רע"ב 4794/06 דוד בן חמו נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, אשר דחה עתירה שהגיש המבקש נגד החלטה בדבר הפסקת עבודות השירות שנגזרו עליו וריצוי יתרת העונש במאסר.

1.המבקש הורשע בבית משפט השלום בקריות בגין עבירת התפרצות לעסק ונגזרו עליו ארבעה חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, החל מיום 1.10.2003. המבקש התייצב למקום העבודה באיחור של אחד-עשר ימים ואף הרבה להיעדר ממנו. לכן החליט נציב שירות בתי הסוהר ביום 20.10.2004 על הפסקת עבודות השירות ועל ריצוי יתרת העונש במאסר. כנגד החלטה זו עתר המבקש לבית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (עע"א 546/04). ביום 30.11.2004 קיבל בית המשפט (כב' השופט ע' גרשון) את העתירה לאחר שהסתבר כי במהלך תקופת עבודות השירות ביצע המבקש עבירה נוספת אשר בגינה נדון לשישה חודשי מאסר בפועל, מבלי שבוצעה הפסקה שיפוטית של עבודות השירות עקב כך. כמו כן התברר כי בשל היות המבקש נתון במאסר לא נערך לו שימוע טרם שהופסקו עבודות השירות. על פי הוראת בית המשפט ערך הממונה על עבודות השירות שימוע למבקש ביום 3.1.2005, והחליט לאפשר לו לסיים את ריצוי עונשו בעבודות שירות. דא עקא, המבקש המשיך להיעדר ממקום העבודה ובשלב מסוים ניתק קשר עם המפקח וחדל לחלוטין להגיע לעבודה. המבקש אף לא התייצב לשימוע נוסף אליו זומן בעקבות התפתחויות אלה. לפיכך החליט נציב בתי הסוהר ביום 10.5.2005 בשנית על הפסקה מינהלית של עבודות השירות ועל ריצוי יתרת העונש - 45 ימים - במאסר. עתירה שהגיש המבקש נגד החלטה זו נדחתה ביום 31.5.2006 על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' שפירא), אשר קבע כי לא נפל כל פגם בהחלטת הנציב.

2.מכאן הבקשה שבפניי, בה טוען המבקש כי הוא בן זקונים למשפחה קשת יום שלפרנסתה עושה הוא ימים כלילות וכי בנוסף לכך מוטל עליו עול הטיפול באם חולה. לטענת המבקש לא התייצב לשימוע בעניינו הואיל ולא ידע על קיומו והוא מוסיף ומדגיש כי יתרת מאסרו הינה קצרה ביותר ועומדת על 45 ימים בלבד. מנגד טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות על הסף, מאחר שהיא אינה מגלה כל עילה למתן רשות ערעור ואף לגופם של דברים, כך טוענת המשיבה, ההחלטה להפסיק את עבודות השירות של המבקש היא החלטה עניינית, מבוססת וסבירה שאין להתערב בה.

3.דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור על החלטות בעתירות אסיר אינה ניתנת כדבר שבשיגרה, אלא רק כאשר הבקשה מגלה בעיה משפטית בעלת חשיבות או שעולה בה נושא אחר שחשיבותו כללית (ראו רע"ב 7/86

וייל נ' מדינת

ישראל , תק-על 86(2) 1334 (1986); רע"ב 551/06 נאסר נ' נציב שירות בתי הסוהר , תק-על 2006(1) 1686 (2006)). הבקשה שבפניי אינה באה בגדר מקרים אלה, וכל כולה אינה נוגעת אלא לנסיבותיו הקונקרטיות של המבקש. די בכך לצורך דחיית הבקשה אך למעלה מן הדרוש יצוין כי אף לגופם של דברים לא קמה כל עילה להתערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. למבקש ניתנה אפשרות לרצות את עונש המאסר שנגזר עליו בדרך של ביצוע עבודות שירות, אך הוא לא השכיל לנצל אפשרות זו והרבה להיעדר ממקום העבודה גם לאחר הזדמנות נוספת שניתנה לו בענין זה. בכך הפגין המבקש זלזול וחוסר אכפתיות והוכיח כי אינו ראוי לפריבילגיה של עבודות שירות אשר נועדה למנוע את כליאתו מאחורי סורג ובריח. העובדה שהמבקש נקלע למצוקה כלכלית או משפחתית אין בה כדי להצדיק את אופן התנהלותו, כפי שקבע בצדק בית-משפט קמא (השוו: רע"ב 7893/04 אבו נאב נ' מדינת ישראל , תק-על 2004(3) 2177 (2004); רע"ב 11314/04 כהן נ' שרות בתי הסוהר , תק-על 2004(4) 3161 (2004)). משלא הראה המבקש מידה של אחריות הנדרשת ממנו בהקשר זה, אין, איפוא, מנוס מביטול החלופה העונשית של עבודות שירות והמרתה בעונש של מאסר, כפי שקבע המשיב (ראו רע"ב 4894/05 נסימי נ' שירות בתי

הסוהר , תק-על 2005(3) 2095 (2005)).

הבקשה נדחית. המבקש יתייצב לריצוי מאסרו ביום 2.7.2006 בשעה 09:00 בבית המעצר קישון.