רע"ב 1496/07 רועי כץ נ. נציב שירות בתי הסוהר

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט ר' שפירא) שניתן ביום 8.1.07 בעע"א 517/07, בו נדחתה עתירתו של המבקש כנגד החלטת נציב שירות בתי הסוהר להורות על הפסקת ריצוי עונש המאסר שנגזר עליו, בעבודות שירות.

1.

המבקש נידון בבית משפט לתעבורה בחיפה בת"פ 240/05 לתקופת מאסר בת חמישה חודשים בגין נהיגה בפסילה, ונקבע שירצה את מאסרו בעבודות שירות. המבקש התייצב לתחילת ריצוי עונשו ביום 28.5.06. עם התייצבותו ביקש לדחות את תחילת ריצוי העונש בשבוע ימים, ונענה בחיוב. כבר מההתחלה איחר המבקש להגיע לעבודתו ובהמשך אף לא הגיע לשימוע אליו זומן בגין התנהלותו זו. בעקבות זאת הורה המשיב 1, נציב שירות בתי הסוהר (להלן: הנציב ), לפי המלצת הממונה על עבודות השירות, על הפסקה מנהלית של עבודות השירות.

2.

המבקש ערער על החלטת הנציב לבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה (כב' השופט ר' שירא). לטענתו, הוא איחר לעבודה עקב מצבו הבריאותי של אביו, החולה במחלה חשוכת מרפא ומרותק לכיסא גלגלים. עוד נטען, כי אי הגעתו לשימוע נבעה מחוסר יכולת כלכלית להגיע למקום. המבקש טען איפוא כי יש לתת לו הזדמנות נוספת לבצע את עונשו במסגרת של עבודות שירות.

לאחר שבחן את טענותיו של המבקש, החליט בית המשפט לדחות את עתירתו. בית המשפט ציין כי המבקש נעדר פעמים רבות מעבודתו ולא ניצל את ההזדמנויות שניתנו לו בכדי לתקן את דרכיו. בית המשפט קבע כי המבקש בחר לנתק את הקשר מהממונה על עבודות השירות, אף על פי שהלה אפשר לו להשלים את ריצוי עונשו במסגרת עבודות השירות. כמו כן, המבקש לא הסביר מדוע נבצר ממנו להגיע לשימוע שנערך בעניינו. לפיכך, ציין בית המשפט כי המבקש, שבחר שלא להתייצב לשימוע, הוא בחזקת מי שויתר על זכותו לטעון בפני הרשות ומטעם זה מנוע הוא מלהעלות טענותיו בפני בית המשפט מאחר ולא מיצה הליכים קודמים. לאור האמור, קבע בית המשפט קמא כי לא נפל כל פגם בהחלטת המשיב 1 וכי המבקש יתייצב לריצוי יתרת עונשו בבית הסוהר.

3.

על החלטה זו הוגשה הבקשה שלפני. המבקש טוען כי במקרה דנן עולה שאלה בעלת חשיבות ציבורית כללית והיא אי קיום חובת השימוע למבקש בטרם ניתנה החלטה בעניינו. לטענתו, זכותו להישמע נשללה ממנו על אף שהודיע כי אין באפשרותו להתייצב בשעה היעודה בשל סיבות אישיות הקשורות במחלת אביו ובשל קשיים כלכליים. עוד נטען כי המשיבים נמנעו מלהזמינו לשימוע נוסף. לטענתו, טעה בית משפט קמא בקביעתו כי הוא בחזקת מי שוויתר על זכותו לטעון בפני הרשות. עוד נטען כי בית המשפט לא התייחס לכך שהנזק שעלול להיגרם מכליאתו של המבקש הינו רב בהתחשב בעברו הנקי ובכך שנשפט בגין עבירות תנועה לעומת הנזק שייגרם לאינטרס הציבורי.

4.

דין הבקשה להידחות. הבקשה אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיק מתן רשות ערעור (ראו: רע"א 7/86 וייל נ' מדינת ישראל , תק-על 86(2) 1134). מעבר לכך, כידוע, חובת התייצבות לעבודות שירות אינה עניין שבשיקול דעת של נידון, שכן מדובר בעונש שנגזר על מי שיצא חייב בדין (רע"ב 6029/06 סרי נ' נציב שירות בתי הסוהר , תק-על 2006(3) 1715). המבקש לא תמך טענותיו בתצהיר או בסימוכין אחרים התומכים בטענתו שלא היה בידו להגיע לשימוע שנקבע בעניינו ובטענותיו כי נעדר בשל בעיות רפואיות של אביו (רע"ב 10101/07 אבו ראס נ' הממונה על עבודות שירות, (טרם פורסם)). לפיכך, איני רואה מקום להתערב בקביעתו של בית משפט קמא כי המבקש בחר שלא להתייצב לשימוע, ומשכך הוא בחזקת מי שויתר על זכותו לטעון בפני הרשות (רע"ב 9659/05 אבנר דהן נ' מדינת ישראל , תק-על 2005(4) 2170 (2005)).

בנוסף, בחינה של הטענות לגופן מעלה כי אין עילה לקבלת הבקשה. הנציב רשאי מתוקף תפקידו להחליט על הפסקה מנהלית של עבודות שירות, בהתאם לסעיף 51ט(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. תפקידו של בית המשפט מוגבל לבחינת סבירות החלטת הנציב (רע"ב 551/06 נאסר נ' נציב שירות בתי הסוהר, תק-על 2006(1) 1686). במקרה דנן, לא נפל פגם בהחלטתו של הנציב, שכן למבקש ניתנו מספר הזדמנויות, כפי שעולה אף מטענותיו, לבצע כנדרש את עבודות השירות אך הוא בחר שלא לעשות כן. המבקש לא עמד בתנאי עבודות השירות לאורך זמן, אין כל תימוכין לטענותיו בדבר הסיבות שבעטיין נהג כך, ולכן אין לו להלין אלא על עצמו על כך שנשללה ממנו האפשרות לרצות את העונש שהושת עליו בעבודות שירות.

לפיכך, הבקשה נדחית. המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 1.5.07 בשעה 10:00 במזכירות הפלילית בבית המשפט המחוזי בחיפה.