רע"ב 7673/10 עזריאל טאובר נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בעת"א 39011-09-10 שניתן ביום 18.10.2010 על ידי סגן הנשיאה א' טל ובו נדחתה עתירת המבקש על החלטת נציב שירות בתי הסוהר לפיה ריצוי עונשו בעבודות שירות יופסק והוא ירצה את יתרת עונשו בבית הסוהר.

רקע

1.

המבקש נידון לשישה חודשי מאסר בעבודות שירות, במסגרת הסדר טיעון, לאחר שהורשע בעבירות של החזקת רכוש גנוב, נהיגה בפסילה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והתחזות לאדם אחר במטרה להונות. נקבע כי הוא יבצע את עבודות השירות בישיבה במקום מגוריו ביישוב אלעד.

כחודשיים לאחר תחילת ריצוי העונש ערכה עימו המפקחת על ביצוע עבודות השירות שיחת בירור בשל איחוריו ובשל היעדרויותיו ללא אישור מן הישיבה. בחלוף כחודש וחצי נוספים ערכה עימו המפקחת שיחה נוספת וזאת מאחר שהציג אישורי מחלה רבים. בחלוף כשבועיים נערכה עימו שיחה נוספת מאחר שבביקורת שערכה המפקחת הוא לא אותר במשך זמן רב, ולאחר מכן אותר וטען כי היה בשירותים. בשלב זה החליטה המפקחת לשבצו לביצוע עבודות שירות בבית החולים "שניידר" בפתח-תקווה בו קיים פיקוח הדוק יותר. המבקש סירב לבצע את עבודות השירות בבית החולים בפתח-תקווה, לא התייצב לביצוע העבודות וניתק קשר עם המפקחת.

2.

בעקבות זאת, זומן המבקש לשימוע לפני הממונה על עבודות השירות במחוז בו טען כי המפקחת מתעמרת בו וכי ביצוע עבודות השירות בבית החולים בפתח-תקווה מקשה עליו מאוד שכן הוא עובד בלילות ואב לילדים קטנים. בסיומו של השימוע, נקבע כי תינתן לו הזדמנות נוספת לסיים את עבודות השירות תוך שהובהר לו כי כל חריגה מנוהל או איחור קטן יגרור שימוע נוסף.

על אף זאת, המבקש לא התייצב לביצוע עבודות השירות בבית החולים בפתח-תקווה וציין לפני המפקחת כי הוא רוצה להפסיק את ביצוע עבודות השירות על מנת שיתאפשר לו להגיש עתירה. נוכח האמור, זומן המבקש לשימוע נוסף לפני מפקד מחוז מרכז בשירות בתי הסוהר אך לא התייצב אליו. משכך, הורה נציב שירות בתי הסוהר כי המבקש יפסיק לרצות את עונש המאסר שהושת עליו על דרך של עבודות שירות וירצה את יתרת עונשו בבית הסוהר.

3.

על החלטה זו הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי.

טענות הצדדים לפני בית המשפט המחוזי

4.

המבקש טען כי "הבעיות" בהתנהלותו הנטענות על ידי המשיבה החלו עם חילופי המפקחים עליו. בנוסף, טען המבקש כי אין ממש בטענות שהעלתה המפקחת, שכן הוא לא נעדר מן הישיבה ללא אישור; היעדרויותיו גובו באישור מחלה; והוא הפסיק לאחֵר לישיבה לאחר שיחת הבהרה שהתקיימה עימו.

באשר להעברת מקום ריצוי עבודות שירות לבית החולים בפתח-תקווה, ציין המבקש כי רישיון הנהיגה שלו נשלל וכי עליו לטפל בחמישה ילדים. המבקש הוסיף וציין כי הוא לא התייצב לריצוי עבודות השירות בבית החולים מאחר שסבר כי כך יגיע עניינו לבירור לפני בית משפט ואז יוכל הוא לבקש להמשיך ולרצות את עונשו בישיבה בה החל בריצוי עבודות השירות. המבקש הוסיף ועמד על כך כי לא התייצב רק לשימוע אחד מבין אלו שנערכו לו.

בנוסף על טענות אלה, עמד המבקש על כך כי מעולם לא ריצה עונש מאסר, כי הוא אב לחמישה ילדים קטנים, וכי לא עבר עבירות חמורות במהלך ריצוי עונש עבודות השירות.

לבסוף, ביקש המבקש כי תינתן לו הזדמנות נוספת תוך שהוא מביע נכונות לבצע את עבודות השירות בכל מקום שייקבע על ידי המשיב.

5.

המשיבה התנגדה לקבלת העתירה, תוך שהיא עומדת על הגישה המקלה שננקטה כלפי המבקש במסגרת הסדר הטיעון; על התנהגות המבקש במהלך ביצוע עבודות השירות בישיבה, ועל סירובו של המבקש לבצע את עבודות השירות בבית החולים בפתח-תקווה. בנוסף, עמדה המשיבה על כך שניתנו למבקש הזדמנויות להחליף את מקום העבודה או להסביר את התנהגותו והוא לא ניצל אותן.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

6.

בית המשפט המחוזי עמד על התנהגותו השלילית של המבקש במהלך ביצוע עבודות השירות בישיבה, לרבות איחוריו והתחצפותו למפקחת. כן עמד בית המשפט המחוזי על סירובו של המבקש לבצע את עבודות השירות בבית החולים בפתח-תקווה. בנוסף, עמד בית המשפט המחוזי על כך כי המבקש עצמו ביקש להפסיק את ביצוע עבודות השירות ולא התייצב לשימוע שנקבע לו בעניין זה. בשים לב לכל אלו, קבע בית המשפט המחוזי כי החלטת נציב שירות בתי הסוהר סבירה ודחה את העתירה.

7.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי. בד בבד להגשת הבקשה הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

טענות המבקש

8.

במסגרת הבקשה שלפניי חוזר המבקש על הטענות שנטענו על ידו לפני בית המשפט המחוזי. על טענות אלה מוסיף המבקש וטוען כי נגרם לו עיוות דין הן בהחלטת נציב שירות בתי הסוהר לפיה הוא ירצה את עבודות השירות בבית החולים בפתח-תקווה והן בהחלטת בית המשפט המחוזי לפיה ירצה את יתרת עונשו במאסר. המבקש מוסיף וטוען כי תיאור האירועים על ידי המשיבה הוא מגמתי וכי בהעדר הליך של הוכחות הוא אינו יכול להפריך טענות אלה. לבסוף, משיג המבקש על כך כי בפסק הדין נעדרת כל התייחסות לטענתו של המבקש לפיה הוא נכון לבצע את עבודות השירות בכל מקום שייקבע.

דיון והכרעה

9.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור על החלטות הדנות בעתירות אסירים תינתן כאשר מתעוררת שאלה בעלת אופי משפטי או שבקשת רשות הערעור מעוררת נושא אחר בעל חשיבות כללית [ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.1986), וכן ראו למשל: רע"ב 2669/10 רווח נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 29.4.2010) והאסמכתאות הנזכרות בפסקה 13 להחלטתי בעניין זה]. כפי שהבעתי את עמדתי בעבר, אני נמנה עם אלה הסבורים כי במקרים המתאימים יש לנקוט במבחן מרחיב מהמבחן שנקבע בעניין וייל

הנ"ל

[ראו:

רע"ב 6956/09 יונס נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 7.10.2010), פסקה 35 לחוות דעתי ]. ברם, אף אם אנקוט במבחן מרחיב, איני סבור כי המקרה שלפניי מקים עילה למתן רשות ערעור.

10.

על כך אוסיף כי עבודות שירות מהוות פריבילגיה, חלופה מקלה לעונש מאסר בפועל, מתוך כוונה לקדם תכלית של שיקום ולחסוך מנאשם את החוויה הקשה הכרוכה בריצוי מאסר בפועל. יחד עם זאת, כאשר נאשם אינו מבצע את עבודות השירות כראוי או אינו מקבל על עצמו את האחריות הנלווית לחלופת מאסר זו, ניתן לשלול פריבילגיה זו ולחייבו בריצוי עונשו מאחורי סורג ובריח [ראו למשל: רע"ב 8648/04 הרץ נ' נציב שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 23.9.2004), פסקה 6 להחלטתה של השופטת א' פרוקצ'יה ; רע"ב 4973/06 אדרי נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 26.7.2006), פסקה 7 להחלטתה של השופטת א' פרוקצ'יה ; רע"ב 11160/07 מדינת ישראל נ' ביטון (לא פורסם, 11.2.2008), פסקה ז' להחלטתו של השופט א' רובינשטיין ; רע"ב 2680/09 צור נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.3.2009), פסקה 7 להחלטתו של השופט ח' מלצר ]. בהתאם, נקבעה בסעיף 51ט לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) סמכותו של נציב שירות בתי הסוהר לשלול פריבילגיה זו אם לא נתקיימו תנאים בסיסים המצדיקים את המשך החלתה של החלופה. בין אלו מונה סעיף 51ט הנ"ל היעדרות בלתי מאושרת של עובד שירות, אי ציות להוראה של הממונה או המפקח והתנהגות בעבודה שאינה מניחה את הדעת. הפעלתה של סמכות מנהלית זו צריכה להיעשות על בסיס ראיות מנהליות המספקות תשתית עובדתית בעלת עוצמה משמעותית כדי לבסס באופן סביר את הפעלתה של סמכות מנהלית זו [ראו: רע"ב 426/06 חווא נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 12.3.2006)].

11.

באשר למקרה שלפניי, אסתפק בכך שאציין כי אין המבקש חולק על כך כי הפסיק להתייצב לעבודות השירות לאחר שנקבע כי עליו לבצען בבית החולים בפתח-תקווה. די בכך כדי לקבוע כי נתקיים התנאי הקבוע בסעיף 51ט(1) לחוק העונשין להפסקת עבודות השירות. על זאת אוסיף, כי בין אם סבר המבקש כי תלונות המפקחת אינן מוצדקות ובין אם לאו, היה עליו לבצע את עבודות השירות שהוטלו עליו, ואם הוחלט כי יבצען במקום אחר משרצה היה עליו לעשות כן. סברתו כי רק אם יחדל מלהתייצב לעבודות השירות יוכל לקבל את מבוקשו, בין אם זו נעשתה על פי עצה שקיבל ובין אם לאו, אינה יכולה לשמש הצדקה לאי התייצבותו כאמור.

12.

לסיכום, איני סבור כי קמה עילה להתערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. החלטת נציב שירות בתי הסוהר ניתנה בהתאם לסמכותו הקבועה בסעיף 51ט לחוק העונשין, בהתבסס על תשתית עובדתית מספקת ולא מצאתי כי היא אינה סבירה. לא אוכל להימנע מלציין כי נראה שהמבקש לא הפנים כי ביצוע עבודות השירות אינו בגדר "תכנית כבקשתך" אלא ריצוי עונש בעקבות הרשעה בפלילים. משלא הפנים המבקש את האחריות המוטלת עליו, ומשניצל פריבילגיה זו שניתנה לו לרעה, אין לו אלא להלין על עצמו. בקשתו כי תינתן לו "הזדמנות אחרונה" אינה יכולה להישמע כעת שעה שניתנה לו הזדמנות כזו בעבר והוא לא השכיל לנצלה.

13.

סוף דבר: הבקשה נדחית. המבקש יתייצב לריצוי יתרת עונש המאסר שהושת עליו ביום 25.10.2010 בשעה 08:00 בנציבות שירות בתי הסוהר ברמלה, כפי שנקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.