה. בית המשפט נעתר לבקשתה ועיכב את ביצוע העונש עד לתאריך 29.3.09.
5.
בתאריך 25.3.09 (לקראת תום תקופת עיכוב הביצוע), הגישה המבקשת "בקשה בהולה לרשות ערעור", ובגדרה – "בקשה בהולה לעיכוב ביצוע". בבקשה עותרת המבקשת, באמצעות בא-כוחה הנוכחי, ל"הזדמנות אחרונה בהחלט". את האשם להתדרדרותה בעבר, עת היתה קטינה, היא תולה באוכלוסיית העיר אילת וב"בני תשחורת פוחזים", אך טוענת כי מאז הסתבכותה הפלילית התעשתה, החלה בהליך "גמילה" וחזרה אל שורשיה היהודיים. הפרתם החוזרת ונשנית של תנאי עבודות השירות מוסברת במגוון טעמים, הכוללים, בין היתר: תחושת חולשה ומועקה, דכאון ובלבול, ערפול חושים, חוסר בטחון וקשיי הבנה המאפיינים בני נוער, טענה כי מנהל מסוים באילת דיבר אליה באופן בוטה ומבזה, ואף עם תכנים מיניים (דברים שלא
פורטו) וכן העדפה של המבקשת לעבור ולגור עם הוריה בירושלים (דא עקא שאף בעבודות השירות שאיפשרו לה לבצע בירושלים – ועליהן לא באה טענה – לא התייצבה כסדר). מבחינה משפטית, משיגה המבקשת על הסתמכותו של בית המשפט הנכבד קמא על ניסיונו, בקובעו כי טרם נתקל במקרה בו ניתנו לעובד שירות הזדמנויות כה רבות. עוד טוענת המבקשת כי ההחלטה לא נומקה; כי היה על בית המשפט למנות לה סניגור – אף שהמבקשת איננה קטינה עוד וכי בית המשפט התעלם מנסיבותיה האישיות של המבקשת (כמתואר לעיל), ו"מעקביות צעדיה במגמה חיובית ...".
6.
דין הבקשה להידחות .
ככלל, אין בית משפט זה נותן רשות ערעור בבקשות מסוג זה, אלא אם כן הבקשה מעלה שאלה בעלת אופי משפטי, או שהיא נושאת חשיבות כללית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.86); רע"ב 7495/04 בהאלדין נ' שרות בתי הסוהר , פיסקה 10 (14.2.06); רע"ב 533/07
פלוני נ' הממונה על עבודות השירות (לא פורסם, 17.1.07)). חרף טענות המבקשת, הרי בענייננו לא עולה כל ש אלה משפטית מסוג זה, והבקשה נוגעת לעניינה האישי-פרטני של המבקשת בלבד.
7.
למעלה מן הצורך אציין, כי החלטת בית המשפט הנכבד קמא נראית מוצדקת אף לגופה. ככלל, בית המשפט אינו שם עצמו תחת הגורם המוסמך להחליט על הפסקת עבודות השירות והמרתן בריצוי מאסר בפועל. תפקידו של בית המשפט בענין זה מוגבל לבחינת חוקיותה של החלטת הנציב וסבירותה (רע"ב 551/06 נאסר נ' נציב שירות בתי הסוהר
(לא פורסם, 25.1.06)). בעניינו צדק בית המשפט בקבעו כי החלטת הנציב היא בבירור חוקית וסבירה. הנציב רשאי להחליט על הפסקת עבודתו של עובד שירות ועל ריצוי יתרת עונש המאסר בבית הסוהר, בהתקיים תנאי כלשהו מתנאי סעיף 51ט ל חוק העונשין, התשל"ז-1977 , ובכלל זה היעדרות בלתי מאושרת של העובד מעבודתו. בפני הנציב היו די והותר נתונים, כמפורט לעיל, כדי להצדיק את ההחלטה שקיבל להפסיק את עבודות השירות, והמבקשת לא הצליחה להצביע על כל טעם המצדיק ביטול החלטתו של הנציב – בין אם בשימועים שנערכו לה טרם ההחלטה, ובין אם בטיעונים שבעל-פה בבית המשפט הנכבד קמא, או בהשגות בא-כוחה שהועלו בכתב בבקשות שבפניי. מושכלות ראשונים הם כי " התייצבות לעבודות שירות אינה ענין שבשיקול דעת, אלא עונש שנגזר על אדם אשר יצא חייב בדין " (רע"ב 6029/06 סרי נ' נציב שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 25.7.06)). עבודות שירות אינן ניתנות בידי נאשם אלא כפריבילגיה, בתור חלופה מקלה לעונש מאסר בפועל. מקום שעובד שירות אינו מבצע את עבודות השירות כראוי, ומראה במעשיו כי אינו מקבל על עצמו את עול האחריות הנלווית לחלופת מאסר זו, לא נותרת ברירה אלא לבטל חלופה עונשית זו ולחייבו לרצות את יתרת עונשו במאסר ממש (רע"ב 8648/04 הרץ נ' נציב שירות בתי הסוהר , פיסקה 6 (לא פורסם, 23.9.04); רע"ב 1871/05 נתאנה נ' הממונה הארצי על עבודות שירות , פיסקה 5 (לא פורסם, 20.3.05)).
8.
בשולי הדברים אוסיף: עסקינן במבקשת הסבורה, כך נדמה, כי די במילים כדי לקבל הקלות חוזרות ונשנות. אולם מילים – לא די בהן, ונדרשת הדגמה של כוונה ונחישות כנות לחזור לדרך הישר. המבקשת העלתה טענות נרגשות באוזני בית המשפט הנכבד לנוער אודות ההפנמה של חומרת מעשיה ושינוי דרכיה ולכן זכתה בעונש המקל עד-מאד, בהשוואה לעבירות החמורות שבהן הורשעה. עם זאת ההזדמנויות החוזרות והנשנות שניתנו לה – לא נוצלו על-ידה כראוי, והיא נמנעה מלבצע כסדרן את עבודות השירות שהוטלו עליה. למגינת הלב, על רקע התנהלותה של המבקשת עד הנה נראה כי רק ריצוי עונש המאסר בפועל יבהיר לה את משמעות מעשיה ויציב לה גבולות, מתוך תקוה שאכן תתקן את דרכיה בעתיד.
9.
לאור כל האמור לעיל, הבקשה למתן רשות ערעור – נדחית. ממילא נדחית אף הבקשה הבהולה לעיכוב ביצוע, בקשה שאף היא הוגשה, כאמור, בשיהוי רב ומאיין.
ניתנה היום, ב' בניסן התשס"ט (27.3.09).
ש ו פ ט