רע"ב 5231/08 ירון דוגה נ. נציב שרות בתי הסוהר

זוהי בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ע' חבש), אשר דחה את עתירת המבקש לבטל את החלטת המשיב להפסיק את עבודות השירות אותן ריצה המבקש.

1.

המבקש הורשע בביצוע עבירה של תקיפת בת זוג, ובגינה נגזרו עליו 6 חודשי מאסר בפועל לריצוי על דרך של עבודות שירות. המבקש החל את עבודות השירות בחודש מרץ 2002, כאשר בינו לבין המשיב התגלעה מחלוקת באשר לשאלה האם השלים את עבודות השירות כמצופה ממנו. ביום 10.5.03 הורה המשיב על הפסקת עבודות השירות של המבקש בשל היעדרויות רבות של זה האחרון מהעבודות, אך לאחר שעתר המבקש נגד ההחלטה הגיעו הצדדים להסכמה לפיה תבוטל ההחלטה האמורה ועניינו של המבקש יחזור לבחינה מחודשת אצל הממונה על עבודות השירות. למבקש נערך שימוע בו נקבע כי יתייצב ביום 24.1.07 לריצוי המשך עבודות השירות. המבקש התייצב לעבודות כמוסכם אך נעדר מהן מספר פעמים ללא אישור וללא הודעה מראש ועל רקע זה נערך לו שימוע נוסף במסגרתו ניתנה לו הזדמנות נוספת להשלים את עבודות השירות.

אף לאחר השימוע הנוסף שנערך לו המשיך המבקש להיעדר מעבודות השירות ללא אישור. כמו כן, בחודש אפריל 2007 נעצר המבקש בחשד לשיבוש מהלכי חקירה, הונאה בכרטיס חיוב וסחר בחלקי רכב גנובים. על רקע זה נקבע שימוע נוסף בעניינו, במסגרתו טען כי תיק החקירה נגדו נסגר ועל כן ניתנה לו שהות להמציא אישור הפרקליטות על סגירת התיק. המבקש לא המציא האישור בתאריך שנקבע לכך ואף לא התייצב לשימוע בעניינו. למבקש נערך שימוע נוסף, אשר גם בו לא הציג האישור על סגירת תיק החקירה נגדו. לפיכך, הורה המשיב על הפסקת עבודות השירות של המבקש, כך שירצה את יתרת עונשו – העומד על 38 ימים – במאסר בפועל.

2.

המבקש עתר נגד החלטה זו לבית המשפט המחוזי בירושלים, אשר דחה את העתירה. בית המשפט קבע כי המבקש לא השכיל לנצל את ההזדמנות שניתנה לו לריצוי עונשו בדרך של עבודות שירות וכי התנהלותו לאורך השנים, כפי שפורטה לעיל, מעידה על זלזול מצידו בחיוב לבצע את עונשו על הצד הטוב. בית המשפט עמד על כך שהמבקש לא הציג את האישורים הנדרשים להיעדרות מעבודות השירות ואף נמנע מלהתייצב לשימועים ובירורים שנערכו לו. בית המשפט הדגיש כי חרף האמור ניתנו למבקש מספר הזדמנויות נוספות לבל ירצה עונשו בדרך של מאסר, אך הוא לא השכיל לנצלן. בית המשפט אף התייחס לכך שהמבקש לא הציג כל אישור מטעם הפרקליטות לכך שתיק החקירה בעניינו נסגר וכי לדברי בא-כוחו של המבקש עצמו הפרקליטות החליטה על המשך החקירה. לאור האמור, ובהתחשב בכך שעבודות השירות הינן פריבילגיה הניתנת למי שהורשע, קבע בית המשפט כי יש לדחות את העתירה והורה למבקש להתייצב לריצוי יתרת עונש המאסר שנגזר עליו ביום 18.6.08. יצוין, כי בית המשפט אף שקל הטלת הוצאות על המבקש בשל עתירת הסרק שהגיש, אך נמנע מכך לפנים משורת הדין.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

3.

המבקש טוען בבקשתו כי במסגרת השימוע שנערך ביום 24.6.07 נמסר לו כי במידה וימציא אישור על סגירת תיק החקירה נגדו יותר לו להמשיך בעבודות השירות. על כן, טוען הוא כי אין מקום לבחון את האופן בו התנהל בעבר, אלא רק את השאלה האם החלטתו של המשיב להורות על מאסרו של המבקש אך בשל העובדה כי הפרקליטות מתמהמהת בהעברת האישור האמור הינה סבירה. לשיטתו, שגה בית המשפט המחוזי כאשר זקף לחובת המבקש את העובדה כי הפרקליטות לא המציאה לידיו את האישור האמור. לפיכך, טוען הוא כי ההחלטה להפסיק את עבודות השירות ופסק הדין של בית המשפט קמא לוקים בחוסר סבירות מהותי. עוד מציין המבקש כי מצבו הבריאותי והמשפחתי הינו קשה.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטת בית המשפט המחוזי מצאתי כי דין הבקשה להידחות. כלל נקוט הוא כי בית משפט זה יעניק רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בעתירות אסיר רק במקרים המעוררים שאלה עקרונית, החורגת מנסיבות עניינם של הצדדים (ראו למשל: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 26.6.1986); רע"ב 9837/03 גרסיה נ' ועדת השחרורים בית הסוהר מעשיהו, פ"ד נח(2) 326, 330 (2004)). המקרה דנן אינו מעורר כל שאלה עקרונית מסוג זה. כל טענותיו של המבקש תחומות בעניינו הוא ובשאלה האם ההחלטה שנתקבלה לגביו הייתה מוצדקת.

די בכך כדי לדחות את בקשת רשות הערעור.

מעבר לכך, גם לגופם של דברים לא מצאתי כי יש הצדקה להתערב בהחלטת המשיב. כידוע, בבחינת החלטת נציב שירות בית הסוהר על הפסקת עבודות שירות, שומה על בית המשפט לבחון את סבירות הפעלת שיקול-הדעת על ידי המשיב ולא לשים את שיקול-דעתו הוא במקום שיקול-הדעת של המשיב (ראו למשל: רע"ב 2410/93 מדינת ישראל נ' לוי , פ"ד מז(3) 802 (1993); רע"ב 7424/00 מישלב נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 12.11.2000)). אף אני, כמו בית המשפט המחוזי, סבורה כי החלטתו של המשיב הינה סבירה בנסיבות העניין. כך, לא מצאתי ממש בטענת המבקש לפיה הוחלט על ריצוי יתרת עונשו בדרך של מאסר רק בשל עיכוב הפרקליטות במסירת ההודעה על סגירת התיק. ראשית, מהחלטת בית המשפט קמא עולה כי אף לדברי בא-כוחו של המבקש עצמו החלטה כזו טרם נתקבלה ועל כן אין ממש בטענה כי הפרקליטות מעכבת שלא לצורך את מסירת האישור. כמו כן, המבקש אמנם טען כי הובטח לו שעם הצגת האישור על סגירת התיק יוכל לשוב לעבודות השירות, אך לא הציג כל ראיה להבטחה נטענת זו. מעבר לכך, סעיף 51ט(5) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ) מאפשר למשיב להחליט על הפסקה מנהלית של עבודות שירות במקרה שנפתחה חקירה נגד מי שמרצה עונשו בדרך זו.

שנית, המבקש הפגין התנהגות בעייתית לכל אורך ריצוי עבודות השירות אשר כללה היעדרויות ואיחורים חוזרים ונשנים מבלי שסיפק להם אישורים וללא מתן הודעה מוקדמת. גם בהתנהגות זו, כשלעצמה, יש כדי להקים את התנאים המנויים בסעיף 51ז(א)(1) ו-(2) לחוק, המאפשרים למשיב להחליט על הפסקה מנהלית של עבודות השירות (ראו למשל: רע"ב 533/07 בכריה נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, 17.1.2007) וההפניות שם). לבסוף, אוסיף כי בית משפט זה חזר ועמד על כך שעבודות השירות מהוות חלופה לעונש של מאסר בפועל וניתנות כפריבילגיה לנאשם כדי למנוע את שהותו מאחורי סורג ובריח (ראו למשל: רע"ב 426/06 חווא נ' שירות בתי הסוהר (טרם פורסמה, 12.3.2006); 1871/05 נתאנה נ' הממונה הארצי על עבודות שירות (לא פורסמה, 20.3.2005)). בענייננו, ניתנו למבקש הזדמנויות חוזרות ונשנות לתקן את דרכיו ולעמוד בכללים שנקבעו לריצוי עבודות השירות. משבחר המבקש לא לעשות כן, אין הוא יכול להלין על כך שעליו לרצות את יתרת עונשו בדרך של מאסר בפועל (ראו למשל: רע"ב 4028/04 לוי נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסמה, 22.6.2004); ר ע"ב 1885/05 עזאם נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 20.4.2005)).

אשר על כן, הבקשה נדחית. משכך, איני רואה לדון בבקשה לעיכוב ביצוע העונש שנגזר על המבקש ועליו להתייצב לריצוי יתרת עונשו בתחנת המשטרה שבמגרש הרוסים בירושלים ביום 18.6.08, לא יאוחר מהשעה 9:00.