רע"ב 4352/10 ראמי חאג יחיא נ. מדינת ישראל

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים התל-אביב יפו מיום 2.6.2010 בעת"א

39414-02-10 שניתנה על ידי כבוד השופטת ח' כוחן ובה נדחתה עתירתו של המבקש נגד ההחלטה בדבר הפסקת עבודות השירות שהושתו עליו וריצוי יתרת העונש במאסר.

1.

ביום 9.2.2009 הושתו על המבקש, על ידי בית המשפט לתעבורה בנתניה (פ"ל 124/07, כבוד השופט י' הלוי ), בין היתר, שישה חודשי מאסר בפועל, אשר ירוצו על דרך של עבודות שירות, בגין עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף, ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח. נקבע כי עליו להתחיל בריצוי עונשו בתאריך 17.3.2009.

2.

המבקש שובץ לריצוי עבודות שירות בבית החולים לב השרון. במשך תקופה של חודשיים לערך הוא החסיר מעל לעשרה ימי עבודה, ללא אישור, ועל כן ביום 5.5.2009 ביקש מעסיקו כי הוא לא ימשיך את עבודתו במקום זה. בהמשך הוא שובץ למרכז לקשיש בפרדסיה, אך לא התייצב לעבודה. הוא זומן לשיחת בירור וגם אליה לא התייצב במועד. בהמשך נקבע כי ימשיך את עבודתו במקום אחר, וגם במקום זה החסיר ימי עבודה רבים ללא אישור, והמעסיק ביקש להפסיק את עבודתו. על אף זאת, ניתנה לו הזדמנות נוספת והוא שובץ למקום עבודה חדש, וחרף כל האזהרות, אף לעבודה זו הוא לא הגיע באופן סדיר.

3.

לאור התנהלותו זו, הוא זומן ביום 10.8.2009 לשימוע בפני רכזת עבודות השירות. עורכת השימוע ציינה כי למבקש ניתנו הזדמנויות רבות לביצוע עבודות השירות, אך הוא באופן עקבי גילה חוסר אחריות בכך שנעדר מהעבודה ללא קבלת אישור וללא הודעה מראש. לפיכך הומלץ כי יופסקו עבודות השירות והוא ירצה את יתרת עונשו במאסר. ביום 19.8.2009, על סמך השימוע, הוגשה בקשה להפסקה מנהלית של עבודות השירות בגין היעדרות מעבודה ללא אישור; התרשלות בביצוע העבודה; הפרת תנאי עבודות השירות ואי ציות להוראות הממונה. ביום 15.9.2009 החליט נציב שירות בתי הסוהר לקבל את הבקשה ונקבע כי המבקש ירצה את יתרת עונשו, 114 יום, במאסר מאחורי סורג ובריח.

4.

חרף הזימון שנמסר למבקש לקבל את החלטת נציב שירות בתי הסוהר, הוא לא הגיע לקבל את ההחלטה, וכן לא דרש לקבל את ההחלטה שנשלחה אליו בדואר רשום. משכך הוצאה נגדו פקודת מאסר והוא נכלא. ביום 23.2.2010 הוא שוחרר לצורך הגשת עתירת אסיר נגד החלטת נציב שירות בתי הסוהר.

5.

המבקש הגיש ערעור לבית המשפט לעניינים מנהליים וביום 2.6.2010 דחה בית המשפט את ערעורו, בקובעו כי מלכתחילה ולאורך כל הדרך, חרף הזדמנויות רבות שניתנו לו וחרף אזהרות רבות, הוא המשיך לנהוג בזלזול כלפי המערכת, תוך שהוא פוגע במקומות העבודה אליהם הופנה. עוד נקבע כי המבקש אינו מתאים לבצע עבודות שירות, ואינו ראוי לרצות את מאסרו בדרך מקלה זו. כמו כן, נקבע כי על אף טענת המבקש נערך לו שימוע כנדרש לפני קבלת ההחלטה בדבר הפסקת עבודות השירות ושליחתו למאסר.

6.

מכאן הבקשה שלפניי, בה טוען המבקש כי ההיעדרויות והאיחורים ממקומות העבודה השונים נגרמו שלא באשמתו ואינם תלויים בו וכי יש בידיו אישורים רפואיים מתאימים על ההיעדרויות. עוד הוא טוען כי לא נערך לו שימוע אלא "שיחה" ובה לא הוסברו לו זכויותיו. על כן לטענתו שגה בית המשפט לעניינים מנהליים כאשר התעלם מעובדה זו וקבע שנערך לו שימוע. עוד הוא טוען כי שגה בית המשפט לעניינים מנהליים שלא הביא בכלל חשבון כי זהו מאסרו הראשון, וכי נותרו לו כחודשיים בסך הכול על מנת להשלים את עבודות השירות שהוטלו עליו. על כן, לטענתו יש לקבל בקשה זו ולהתיר לו לסיים את עונשו בדרך של עבודות שירות.

7.

עמדת המשיב היא כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, הן על הסף והן לגופה. המשיב טוען כי הבקשה אינה מעלה כל בעיה משפטית בעלת חשיבות או שאלה שחשיבותה כללית ומטעם זה בלבד דין העתירה להידחות. טענותיו של המבקש מתמצות בעניינו הפרטני ובאופן התנהגותו במסגרת ריצוי עבודות השירות, אשר הוכרעו על ידי בית המשפט המחוזי.

8.

לטענת המשיב, המבקש הִרבה לאחר ואף להיעדר ממקומות העבודה ללא אישור. המבקש הוזהר על ידי המפקח, במספר הזדמנויות, ללא הועיל. ההחלטה על הפסקת עבודות השירות של המבקש התקבלה, בין היתר, על רקע היעדרויותיו מהעבודה ללא אישור, הפרת תנאי עבודות השירות, וזאת בהתאם לחוק.

9.

עוד טוען המשיב כי ההחלטה על הפסקה מנהלית של עבודות השירות של המבקש היא החלטה עניינית מבוססת וסבירה, ואין מקום להתערב בה או בהחלטת בית המשפט המחוזי. נקודת המוצא היא כי עבודות שירות ניתנות לנאשם כפריבילגיה, כחלופה מקלה לעונש מאסר בפועל. אולם מקום שהמבקש אינו מבצע את עבודות השירות כראוי ומראה במעשיו כי אין הוא מקבל על עצמו את עול האחריות הנלווית לחלופה זו, הוא עלול לאבד את הפריבילגיה שניתנה לו. על אף ההזדמנויות הרבות שניתנו לו המבקש לא השכיל לנצל אותן, תפקודו היה שלילי ולמרות שהוזהר המשיך לאחר ולהיעדר. על כן, בנסיבות האמורות, החלטת הנציב היא החלטה סבירה ואף מתחייבת וודאי שאינה מצדיקה את התערבותו של בית המשפט.

10.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור על החלטה בעתירות אסירים אינה ניתנת כדבר שבשיגרה אלא במקרים בהם מתגלית בעיה משפטית עקרונית או אם עולה נושא אחר בעל חשיבות כללית [ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.1986); רע"ב 5389/06 ממן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.6.2006); רע"ב 2680/09 צור נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 27.3.2009)]. בענייננו לא מתעוררת בעיה או שאלה משפטית מסוג זה, והבקשה נוגעת לעניינו האישי של המבקש בלבד – דהיינו, האם במקרה דנן היתה הצדקה להפסיק את עבודות השירות.

11.

מעבר לכך, גם לגופו של עניין אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט לעניינים מינהליים. לא אחת נפסק על ידי בית משפט זה כי עונש עבודות שירות הוא בבחינת פריבילגיה הניתנת לנאשם והיא הדירה וניתנת לביטול בכל שלב, מקום שהנאשם אינו עומד בציפיות המתחייבות ממנו לצורך מימושה [ראו: רע"ב 426/06 חווא נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם,12.3.2006)]. בענייננו המבקש, על אף הזדמנויות חוזרות ונשנות שניתנו לו, לא ביצע את המוטל עליו כראוי, הפגין זלזול במקומות העבודה אליהם שובץ, בכך שאיחר ונעדר מהם ללא כל אישור, וללא כל הודעה מראש. יתרה מכך, על אף טענות המבקש, נראה כי המשיב עשה למענו מעל ומעבר וניסה ככל יכולתו למצוא לו מקום עבודה מתאים חרף התנהגותו, אך הוא המשיך בשלו והוכיח כי אינו ראוי לפריבילגיה בדמות עבודות השירות. כמו כן, על אף טענות המבקש נראה כי נערך לו שימוע כנדרש לפני קבלת ההחלטה בעניינו, והליך הפסקת עבודות השירות היה בהתאם לחוק.

12.

אשר על כן, התנהלותו של המבקש מעידה עליו כי הוא מסרב לקחת על עצמו את האחריות המוטלת עליו כתנאי לריצוי העונש בדרך של עבודות שירות, ומשכך, החלטת נציב בתי הסוהר להורות שאת יתרת עונשו הוא ירצה מאחורי סורג ובריח, אינה חורגת ממתחם הסבירות ואין עילה להתערב בה

[ראו רע"ב 5954/08 בושנאק נ' נציב שירות בתי הסוהר

(לא פורסם, 14.7.2008); רע"ב 8043/09 אפל-קולסי נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 27.10.2009)].

13.

על יסוד האמור, דין הבקשה להידחות. המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 12.7.2010 בשעה 10:00 במזכירות המנהלית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כשהוא מצויד בתעודת זהות, כפי שנקבע על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים.