רע"ב 7964/09 אילן בוקובזה נ. מדינת ישראל - שב"ס

לפניי בקשת רשות על החלטתו של בית המשפט לעניינים מינהליים בבאר-שבע מיום 1.10.2009 בעע"א 5461/09 שניתנה על ידי כבוד השופט א' ביתן ובה נדחתה עתירתו של המבקש נגד ההחלטה בדבר הפסקת עבודות השירות שהושתו על המבקש וריצוי יתרת העונש במאסר.

1.

המבקש נידון על ידי בית משפט השלום בבאר-שבע לחמישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות. ביום 27.1.2009 החל המבקש לרצות את עבודות השירות במחנה נתן בבאר-שבע. ואולם, ביום 6.4.2009 הוגשה נגדו תלונה מטעם מעסיקו, בה טען המעסיק כי המבקש איים עליו ואמר לו "כמו שדקרתי את צציאשוילי בכלא, אני אדקור אותך".

2.

המשטרה החלה בחקירת התלונה ולבסוף הוחלט על הגשת כתב אישום נגד המבקש לבית משפט השלום בבאר-שבע בו יוחסה למבקש עבירת איומים. התביעה ביקשה מבית המשפט להורות על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט אשר קבע כי ישנו כרסום משמעותי בראיות לכאורה שבידי התביעה ולפיכך הורה על שחרור המבקש בתנאים שאינם מגבילים.

3.

על רקע דברים אלו הוזמן המבקש לשימוע בפני הנציב והוחלט על הפסקת עבודתו. בהחלטתו קבע הנציב כי יש להפסיק את עבודות השירות למבקש. ואולם, מאחר ובעת עריכת השימוע לא היתה בפני הנציב החלטתו של בית משפט השלום בבאר-שבע בדבר הראיות לכאורה, הורה בית המשפט לעניינים מינהליים (עע"א 5461/09) בהחלטתו מיום 18.6.2009 כי החלטת בית משפט השלום בבאר-שבע בעניין הראיות לכאורה, תועבר לנציב. במסגרת נימוקיו קבע בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' השופט א' ביתן ) כי סמכות הנציב להורות על הפסקת עבודות שירות, הינה סמכות שבשיקול דעת. וכי "אם נפתחת חקירה פלילית ולאחריה מתקיים הליך משפטי שנקבעים בו דברים רלוונטיים, אין מקום להתעלם מהם. יש לשקלל אותם ביחד עם הנתונים והנסיבות האחרים". בסיום ההחלטה נקבע כי העתירה תקבע לדיון במהלך חודש ספטמבר.

4.

דיון שנקבע בבית המשפט לעניינים מינהליים ליום 10.9.2009 נדחה מאחר ולטענת בא כוח המבקש, המבקש לא קיבל זימון לדיון. ביום 1.10.2009 התקיים הדיון בבית המשפט לעניינים מינהליים בבאר-שבע. בהחלטתו ציין השופט א' ביתן כי נוכח ההחלטה מיום 18.6.2009 הועברה לנציב החלטת בית משפט השלום בבאר-שבע בעניין הראיות לכאורה, ואולם הנציב החליט שלא לשנות מהחלטתו המקורית בה נקבע כי יש להפסיק את עבודות השירות למבקש. נקבע, כי אין מקום להתערב בהחלטתו של הנציב. סעיף 51ט' לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) מפרט את הנסיבות בהן רשאי הנציב להחליט כי עבודתו של עובד שירות תופסק וכי הוא ישא את יתרת עונשו בבית הסוהר. אחת הנסיבות המפורטות בסעיף 51ט' לחוק העונשין היא שנפתחה נגד עובד שירות חקירה בחשד שעבר עבירה. בענייננו, קבע בית המשפט לעניינים מינהליים, לא רק שנפתחה חקירה נגד המבקש, אלא אף הוגש כתב אישום ובית המשפט התבקש לעצרו עד תום ההליכים. נקבע כי אכן "בשלב זה אשמתו של עובד השירות רחוקה מלהיות מוכחת ובכל זאת הדבר מהווה עילה להפסקת עבודתו". בית המשפט לעניינים מינהליים דחה את הטענה לפיה על הנציב היה לבחון בעצמו את הראיות שבתיק המשטרה ונקבע כי אין זה מתפקידו. עוד נקבע בהקשר זה, כי הנציב מילא אחר הנחיית בית המשפט בכך שעיין בהחלטת בית משפט השלום בבאר-שבע והתייחס אליה. לפיכך נדחתה העתירה. לבקשתו של בא כוח המבקש, ובהסכמת באת כוח המשיבה נקבע המועד להתייצבות לריצוי עונש המאסר ליום 11.10.2009.

5.

מכאן הבקשה שלפניי, בה טוען המבקש כי נגרם לו עיוות דין מכיוון שבתיק בו הוגש נגדו כתב אישום המייחס לו כאמור עבירה של איומים, הוא חף מפשע. על פי הנטען המעסיק הגיש נגדו את התלונה מאחר והשניים לא היו "ביחסים טובים" ונתגלו ביניהם חילוקי דעות. המבקש מפנה להחלטתו של בית משפט השלום בבאר-שבע בעניין הראיות לכאורה (אשר לא צורפה לבקשה) ומדגיש את קביעתו של בית משפט השלום לפיה קיים כרסום בראיות לכאורה נגדו. כמו כן טוען המבקש כי עדים שנכחו במקום בעת האירוע יכולים להעיד כי לא איים על מעסיקו.

6.

יחד עם הבקשה הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט לעניינים מינהליים מיום 1.10.2009 עד להכרעה בבקשה. בנוסף ביקש המבקש כי נתחשב במצבו לאור אשפוזה של אמו החולה בבית חולים. לבסוף עתר המבקש כי ימונה לו סנגור.

7.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור על החלטה בעתירות אסירים אינה ניתנת כדבר שבשיגרה אלא במקרים בהם מתגלית בעיה משפטית עקרונית או אם עולה נושא אחר בעל חשיבות כללית [ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.1986); רע"ב 5389/06 ממן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.6.2006) (להלן: עניין ממן ); רע"ב 2680/09 צור נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 27.3.2009) (להלן: עניין צור )]. בענייננו לא מתעוררת בעיה או שאלה משפטית מסוג זה, והבקשה נוגעת לעניינו האישי של המבקש בלבד – דהיינו, האם במקרה דנן היתה הצדקה להפסיק את עבודות השירות.

8.

מעבר לכך, גם לגופו של עניין אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט לעניינים מינהליים. לא אחת נפסק על ידי בית המשפט כי עונש עבודות שירות הוא בבחינת פריבילגיה הניתנת לנאשם והיא הדירה וניתנת לביטול בכל שלב, מקום שהנאשם אינו עומד בציפיות המתחייבות ממנו לצורך מימושה [ראו: רע"ב 426/06 חווא נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם,12.3.2006) (להלן: עניין חווא )]. בענייננו למבקש נערך שימוע על ידי הנציב וזה האחרון אף שב ועיין בקביעתו לאור החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים מיום 18.6.2009. סעיף 51ט(א)(5) לחוק העונשין מעניק לנציב סמכות להחליט כי עבודתו של עובד שירות תופסק וכי הוא ישא את יתרת עונשו בבית סוהר אם נמצא כי נפתחה נגד עובד השירות חקירה בחשד שעבר עבירה. במקרה דנן, וכפי שקבע בית המשפט לעניינים מינהליים, לא זו בלבד שנפתחה חקירה נגד המבקש, אלא שחקירה זו נסתיימה בהגשת כתב אישום (השוו: עניין ממן , לעיל; עניין חווא , לעיל).

9.

על יסוד האמור, דין הבקשה להידחות ועימה הבקשה לעיכוב ביצוע. המבקש יתייצב לריצוי עונשו עד ליום 11.10.2009 בשעה 10:00 בבית מעצר אוהלי קידר בבאר-שבע, כפי שנקבע על ידי בית המשפט לעניינים מינהליים.