רע"ב 5389/06 יעקב ממן נ. מדינת ישראל

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב-יפו, בה דחה עתירה שהגיש המבקש נגד החלטה בדבר הפסקת עבודות השירות וריצוי יתרת העונש במאסר.

1.המבקש הורשע בבית משפט השלום בחדרה בהתפרצות וגניבה בצוותא, היזק בזדון בצוותא וכן בהסגת גבול וגניבה ונגזרו עליו שישה חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות. ביום 25.12.2005 החל המבקש לרצות את עבודות השירות אך ביום 19.3.2006 נעצר בחשד לביצוע התפרצות נוספת והחזקת כלי פריצה, וביום 25.3.2006 הוגשו נגדו בעניין זה כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים והוא שוחרר למעצר בית מלא באיזוק אלקטרוני. בעקבות מעצרו ופתיחת החקירה נגדו כאמור, נערך למבקש שימוע לעניין הפסקת עבודות השירות. במהלך השימוע כפר המבקש באישומים החדשים שיוחסו לו וביקש להמשיך בעבודות השירות, אך נציב בתי הסוהר (להלן: הנציב ) לא נעתר לבקשה זו והחליט ביום 27.4.2006 על הפסקה מינהלית של עבודות השירות ועל ריצוי יתרת העונש (97 ימים) במאסר. עתירה שהגיש המבקש נגד החלטת הנציב נדחתה על ידי בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב (כב' השופטת נ' אהד), אשר קבע כי על פי סעיף 51ט(א)(5) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), פתיחת החקירה נגד המבקש מקימה עילה להפסקה מינהלית של עבודות השירות, וכי אין עילה להתערב בהחלטת הנציב במקרה דנן בייחוד נוכח העובדה כי בעקבות החקירה אף הוגש כתב אישום נגד המבקש. בית המשפט אף דחה את טענת המבקש לאפליה בינו לבין שותפו לכתב האישום וקבע כי הטענה אינה מבוססת.

2.מכאן הבקשה שבפניי, בה טוען המבקש כי מתעוררת בעניינו שאלה עקרונית הנוגעת לפרשנותו הראויה של סעיף 51ט(א)(5) לחוק העונשין. לטענת המבקש, פתיחת חקירה והגשת כתב אישום נגד נאשם המבצע עבודות שירות אין בהן כדי להביא להפסקת עבודות השירות באופן אוטומטי וכי על הנציב להפעיל את שיקול דעתו בכל מקרה לפי נסיבותיו ולבחון האם קיימת חלופה לפגיעה בחירותו של עובד השירות. לטענת המבקש נתמכת גישתו זו בהחלטת כב' השופטת א' פרוקצ'יה ברע"ב 426/06 חווא נ' שירות בתי הסוהר , תק על 2006(1) 3425 (2006) (להלן: עניין חווא ), ולטענתו לא הפעיל הנציב שיקול דעת במקרה הנדון ואילו בית משפט קמא שגה בפירוש שהעניק להחלטה ב עניין חווא , בכך שנמנע מלבחון את נסיבות העניין לגופן ובהן העובדה שביצע את עבודות השירות כהלכה. עוד טוען המבקש כי נפלו פגמים מהותיים בשימוע שנערך לו, שכן לא הועבר לידיו מראש כל החומר הנוגע לעניינו, השימוע נערך בעת שהמבקש היה במעצר וכל מחשבותיו היו נתונות לחקירה שנפתחה נגדו וכן לא הוסברה לו זכותו להיות מיוצג בשימוע. לבסוף שב המבקש וטוען לאפליה בינו ובין שותפו לכתב האישום, אשר חרף העובדה שהחלק המיוחס לו בעבירות גדול מזה של המבקש, לא הוחלט על הפסקת עבודות השירות בעניינו. בד בבד עם הבקשה למתן רשות ערעור עותר המבקש לעיכוב ביצוע החלטתו של בית משפט קמא.

3.דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור על החלטות בעתירות אסירים

אינה ניתנת כדבר שבשיגרה אלא רק מקום בו מתגלית בעיה משפטית עקרונית או אם עולה נושא אחר בעל חשיבות כללית (ראו רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל , תק-על 86(2) 1134 (1986)). שאלה כזו אינה עולה בבקשה דנן הנסמכת כל כולה על עניינו הספציפי של המבקש ועל השאלה האם הייתה במקרה זה הצדקה להפסיק את עבודות השירות. אף לגופו של עניין אין מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא. הנציב ערך למבקש שימוע כנדרש והכריע בעניין בסבירות בגדר הסמכות שהוקנתה לו. סעיף 51ט(א)(5) לחוק העונשין, אשר מכוחו החליט הנציב להפסיק את עבודות השירות של המבקש, קובע כי הנציב רשאי להחליט על הפסקת עבודות השירות מקום שבו נפתחה נגד עובד שירות "חקירה בחשד שעבר עבירה". במקרה שלפנינו לא זו בלבד שנפתחה חקירה נגד המבקש, אלא שחקירה זו נסתיימה בהגשת כתב אישום ובהשמת המבקש במעצר בית מלא ובאיזוק אלקטרוני, לאחר שהואשם באותו סוג של עבירות אשר בגינן הוא מרצה את עבודות השירות. ב עניין חווא , שאליו הפנה המבקש עצמו, אכן נפסק כי יש לבחון כל עניין לפי נסיבותיו אך עוד נפסק שם כי הגשת כתב אישום יש בה כדי להצדיק הפסקת עבודות השירות משום שהיא מצביעה על כך שגורמי אכיפת החוק והתביעה הכללית מצאו ראיות לכאורה המבססות יסוד סביר להרשעת המבקש באישומים שהופנו נגדו. מהחלטת הנציב עולה כי הוא שקל נתונים אלה אל מול טענת המבקש בשימוע כי לא ביצע את העבירות המיוחסות לו, אך מצא כי בנסיבות העניין יש מקום להורות על הפסקת עבודות השירות. אין מקום להתערב בהחלטה זו, כפי שקבע בצדק בית משפט קמא.

אשר על כן, הבקשה נדחית וממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע. המבקש יתייצב לריצוי יתרת עונשו במאסר ביום 2.7.2006 עד לשעה 10:00 במפקדת גוש שרון אצל הממונה על עבודות השירות.