רע"ב 7320/15 שלומי אסולין נ. שב"ס

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 28.10.2015 (עת"א 36464-10-15 ועת"א 36456-10-15, השופטת נ' אהד ).

2.

המבקשים, שהם אסירים בכלא רימונים, הוחזקו בו במהלך השנה האחרונה במתכונת של הפרדה זוגית. המבקש 1 הוא אסיר שהורשע בעבירות אלימות ונשפט לעונש מאסר בפועל בן שש שנים וחודש, ואילו המבקש 2 נשפט לעונש מאסר בפועל בן שנתיים ושמונה חודשים בגין עבירות נשק. שני המבקשים צפויים להשתחרר מהכלא בחודשים הקרובים – המבקש 1 בחודש מאי 2016 והמבקש 2 בחודש מרץ 2016.

3.

המבקשים עתרו לבית המשפט המחוזי כנגד ההחלטה להעבירם מכלא רימונים שבמרכז הארץ לכלא רמון שבדרום. החלטה זו התקבלה, בין היתר, בהתאם לפקודות של שירות בתי הסוהר, המורות כי אסירים השוהים בהפרדה ינוידו כל ששה חודשים.

4.

בית המשפט המחוזי דחה את עתירתם תוך שהוא קובע כי המקום שנבחר להעברתם נובע מאילוצים הקשורים בכך שבעניינם של השניים קיימות ידיעות שליליות רבות (מן ההיבט של סכסוכים עם אסירים אחרים) אשר מלמדות על חוסר האפשרות להעבירם לחלק מבתי הכלא בארץ. כן נקבע כי השארתם של המבקשים בכלא רימונים עולה בנסיבות העניין כדי הטבה שאינה מגיעה להם. לאחר מתן פסק הדין ביקשו המבקשים כי בית המשפט המחוזי יורה על עיכוב ביצוע ההעברה, אך זה דחה את בקשתם.

5.

ביום 29.10.2015 המבקשים הגישו את בקשת רשות הערעור דנן, ויחד עמה הגישו גם בקשה לעיכוב ביצוע של העברתם לכלא רמון. בו ביום החלטתי לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע והוריתי למשיב להגיב לבקשת רשות הערעור ולצרף לתגובתו את החומר הרלוונטי שעמד בפני בית המשפט המחוזי.

הבקשה והתגובה לה

6.

המבקשים טוענים כי בקשתם היא בעלת רלוונטיות לכל האסירים, מאחר שהיא עוסקת בשיקולים ששירות בתי הסוהר מביא בחשבון כשהוא מחליט על העברתם של אסירים ממקום למקום. המבקשים טוענים כי יש לתת "משקל בכורה ממשי" לנסיבות האישיות של האסירים ובני משפחתם. עוד טוענים המבקשים כי כשמדובר באסירים הנמצאים בהפרדה יש לתת משקל רב יותר לנסיבות אלה, בשים לב לכך שזכויותיהם של אסירים כאמור נפגעות מלכתחילה באופן חמור יותר בהשוואה לאסירים "רגילים".

7.

באופן ספציפי, מצביע כל אחד מהמבקשים על נסיבות שונות המצדיקות לטענתו את השארתו בכלא רימונים או את העברתו לבית כלא אחר במחוז המרכז. המבקש 1 טוען כי משפחתו מתגוררת בצפון, ולכן העברתו תכביד במיוחד על ביקורים משפחתיים, ואילו המבקש 2 טוען כי אביו חולה ומתקשה להתנייד לאזור הדרום.

8.

עוד טוענים המבקשים כי יש להקיש מפקודותיו של שירות בתי הסוהר בעניין אישור הפרדה (הוראת נציבות שירות בתי הסוהר 04.03.00 "החזקת אסירים בהפרדה") גם לעניין ניודם של אסירי הפרדה. לטענתם, בהתאם לפקודות נדרש בית המשפט לאשר הפרדת יחיד לאחר שישה חודשים, בעוד שבהקשר של הפרדה זוגית יש לקבל את אישור בית המשפט רק לאחר שנה. בהתאם לכך, כך נטען, מאחר שהפקודה אינה מבחינה לעניין ניוד בין הפרדת יחיד להפרדה זוגית, יש להקיש מן ההבחנה הקיימת לעניין הביקורת השיפוטית על החזקה בהפרדה גם לעניין ניוד, ולנייד אסירים בהפרדה זוגית רק פעם בשנה.

9.

ביום 10.11.2015 הגיש המשיב את תגובתו, ובה הוא טוען שיש לדחות את הבקשה – על הסף ואף לגופה. המשיב טוען כי הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית כללית או בעלת עניין ציבורי החורג מעניינם הפרטני של המבקשים, וכי סוגיית העברתם של אסירים ממתקן כליאה אחד לאחר אינה מעוררת שאלה כזו. המשיב ציין כי בעניינם של המבקשים ישנם אילוצים רבים הנובעים מסכסוכים עברייניים, אשר בשלם נשקפת סכנה למבקשים ומהם, וכי אלה מתווספים למורכבות הכרוכה ממילא בשיבוץ אסירים בכלל ואסירי הפרדה בפרט. המשיב מציין כי לשירות בתי הסוהר קיים שיקול דעת רחב בעניינים אלה וכי ההתערבות השיפוטית בהם צריכה להיות

מצומצמת. המשיב הוסיף וטען כי שיקולי נוחות וקרבה למשפחה נסוגים בפני שיקולים מערכתיים, וכי אין מקום להעדיף את המבקשים לטובה על פני אסירי הפרדה אחרים.

דיון והכרעה

10.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובחומר החסוי בעניינם של המבקשים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

11.

רשות ערעור על החלטה בעתירת אסיר איננה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא רק במקרים שבהם מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית או נושא אחר בעל חשיבות כללית (ראו: רע"ב 1862/15 מהרבנד נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 13 (26.3.2015) (להלן: עניין מהרבנד ); רע"ב 8265/14 אסולין נ' שב"ס , פסקה 8 (9.12.2014)). הדברים יפים גם ביחס לבקשות שעניינן העברת אסיר ממתקן למתקן. זאת ועוד, כבר נקבע בפסיקה לא אחת כי לאסיר אין זכות קנויה לגבי מקום מאסרו. ככלל, לא נוטה בית המשפט להתערב בהחלטות הנוגעות להעברת אסירים ממתקן למתקן, שכן החלטה זו מצויה בליבת שיקול הדעת של שירות בתי הסוהר (רע"ב 1004 / 12 אבוטבול נ' מדינת ישראל

(19.2.2012)). אין באמור, כמובן, כדי למנוע ביקורת שיפוטית במקרים מסוג זה, אך אלה יהיו מקרים נדירים יחסית, כאשר נטל ההוכחה בעניין מוטל על המבקש (ראו: עניין מהרבנד , שם).

12.

הבקשה שבפני, על אף הנופך העקרוני שמנסים לשוות לה המבקשים, נטועה כולה בעניינם הפרטני. על כן, אין מקום להיעתר לה. לא מצאתי אף כל יסוד לטענה בדבר ההיקש המחייב, לפי הטענה, העברה של אסירים בהפרדה זוגית רק מדי שנה, ולא כל חצי שנה.

13.

על כך ניתן להוסיף, למעשה בבחינת למעלה מן הצורך, כי החלטתו של המשיב להעביר את המבקשים לכלא רמון היא סבירה, מעוגנת בפקודות ובחומר המודיעיני הקיים בעניינם ולא נפל בה כל פגם המצדיק התערבות. כפי שנטען, ומבלי להרחיב בדבר, חלק משמעותי מהאילוצים הקיימים בעניינם של המבקשים קשור בסכנות שונות הנשקפות להם ומהם בחלק מבתי הכלא ברחבי הארץ.

14.

בשולי הדברים יצוין כי יתרת המאסר הקצרה שלהם מקטינה, מכל מקום, את מידת ההכבדה הכרוכה בשיבוצם החדש.

15.

סוף דבר: הבקשה נדחית.