רע"ב 8265/14 שלומי אסולין נ. שב"ס

1.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 3.12.2014 (עת"א 52170-11-14, הנשיא א' טל ).

2.

המבקש הוא אסיר שהורשע בעבירות אלימות, ובכלל זאת בעבירה של חבלה בנסיבות מחמירות ובעבירות רכוש וסמים. הוא מרצה עונש מאסר בפועל בן שש שנים וחודש. המבקש מוחזק כעת באגף השמור בבית הסוהר "השרון", שאליו הוא הועבר בחודש אוקטובר מהאגף השמור בכלא "שיטה", לבקשתו. עוד קודם לכן הועבר המבקש פעמים רבות בין בתי סוהר שונים, במסגרת סבבי העברות של האסירים המוחזקים באגפים השמורים. ביום 24.11.2014 החליטה ועדת ההעברות המחוזית של המשיב להעביר את המבקש לאגף השמור בבית הסוהר "איילון", נוכח מסוכנות הנשקפת לו וממנו עקב סכסוכים רבים בינו לבין אסירים אחרים בבית הסוהר "השרון".

3.

המבקש עתר לבית המשפט המחוזי כנגד ההחלטה להעבירו לכלא "איילון". לאחר שעיין במידע המודיעיני בעניינו של המבקש דחה בית המשפט המחוזי מרכז-לוד את העתירה וקבע כי גם אם רמת המהימנות של כל אחת מידיעות המודיעין בעניינו של המבקש, בעומדה לבדה, אינה גבוהה, הרי שהצטברותן והצטרפותן לרשימת הסכסוכים של המבקש מצדיקות את העברת מקום כליאתו. בית המשפט המחוזי ציין כי הוא רשם לפניו את התחייבות המשיב לפיה המבקש יוכל להמשיך ולקבל טיפול גם במקום כליאתו החדש, כפי שקיבל בכלא "השרון".

4.

ביום 3.12.2014 הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור דנן, ויחד עמה הגיש בקשה לעיכוב הביצוע של העברת מקום כליאתו. באותו מועד הוריתי למשיב להגיב לבקשה.

5.

למחרת, ביום 4.12.2014, הודיע המבקש כי במקביל לבקשה לעיכוב ביצוע שאותה הגיש לבית משפט זה, הוא הגיש בקשה לעיכוב ביצוע גם לבית המשפט המחוזי, וכי זה הורה למשיב להגיב לבקשה.

בעקבות כך, ובהתחשב בעובדה שהמשיב כבר הגיש לבית המשפט המחוזי תגובה לבקשה לעיכוב ביצוע, הוריתי כי בית המשפט המחוזי יחליט בבקשת עיכוב הביצוע. במקביל לכך, באותו מועד הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב העברת המבקש לכלא "אילון", וזאת בהתחשב בכך שהוגשה בקשת רשות הערעור דנן. בהקשר זה אשוב ואציין בשולי הדברים, כפי שציינתי בהחלטתי מיום 4.12.2014, כי התנהלותו של בא-כוח המבקש בהליכים אלו מעוררת תמיהות, וכי לא ניתן לקבל מצב בו מוגשות באותה עת בקשות מקבילות לעיכוב ביצוע, הן לבית המשפט המחוזי והן לבית משפט זה, קל וחומר שלא ניתן לקבל מצב בו בית משפט זה כלל לא עודכן "בזמן אמת" על כך שבקשה מקבילה הוגשה לבית המשפט המחוזי.

6.

בבקשתו, טוען המבקש כי לא ניתן משקל מספק לעובדה כי הוא החל בהליך טיפולי בבית הסוהר בו הוא שוהה כעת,

ומצביע על כך שהעובדה כי הועבר בין בתי סוהר ארבע פעמים במהלך שנה אחת פוגעת שלא לצורך בזכויותיו. המבקש מוסיף וטוען כי הוא משתתף מרצונו בקבוצה לטיפול בכעסים בכלא "השרון", וכי אין כל סיבה לקטוע הליך טיפולי חשוב זה. כן טוען המבקש כי אף בית המשפט המחוזי קבע שמהימנות הידיעות המודיעיניות בעניינו אינה גבוהה, ומכאן שלא ניתן להסתמך עליהן בקבלת ההחלטה.

7.

ביום 8.12.2014 הגיש המשיב את תגובתו, ובה הוא טוען כי דין הבקשה להידחות על הסף ולגופה. כך, טוען המשיב כי הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית או סוגיה כללית המצדיקה מתן רשות ערעור. לגופו של עניין, טוען המשיב כי ההחלטה על העברת אסירים בין בתי כלא מצויה בליבת שיקול הדעת המינהלי-ארגוני המוקנה לו, וכי לא נפל כל פגם בהחלטה בעניינו של המבקש, המבוססת על המידע המודיעיני בעניינו ועל צרכיו הניהוליים של המשיב. המשיב מדגיש בהקשר זה כי השתתפותו של המבקש בקבוצה הטיפולית בכלא "השרון" הופסקה ממילא בהתחשב במידע המודיעיני השלילי בענייננו, ומכאן שאין בהעברתו לכלא "איילון" כדי לפגוע בשיקומו אלא למעשה ההיפך הוא הנכון.

8.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, על נספחיהן, ולאחר שבחנתי את החומר החסוי בעניינו של המבקש, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערעור על החלטה בעתירת אסיר לא תינתן כדבר שבשגרה, אלא במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית או נושא אחר בעל חשיבות כללית (ראו למשל: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986); רע"ב 4352/10 חאג' יחיא נ' מדינת ישראל (4.7.2010)). עניינו של המבקש אינו נמנה על קטגוריית מקרים מצומצמת זו. כפי שנפסק כבר לא פעם, לאסיר אין זכות קנויה לגבי מקום הכליאה שלו, וככלל החלטה להעביר אסיר מכלא לכלא אינה פוגעת בזכות יסוד שלו. לכן, בית המשפט ימעט מאוד להתערב בהחלטות כאלה (ראו למשל: רע"ב 1460/11 אבוטבול נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 7 (12.6.2011); רע"ב 8126/11 מג'דבה נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 8 (1.2.2012); רע"ב 5170/14 שטרית נ' משטרת ישראל , פסקה 4 (10.9.2014)). לא מצאתי מקום לחרוג מכלל זה במקרה דנן. יתרה מכך, גם לגופו של עניין, אני סבורה כי החומר המודיעיני בעניינו של המבקש מהווה בסיס מספק למסקנה לפיה בעת הזו נשקפת סכנה לו וממנו כל עוד הוא שוהה בכלא "השרון". לפיכך, ההחלטה להעבירו לכלא אחר היא סבירה, וזאת בכפוף להתחייבות המשיב לאפשר למבקש להשתתף בהליך טיפולי גם בכלא "איילון" (בהיעדר מידע מודיעיני שלילי או בעיות התנהגות מצד המבקש שימנעו זאת).

9.

עם החתימה על החלטתי זו הובאה בפני בקשת המבקש להגיש תשובה לתגובת המשיב, ונוכח האמור לעיל לא מצאתי מקום להיעתר לה.

10.

סוף דבר: הבקשה נדחית.