רע"ב 533/07 בכריה עלא נ. מדינת ישראל-הממונה על עבודות השירות

1.

זו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת נ' אהד), בה נדחתה עתירתו של המבקש כנגד החלטת נציב שירות בתי הסוהר, לפיה עבודות השירות שנגזרו עליו יופסקו, והוא ירצה את יתרת עונשו במאסר בפועל.

2.

המבקש הורשע בבית משפט השלום בעכו בעבירות של היזק בזדון, תקיפת בת-זוג ואיומים, אשר הופנו כלפי אשתו. ביום 6.12.05 נגזר עליו עונש מאסר של 3 חודשים, ונקבע כי העונש ירוצה בעבודות שירות. בתחילה, הוצב המבקש ב"מרכז קשת" בחולון. מלכתחילה תפקודו לקה בהיעדרויות רצופות שלא באישור, וכן באי מילוי שעות העבודה כנדרש. לאור זאת, נערך לו בירור בפני המפקח על עבודות השירות שבוע וחצי לאחר הצבתו לעבודה. המבקש טען בבירור כי לא התייצב לעבודות שכן סבל מכאבי ראש. הבירור הסתיים בהזהרה שניתנה למבקש על ידי המפקח. שבועיים לאחר מכן, דיווח המעסיק למפקח כי התנהגותו ותפקודו של המבקש הינם שליליים, ולאור זאת הוא הועבר להמשך ריצוי עבודות השירות לבית האבות "משען" בחולון. למקום עבודה זה לא התייצב המבקש כלל. לאחר 3 ימים, יצר המפקח קשר טלפוני עמו ודרש ממנו להתייצב בפניו, אך המבקש לא נענה. לאחר מספר ימים נוספים קיימה רכזת עבודות השירות שיחה טלפונית עם המבקש, והאחרון התחייב להתייצב בפניה למחרת, אך לא עשה כן. לאור כל אלה, זומן המבקש לשימוע, אך גם אליו לא התייצב. נוכח מסכת זו, החליט נציב שירות בתי הסוהר להפסיק את עבודות השירות שהוטלו על המבקש, והורה כי הוא יישא את יתרת עונשו בבית הסוהר.

3.

המבקש עתר נגד החלטת הנציב לבית המשפט המחוזי בתל אביב. טענתו היתה, כי הוא נמצא בתהליך של פיוס עם אשתו לאחר שהורשע בעבירות כלפיה, וההסבר להיעדרויותיו מהעבודה נעוץ ברצונו בשלום בית עמה, ובחובתו לדאוג לפרנסתה. בית המשפט דחה טענה זו, וקבע כי אין הצדקה להתערב בהחלטת הנציב בדבר הפסקת עבודות השירות.

על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור שלפני. לטענת המבקש, הוא נעדר מעבודות השירות בלית ברירה, לאור לבטים קשים ודילמה ממשית בין חובתו לאשתו לבין החובה לרצות את עונשו. כן הוא טוען כי הוא מופלה לרעה ביחס לאסירים אחרים, אשר זכו להתחשבות רבה יותר של הרשות המוסמכת נוכח חובות הפרנסה המוטלות עליהם.

4.

דין הבקשה להידחות אף בלא קבלת תגובת המשיב. ככלל, אין בית משפט זה נוהג ליתן רשות ערעור בבקשות מסוג זה אלא אם כן הבקשה מעלה שאלה בעלת אופי משפטי, או שהיא נושאת חשיבות כללית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל , תק-על 86(2) 1134; רע"ב 7495/04 בהאלדין נ' שרות בתי הסוהר , תק-על 2006(1) 2134, פיסקה 10). בענייננו לא עולה כל שאלה משפטית מסוג זה, והבקשה נוגעת לעניינו האישי-פרטני של המבקש בלבד.

5.

יתר על כן, החלטת בית המשפט קמא מוצדקת אף לגופה. ככלל, בית המשפט אינו שם עצמו תחת הגורם המוסמך להחליט על ההצדקה שבהפסקת עבודות השירות והמרתן בריצוי מאסר בפועל. תפקידו של בית המשפט בענין זה מוגבל לבחינת סבירות החלטת הנציב (רע"ב 1663/98 יאיר נ' נציב שירות בתי הסוהר , תק-על 98(2) 332; רע"ב 551/06 נאסר נ' נציב שירות בתי הסוהר , תק-על 2006(1) 1686). צדק בית המשפט בקבעו כי החלטת הנציב עומדת במבחן הסבירות בענייננו. מושכלות ראשונים הם כי חובת התייצבות נאשם לעבודות שירות אינה ענין שבשיקול דעתו, ומדובר בעונש שנגזר על אדם אשר יצא חייב בדין, שהוא חייב לקיים (רע"ב 6029/06 סרי נ' נציב שירות בתי הסוהר , תק-על 2006(3) 1715). עבודות שירות ניתנות בידי נאשם כפריבילגיה, בתור חלופה מקלה לעונש מאסר בפועל, ועליו להימצא ראוי לה בדרך של כיבוד העונש שנגזר עליו, וקיומו בתום לב ובצורה ראויה. מקום שנאשם אינו מבצע את עבודות השירות כראוי, ומראה במעשיו כי אינו מקבל על עצמו את עול האחריות הנלווית לחלופת מאסר זו, לא נותרת ברירה אלא לבטל חלופה זו ולחייבו לרצות את יתרת עונשו במאסר ממש (רע"ב 8648/04 הרץ נ' נציב שירות בתי הסוהר , תק-על 2004(3) 2680, פיסקה 6; רע"ב 1871/05 נתאנה נ' הממונה הארצי על עבודות שירות , תק-על 2005(1) 3392, פיסקה 5; רע"ב 1885/05 עזאם נ' מדינת ישראל , תק-על 2005(2) 947, פיסקה 6). כך ארע במקרה זה, ואין למבקש אלא להלין על עצמו שכך התגלגלו הדברים. המבקש הפר פעם אחר פעם את תנאי עבודות השירות שהוטלו עליו, וחזר על הפרותיו למרות אזהרות שניתנו לו, ואף לאחר שהועבר מתפקיד לתפקיד. בהתנהגותו ובהתייחסותו לעבודות שהוטלו עליו הוא נמצא בלתי ראוי ובלתי מתאים לריצוי עונש מסוג עבודות שירות, ולכן במצב דברים זה, החלטת המשיב להפקיע את העבודות ולהורות על ריצוי יתרת העונש במאסר, הינה סבירה ועומדת באמות המידה של שיקול הדעת המותוות על פי החוק (ראו גם רע"ב 6094/06 חסדיאן נ' נציב שירות בתי הסוהר , תק-על 2006(3) 2067; רע"ב 4973/06 אדרי נ' שירות בתי הסוהר - מדינת ישראל , תק-על 2006(3) 1053).

9.

לאור הדברים האמורים, הבקשה לרשות ערעור נדחית. קביעת בית המשפט המחוזי, לפיה על המבקש להתייצב לריצוי יתרת מאסרו בבית המשפט המחוזי בתל אביב ביום 21.1.07 עד השעה 10:00, עומדת בעינה.