רע"ב 265/11 ישראל יוסף

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים במחוז מרכז מיום 29.12.2010 בעת"א 3537-10-10 שניתן על ידי כבוד השופטת ו' מרוז בו נדחתה עתירתו של המבקש לשלבו בטיפול יעודי לעברייני מין.

המבקש הורשע בביצוע עבירות מין חמורות ומרצה עונש מאסר של 12 שנים ושמונה חודשים. מועד שחרורו המינהלי קבוע ליום 12.7.2014, כפי שעולה מתגובת המשיב. המבקש שולב בעבר בקבוצות טיפוליות לעברייני מין, אולם הליך הטיפול הופסק לאור התרשמות גורמי המקצוע כי המבקש אינו לוקח את הטיפול באופן רציני. בהמשך, ולאחר שהוגשה עתירת אסיר על ידו (עת"א 13104-11-09, כבוד השופט צ' גורפינקל) , שולב המבקש פעם נוספת בתוכנית טיפולית, ולאחר שהוא סיים אותה נבחנה התאמתו להשתלבות בטיפול יעודי במב"ן. אולם גורמי המקצוע קבעו כי המבקש אינו מתאים לשילוב בקבוצה ייעודית טיפולית. על החלטה זו הגיש המבקש עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים, אשר כאמור דחה את עתירתו בקובעו כי אין מקום להתערב בקביעות המקצועיות של הגורמים המוסמכים, כי המבקש אינו מתאים להשתלבות בקבוצה טיפולית ייעודית, ולכן דין עתירתו להידחות.

מכאן הבקשה שלפניי, בה טוען המבקש כי מקרה זה מצדיק מתן רשות ערעור לבית משפט זה. לטענתו שגה בית המשפט לעניינים מנהליים ולא הובאו בחשבון כלל שיקולים שיקומיים ורצונו לחזור לחברה בריא לאחר סיום ריצוי תקופת מאסרו. לטענתו יש לאפשר לו להשתלב בקבוצת טיפול ייעודית, וללא טיפול ראוי, הוא טוען, לא ניתן יהיה לשחררו ממאסרו.

המשיב בתגובה מפורטת ומנומקת טוען כי דין הבקשה להידחות על הסף, מכיוון שהיא אינה מעלה כל נושא עקרוני המצדיק מתן רשות ערעור לבית משפט זה. לגופם של דברים נטען כי גורמי המקצוע מצאו כי המבקש אינו מתאים להשתלבות בקבוצה טיפולית ייעודית. עוד נקבע כי קיים ספק רב אם המבקש יוכל לעמוד בטיפול שכזה. נטען כי מדובר בהחלטה מקצועית וסבירה לחלוטין שאין כל מקום להתערבות שיפוטית בה. בנוסף טוען המשיב כי נעשו כלל המאמצים לנסות ולשלב את המבקש במסגרת טיפולית ייעודית לעברייני מין, אך מאמצים אלה לא נשאו פרי, וזאת בהתבסס על מכלול נתוניו האישיים של המבקש, כפי שפורטו על ידי גורמי המקצוע.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור על החלטה בעתירות אסירים אינה ניתנת כדבר שבשיגרה אלא במקרים בהם מתגלית בעיה משפטית עקרונית או אם עולה נושא אחר בעל חשיבות כללית ( ראו רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.1986); רע"ב 5389/06 ממן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.6.2006); רע"ב 2680/09 צור נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 27.3.2009); רע"ב 9837/03 גרסיה נ' ועדת השחרורים , פ"ד נח(2) 326 (2004)). בענייננו לא מתעוררת בעיה או שאלה משפטית מסוג זה, והבקשה נוגעת בעיקרה לעניינו האישי של המבקש בלבד.

אין ספק, כי הסוגיה העקרונית של שילוב עברייני מין בטיפול ושיקום במסגרת בית הכלא היא בעלת חשיבות רבה, "הן במישור העקרוני הכללי והן במישור הפרטני, בהתייחסה לאסיר האינדיבידואלי המראה נכונות להשתלב בטיפול ואינו זוכה לו בשל אילוצים מערכתיים הגורמים לאיחור רב בתחילת הטיפול, שהשלכותיו על האסיר ועל החברה הן מהותיות" (רע"ב 5419/09 פודלוב נ' שירות בתי הסוהר (טרם פורסם, 3.8.2009)). אכן, קיימת חשיבות רבה בהליך טיפולי באסירים עברייני מין, לטובתם הם ולטובת הציבור. אולם במקרה הנדון לא מתעוררת כל שאלה עקרונית. נראה כי נעשו ניסיונות כנים וממשיים לשלב את המבקש במסגרת טיפולית מתאימה, אולם בהתאם לחוות דעתם של גורמי המקצוע המוסמכים נקבע כי המבקש אינו מתאים להליך הטיפולי. לא מצאתי כי חוות דעת אלו אינן סבירות בנסיבותיו של מקרה זה, ולטעמי בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים לא נפל כל פגם. אשר על כן, אין מקום למתן רשות ערעור לבית משפט זה.

מובן הדבר כי אם בהמשך, לאחר הערכת מצב מחודשת, יימצא המבקש מתאים להשתלבות בקבוצה הטיפולית הייעודית, חזקה על שירות בתי הסוהר וגורמי המקצוע כי הם ימצאו את המסגרת הטיפולית המתאימה עבורו.

על יסוד האמור, דין הבקשה להידחות.