רע"ב 2327/07 פרץ ציון רוני נ. שירות בתי הסוהר

לפני בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת (כב' הנשיא מ' בן דוד) שלא להתערב בהחלטת הממונה על עבודות השירות להפסיק את עבודות השירות של המבקש ולחייב אותו לרצות את יתרת עונשו בדרך של מאסר בפועל. לצד בקשה זו, הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר האמור, אשר ממנה עולה כי המאסר אמור היה להתחיל ביום 11.2.07.

1.

המבקש הורשע בבית משפט השלום בתל-אביב, בביצוע עבירה של גניבה; עבירה של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר; עבירה של שימוש במסמך מזויף; עבירה של קבלת דבר במרמה; ועבירה של הוצאת שיק ללא כיסוי. בעקבות הרשעתו בעבירות אלו נגזרו על המבקש, בין השאר, חודש וחצי מאסר בפועל, לגביהם נקבע כי ירוצו בדרך של עבודות שירות אם תתקבל חוות דעת ממליצה חיובית מן הממונה על עבודות השירות (להלן:

הממונה ). על-פי טענת המבקש, הממונה באזור הצפון החליט לשבצו לביצוע העבודות בכלא חרמון המרוחק 30 ק"מ ממקום מגוריו, זאת חרף העובדה כי בסמוך למקום מגוריו קיימים מקומות רבים שבהם יוכל לרצות את עונשו ועל אף שאין בנמצא כל תחבורה ציבורית המגיעה אל המקום האמור. בעקבות כך נמנע המבקש מביצוע העבודות המוטלות עליו, ובתגובה החליט נציב שירות בתי הסוהר (להלן: הנציב ) על הפסקה מנהלית של עבודות השירות על-פי סמכותו כאמור בסעיף 51ט לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ).

2.

המבקש הגיש עתירה כנגד החלטתו של הנציב לבית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת. בית המשפט (כב' הנשיא מ' בן דוד) פסק כי היות שמעשיו של המבקש בוצעו עקב תחושה סובייקטיבית כי אין מתחשבים בו, ולאור התקופה הקצרה העומדת על הפרק והעובדה כי המבקש לא ריצה עונש מאסר מימיו, תינתן למבקש הזדמנות אחרונה להשלים את יתרת עונשו בדרך של עבודות שירות. על-פי טענת המבקש, כשחזר למשרדו של הממונה באזור הצפון, הביע הלה תרעומת על החלטת בית המשפט ואמר למבקש כי יעזוב את המקום וכי "אנחנו נהיה איתך בקשר". בחלוף שנתיים, נעצר המבקש, כך על פי טענתו, על-ידי המשטרה בירושלים, ונקבע כי עליו להתייצב לשימוע. לאחר השימוע שנערך למבקש אצל רכז מפקחים מרכז בעבודות שירות, הוחלט כי עליו להשלים את העונש שנגזר עליו בדרך של מאסר בפועל.

3.

על החלטה זו הגיש המבקש עתירה נוספת לבית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת. המבקש לא התייצב לדיון בעתירה זו, אשר נערך ביום 2.11.06, ותחת זאת שלח לבית המשפט הודעה כתובה שבה נימק את היעדרותו מן הדיון בהתחייבויות הקשורות לעבודתו. בית המשפט דחה את העתירה, בקובעו כי משניצל המבקש לרעה את ההזדמנות שניתנה לו להשלים את ריצוי העונש בדרך של עבודות שירות, ומשהתנהגותו בפרשה, ובכלל זה אי התייצבותו לדיון בפני בית המשפט והתחמקותו השיטתית ממילוי חובותיו, ביטאה זלזול מתמשך בהחלטות הרשויות ובצווי בית המשפט, אין מקום להיענות לעתירה שהגיש. על פסק דין זה הגיש המבקש לבית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת בקשה לדחיית ריצוי עונש המאסר, אך זו נדחתה על-ידי בית המשפט, מן הנימוק כי הסמכות לקביעת מועד ריצוי המאסר מסורה בידי הנציב. על פסק הדין של בית המשפט המחוזי ועל ההחלטה בעניין עיכוב הביצוע, הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור שבפניי.

4.

בבקשתו טוען המבקש, כי ריצוי עונש מאסר בתקופה זו יגרום לו לנזק כבד ובלתי הפיך, משזכה לאחרונה במכרז כמנהל קפיטריה במכללה, דבר שלטענתו, מעניק לו "חבל הצלה" לחזור למוטב ולנהל חיים נורמטיביים. לדידו, ריצוי עונש המאסר יגרום להפסקת עבודתו במכללה ולחיובו בהשבת הכספים הרבים שהשקיע לשם כך, ובכך יפגע בו באופן חמור. עוד מוסיף המבקש וטוען כי אמו לקתה לאחרונה בשבץ מוחי, והיות שהוא בנה היחיד, אין אדם אחר שיכול לדאוג לה. המבקש מדגיש כי היעדרותו מן הדיון בבית המשפט לא נבע מתוך זלזול במערכת, אלא מהתחייבויות הקשורות בעבודתו, אשר נוצרו רק סמוך למועד הדיון בבית המשפט, ושאותן לא יכול היה המבקש שלא למלא. המבקש מציין כי הגיש בקשה לדחיית מועד הדיון שממנו נעדר, אך נמנע מלציין מה עלה בגורלה.

5.

בתגובה לבקשה זו, מפנה המשיב להשתלשלות ההליכים בתיק ולהחלטות השונות שניתנו בעניינו של המבקש. לדידו, למבקש ניתנו הזדמנויות רבות, על-פי דין ולפנים משורת הדין, אך הוא לא השכיל לנצלן, ושב וביטא בהתנהגותו זלזול בפסקי הדין וההחלטות שנתקבלו על-ידי בית המשפט. עוד טוען המשיב, כי בקשת המבקש מבהירה כי הוא אינו מבין את משמעות העונש שנגזר עליו, וסבור כי עונש מאסר בפועל הינו "תכנית כבקשתך". לאור כל זאת,

ועל רקע פסקי הדין שניתנו בעניינו של המבקש, סבור המשיב כי יש לדחות את בקשת המבקש על הסף.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי בלבד, במובן זה שדין בקשתו של המבקש לריצוי מאסרו בדרך של עבודות שירות להידחות, אך דין בקשתו כי עונש המאסר יידחה לחודשי הקיץ להתקבל.

7.

הלכה פסוקה היא, כי רשות ערעור על החלטת בית-המשפט לעניינים מנהליים, הדן בעתירת אסיר, איננה ניתנת כדבר שבשגרה, כי אם אך בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן, שבהן מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית, הטומנת בחובה השלכות החורגות מעניינם של בעלי הדין (ראו רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל , תק-על 86(2), 1134). בענייננו, המבקש לא העלה שאלה מעין זו, וכל בקשתו עוסקת ביישום הלכות קודמות ובאיזון הפרטני, הנוגע לנסיבות הקונקרטיות של המבקש. לפיכך, אין בקשתו מצדיקה מתן רשות לערער.

8.

הוא הדין אף לגופו של עניין. מסעיף 51ט לחוק העונשין עולה, כי לנציב נתונה הסמכות להחליט, על-פי שיקול דעתו, כי עבודות השירות שהושתו על מי שהורשע בדין יופסקו מנהלית, וכי הוא ירצה את שארית מאסרו בבית הסוהר, זאת בהתקיים באותו אדם אחד התנאים הקבועים בסעיף. משבחר המבקש שלא להגיע לריצוי עבודות השירות אשר נגזרו עליו, ללא אישור הממונים עליו, רשאי היה הנציב להחליט על הפסקה מנהלית של עבודות השירות, זאת משהתקיים בעניינו התנאי הקבוע בסעיף 51ט(א)(1) לחוק העונשין. בהקשר זה יצוין, כי טענתו של המבקש כי נעדר מביצוע עבודות השירות רק לאחר שהממונה אמר לו כי יעזוב את המקום וכי ייצור עמו קשר ראויה להידחות. ראשית, טענה זו נטענה בעלמא וללא בסיס ראוי. שנית, כשם שקבע בית המשפט לעניינים מנהליים, הפר המבקש את התנאים שנקבעו לו גם עובר למועד שבו טען כי נאמרו לו דברים אלו על-ידי הממונה. שלישית, אף אם הממונה אמר למבקש את הדברים שהוא טוען כי נאמרו לו, לא רשאי היה המבקש להיאחז בדבריו הנטענים של הממונה, לנקוט ב"שב ואל תעשה" במשך פרק זמן כה ארוך ולצפות כי העונש שנגזר אליו ייעלם מעצמו. אכן, המרת מאסר בעבירות שירות הינה פריבילגיה שנועדה למנוע את כליאתו של נאשם מאחורי סורג ובריח (רע"ב 4894/05 נסימי נ' שירות בתי הסוהר , תק-על 2005(3) 2095) ומכאן שהדעת נותנת כי מי שנתאפשר לו שלא לרצות עונש מאסר

יעשה את כל המוטל עליו כדי להצדיק את ההזדמנות שניתנה לו.

התנהגותו של המבקש בפרשה ביטאה זלזול בהחלטות בית המשפט. פעם אחר פעם ניתנו למבקש על-ידי בית המשפט הזדמנויות להימנע מריצוי עונשו במאסר, אך הוא שמט אותן מידיו. לפיכך, ובהתחשב בפרק הזמן הארוך שעבר, נראית לי החלטתו של הנציב

על ההפסקה המנהלית בעבודות השירות של המבקש, סבירה, וודאי שאין בה כדי להצדיק את התערבותו של בית-משפט זה. לעניין זה יודגש, כי תפקיד בית-המשפט בדונו בעתירת אסיר על החלטת הנציב, מתמצה בבחינת סבירות שיקול-הדעת שהפעיל הנציב, ובית-המשפט לא ישים את שיקול-דעתו במקום שיקול-דעת הנציב (ראו למשל: רע"ב 551/06 נאסר נ' נציב שירות בתי הסוהר , תק-על 2006(1), 1686).

9.

עם זאת, לפנים משורות דין, ומתוך רצון לאפשר למבקש "לפתוח דף חדש" בחייו, ולהשתקם, ועל רקע העבודה החדשה שמצא בעמל רב, החלטתי לקבל את בקשתו של המבקש לעיכוב ביצוע, ולהורות על עיכוב ביצוע עונש המאסר עד ליום 1.8.07. הנציב יקבע את המועד המדויק שבו יחל המבקש את ריצוי מאסרו, כמו גם את מקום התייצבותו לשם כך. דחייה נוספת בריצוי העונש לא תינתן.