רע"ב 7893/04 עאמר אבו נאב נ. מדינת ישראל

בפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת מ' מזרחי) בה נדחתה עתירת המבקש לאפשר לו להמשיך ולרצות את עונש המאסר שהושת עליו בדרך של עבודות שירות.

1.עובדות המקרה הצריכות לעניין הן אלה: המבקש הורשע על פי הודאתו בשלוש עבירות של הסעה שלא כדין בכך שהסיע ברכבו נוסעים ששהו בישראל שלא כדין. בית משפט השלום בירושלים גזר על המבקש ארבעה חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות וחמישה חודשי מאסר על תנאי. בהתאם להמלצת הממונה על עבודות שירות קבע בית המשפט כי המבקש יבצע את עבודות השירות במעון הנכים גילה ומועד התייצבותו שם נקבע ליום 4.4.04. דע עקא, המבקש לא התייצב לריצוי עונשו ולא יצר קשר עם הממונה, ורק לאחר חלוף זמן מן המועד שנקבע להתייצבותו פנה לבית המשפט בבקשה לדחות את מועד תחילת ריצוי העונש ובקשתו נדחתה. נוכח אי התייצבותו של המבקש ולאחר שימוע שנערך לו, החליט נציב שירות בתי הסוהר ביום 5.7.2004 כי המבקש ירצה את עונשו מאחורי סורג ובריח. על החלטת הנציב הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים ועתירתו נדחתה. בית המשפט ציין כי המבקש עשה דין לעצמו בכך שלא התייצב במועד שנקבע לו ולפיכך לא נפל פגם המצדיק התערבות בהחלטתו של הנציב הנזכרת לעיל.

2.מכאן הבקשה שבפניי בגדרה טוען המבקש כי נאלץ לעבוד על מנת לפרנס את משפחתו ולשלם חובות שרבצו עליו וזוהי הסיבה לכך שלא התייצב לריצוי עונשו. המבקש מוסיף וטוען כי החלטת הנציב אינה מביאה בחשבון את נסיבותיו האישיות ואת קשיי הפרנסה של משפחתו והיא חורגת ממתחם הסבירות.

דין הבקשה להדחות, באשר אין היא מעלה כל שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה מתן רשות ערעור (ראו: רע"ב 7/86 חיים לואיס וייל נ' מדינת ישראל ו – 7 אח' (לא פורסם)). למעלה מן הדרוש אציין כי גם לגופם של דברים החלטת נציב שירות בתי הסוהר בדבר ריצוי יתרת העונש שהושת על המבקש במאסר הנה החלטה סבירה, בהתחשב בהתנהלותו של המבקש, ואין כל מקום להתערב בה.

הבקשה נדחית וממילא מתייתרת הבקשה למתן סעד זמני שהוגשה עמה. המבקש יתייצב לריצוי עונשו כפי שנקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 12.8.04.