רע"ב 4973/10 אילן אוחיון נ. מדינת ישראל

1.

למבקש נגזר מאסר בעקבות הרשעתו בעבירות של הסגת גבול וספסרות, ונקבע כי הוא ישא בו בדרך של עבודות שירות. בהמשך התעוררו מספר קשיים שנבעו מאלה: בביקורת שנערכה נמצא כי המבקש אינו נוכח במקום העבודה; במקרה אחר הוא נעדר מהעבודות עקב מעצרו בפרשה אחרת; התעורר חשש שהוא מעניק טובת הנאה אסורה למוסד בו ביצע את העבודות; ולתקופה מסוימת הוא חדל מלהגיע למקום העבודה. בהמשך, ולאחר מספר שיחות בירור שנערכו עמו – בהן הוזהר כי אם לא יעמוד בתנאים לביצוען של העבודות, הוא צפוי למאסר – הוחלט להעביר את המבקש למקום עבודה חדש מחוץ לתל-אביב. לכך הוא סירב, ונוכח זאת נערך למבקש שימוע בפני הממונה על עבודות השירות, במהלכו הוא חזר על עמדתו כי אינו יכול לבצע עבודות מחוץ לתל-אביב עקב הצורך לטפל בילדיו בשעות הבוקר. טענות אלו לא התקבלו, ובתום השימוע ניתנה המלצה על הפסקתן של עבודות השירות. את ההמלצה הזו אימץ מפקד מחוז מרכז בשירות בתי-הסוהר, ובעקבות כך נקבע כי המבקש ישא ביתרת מאסרו מאחורי סורג ובריח.

2.

המבקש הביא את השגותיו נגד החלטה זו בפני בית-המשפט המחוזי מרכז, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. שם טען, בין היתר, כי אף שבעבר סירב לשאת בעונשו מחוץ לתל-אביב, הוא חוזר בו מסירובו. אולם, בית-המשפט המחוזי דחה את העתירה, וקבע כי בנסיבות המקרה לא מצא מקום להתערב בהחלטתם של הגורמים המקצועיים. בתוך כך ציין בית-המשפט, כי משנמצא כי המבקש לא מבצע את עבודות השירות כנדרש, הוזהר מספר פעמים קודם שננקטו נגדו צעדים, ודי בכך כדי לבסס את ההחלטה על הפסקת עבודות השירות.

3.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. המשיבה, מצדה, סבורה כי דין הבקשה להידחות על הסף, הואיל ואין היא מעוררת שאלה עקרונית, וגם לגופם של דברים אין עילה לשנות מפסק דינה של הערכאה קמא.

4.

אין בידי להיעתר לבקשה. המבקש טען את טענותיו בשימוע שנערך לו בפני הגורמים הממונים על עבודות השירות, כמו גם בפני בית-המשפט המחוזי. כעת, כל שמצוי בבקשתו הוא ניסיון להביא את עניינו הפרטני לבחינה מחודשת, ובכך אין די נוכח ההלכה הנוהגת לפיה רשות ערעור תינתן במשורה, ובמקרים המעוררים שאלה עקרונית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש (רע"ב 7/86 וייל נגד מדינת ישראל

(לא פורסם, 26.06.86)). לגופם של דברים, מהשתלשלות העניינים עולה כי המבקש לא עשה די לביצוע עבודות השירות כנדרש, עד שלבסוף לא נותר מנוס אלא להורות על הפסקתן, לא לפני שנעשו מספר ניסיונות להימנע מצעד זה. תפקידו של בית-המשפט המחוזי בעתירה נגד הפסקה כאמור מוגבל לבחינת סבירותה וחוקיותה של ההחלטה (רע"ב 551/06 נאסר נ' נציב שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 25.1.06)) – ובהעדר עילה של ממש אין מקום להתערב בה. בית-משפט זה עמד לא אחת על כך שעבודות השירות הן פריבילגיה הניתנת לנידונים כחלופה מקלה למאסר, וכי על אלה לבצען כנדרש, ולא – יאלצו לשאת במאסרם מאחורי סורג ובריח (רע"ב 8648/04 הרץ נ' נציב שירות בתי הסוהר , בפסקה 6 (לא פורסם, 23.9.04); רע"ב 1473/05 כאדר נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 20.3.05)). המבקש לא השכיל לנצל את האפשרות המקלה שניתנה לו – ובכל הנוגע להפסקת עבודות השירות, אין לו להלין אלא על עצמו.

אי לכך הבקשה נדחית.

המערער יתייצב, ביום ז' בכסלו התשע"א (14.11.2010), עד לשעה 09:00, במפקדת מחוז מרכז של שירות בתי הסוהר כדי לשאת ביתרת עונשו.