פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
1919/11
בפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקש:
אליהו אהרוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי מרכז בתיק עת"א 30846-02-11 שניתן ביום 6.3.2011 על ידי כבוד
סגן הנשיא א' טל
בשם המבקש:
עו"ד שי נודל
בשם המשיבה:
עו"ד יצחק ברט
החלטה
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 6.3.11 בעת"א 30846-02-11 (כב' סגן הנשיא א'
טל ) בגדרו נדחתה עתירת המבקש לבטל את החלטת ממונה מחוז מרכז בשירות בתי הסוהר המורה על הפסקה מנהלית של ריצוי עבודות השירות של המבקש.
1 .
ביום 10.5.10 נגזרו על המבקש 6 חודשי מאסר בפועל ועוד שנתיים וחצי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירת אלימות, בגין עבירות של קשירת קשר להצתה ממניע גזעני, נשיאת נשק וייצור נשק לפי סעיפים 499 + 144ו; 144(ב); 144(ב2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. עיקרם של האירועים, בתמצית, החלו בעקבות המהומות שפרצו בעיר עכו בין יהודים לערבים בערב יום הכיפורים תשס"ט. למחרת, ביום 14.10.08, נפגש המבקש עם קבוצת בני אדם בשכונת התקווה בתל-אביב, ואלה החליטו להצית דירות של תושבים ערבים בשכונה באמצעות בקבוקי תבערה. משם, פנה הנאשם אל עבר הדירה אותה היה אמור להצית במסגרת ההתארגנות ובחן את האזור. לאחר מכן, רכש בנזין וייצר שני בקבוקי תבערה בעצמו, אותם נשא מאוחר יותר למקום סמוך לדירה אותה היה אמור להצית. תוכניתו של המבקש לא יצאה אל הפועל והוא נטש את תוכניתו, יחד עם בקבוקי התבערה, באזור היעד, והסתלק. באותו הלילה, הוצתו שלוש דירות בשכונת התקווה שבהן התגוררו תושבים ערבים.
אחר הדברים האלה, בשל החרטה שהביע המבקש בטרם ביצוע המעשה, גזר עליו בית משפט קמא את העונש הנ"ל תוך שהוא מפנה את המבקש אל הממונה על עבודות שירות במחוז מרכז של שירות בתי הסוהר (להלן: הממונה ) על מנת שייבחן את מידת התאמתו לכך. הממונה אכן מצא את המבקש מתאים והמליץ על הצבתו בבית החולים "צהלון" ביפו לשם נשיאת עונשו בדרך של עבודות שירות.
2.
ביום 6.7.10 החל המבקש את עבודתו במסגרת בית החולים "צהלון". כעבור שבוע, זומן המבקש ביום 14.7.10 לשיחת בירור אצל הממונה המחוזי לאחר שנתקבלו תלונות כי הוא "אינו מתפקד בצורה טובה, יוצר אווירה של בטלה ומפריע לשאר עובדי השירות" כמו כן נמצא כי המבקש לא דיווח בעת הקליטה על כי אימו עובדת בבית החולים. בתום השיחה הובהר למבקש כי הוא עלול לקבל המלצה לסיום ריצוי מאסרו בכלא והוא הועבר למקום אחר.
ביום 24.10.10 שוב זומן המבקש לשיחת בירור אצל הממונה לאחר שביום 21.10.10 לא התייצב לעבודתו ללא אישור, ואז אף התברר כי במשך שלושה שבועות נהג לקחת חופש בימי שלישי על מנת לעבוד בימי שישי ואז לא הגיע גם בימי שישי. בסיום שיחת הבירור הוזהר המבקש פעם נוספת והוחזר לעבודתו, תוך שהוא מוזמן לשימוע ביום 29.11.10.
ביני לביני, ביום 4.11.10 זומן המבקש לשיחת בירור שלישית לאחר שביום 1.1.10 נעדר מעבודתו פעם נוספת ללא אישור, ולאחר שנתקבלו תלונות כי המבקש "מציב תנאים בעבודה, בוחר מה לעשות ומה לא לעשות, לא נענה לדרישות המעסיק לבצע מטלות, יוצר פרובוקציות [...] ולא עושה את המוטל עליו". המבקש הוזהר, והועבר למקום עבודה אחר.
במקום העבודה החדש התייצב המבקש לעבודה שמונה ימים בלבד במהלך חודש נובמבר כולו, ובחודש דצמבר עבד 14 יום בלבד מתוכם ב-6 ימים הגיע באיחור. החל מיום 24.12.10 החליט על דעת עצמו שלא להגיע לעבודה היות וממילא זומן לשימוע ביום 29.11.10. ביום השימוע, הגיע המבקש באיחור וביקש לשוחח עם רכזת עבודות השירות. זו התרשמה כי מדובר בעובד שירות אשר לא לוקח אחריות על מעשיו, נוטה להאשים אחרים ואינו מבין את המצופה ממנו. למרות זאת, החליטה לדחות את השימוע ליום 27.12.10 ולתת למבקש הזדמנות נוספת במקום עבודה אחר.
בימים 13.12.10 ו-22.12.10 שוב נעדר המבקש מעבודתו, וביום 27.12.10 לא התייצב לשימוע שנקבע לו, לטענתו כי טעה בתאריך. בנוסף, מעסיקו דיווח כי הוא "מרבה לאחר ומתפקד באופן בינוני" בשיחת בירור נוספת הובהר למבקש כי כל איחור או היעדרות נוספים עשויים להוביל להפסקת עבודתו וכי זו הזדמנות אחרונה שלאחריה לא יהיו עוד שיחות נוספות. המבקש אף זומן לשימוע ליום 10.1.11. ביום 1.10.11 בוטל השימוע והוחלט להעניק למבקש הזדמנות נוספת.
ביום 17.1.11 נתקבלה תלונה על תפקודו של המבקש ועל היעדרותו ממקום העבודה. בתלונה התבקש הממונה "להעביר ממוסדנו את מר אהרוני". עוד באותו היום הורתה המפקחת על עבודות השירות למבקש להתייצב ביחידת עבודות השירות של מפקדת מחוז המרכז, ברמלה. המבקש לא התייצב ואותר בשעות הערב, אז הורתה לו המפקחת שיתייצב למחרת בבוקר או שיוזמן לשימוע ביום 24.1.11. המבקש לא התייצב גם למחרת ואף לא יצר קשר עם המפקחת. ביום 24.1.11 התקיים שימוע למבקש והומלץ להמיר את יתרת עבודות השירות בימי מאסר בפועל.
נוכח המלצה זו החליט הממונה המחוזי להמליץ על הפסקה מנהלית של עבודות השירות שמבצע המבקש. וביום 7.2.11 קיבל הממונה על מחוז מרכז את המלצת הממונה המחוזי והורה על הפסקת מנהלית של עבודות השירות. עם הפסקה זו נותרו למבקש 28 ימים לריצוי עונשו בבית הסוהר ו-20 ימים לריצוי עונשו בדרך של עבודות שירות. על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי אשר דחה את הערעור והותיר את החלטת הממונה על כנה.
3.
מכאן בקשת הערעור שבפניי, במסגרתה מעלה המבקש נימוקים מן הגורן ומן היקב וטוען, בין השאר, כי בית משפט קמא התעלם מכך שלקח אחריות על תפקודו הלקוי עד כה במסגרת עבודות השירות, התעלם מהנזק העלול להיגרם לו בהיותו חשוף לסביבה עבריינית לראשונה בחייו באם יישלח לריצוי יתרת עונש מאסר בפועל, והתעלם מכך שבהיותו בלתי מיוצג בהליך בבית משפט קמא לא ניתן לו יומו בבית המשפט.
3.
אומר כבר כאן כי דין הבקשה להידחות. לא בנקל יתערב בית משפט זה בקביעותיה של הערכאה הדיונית, במיוחד, כאשר עסקינן בעתירת אסיר הנבחנת בפני הרשות בטרם הגיעה לבית משפט קמא, ומגיעה לפתחו של בית משפט זה בגלגול שלישי (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.86); רע"ב 6035/10 ביטון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.11.2010)) . כאמור, "בזכות" התנהלותו של המבקש במסגרת ריצוי עבודות השירות, עבר עניינו של המבקש לא פחות מחמש שיחות בירור עם המפקחת על עבודות השירות בטרם נתן הממונה המחוזי את המלצתו. המלצת הממונה המחוזי עברה אף היא תחת עינו הבוחנת של ממונה מחוז מרכז ואף זו נבחנה בבית המשפט המחוזי בהליך נשוא בקשה זו. לאור האמור, אין מקום לקבל את טענתו של המבקש כי לא קיבל את יומו בבית המשפט.
4.
הסמכות להורות על הפסקת עבודות שירות מסורה לנציב בתי הסוהר או מי שהוסמך לכך על ידו כאמור בסעיף 51ט(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. ככלל, יימנע בית המשפט מלהתערב בשיקול דעתו של הגורם המנהלי המוסמך להורות על הפסקת עבודות שירות, ויצמצם התערבות זו למקרים חריגים של חוסר סבירות בלבד (רע"ב 5231/08 דוגה נ' נציב שירות בתי הסוהר
(לא פורסם, 15.6.2008) והאסמכתאות שם). ריצוי עונש בדרך של ביצוע עבודות שירות הינה פריבילגיה הניתנת לנאשם על מנת לסייע לשיקומו ולמנוע נזק העשוי להיגרם משליחתו לריצוי עונש מאסר בפועל וחשיפתו לסביבה עבריינית. לאחר שלא עמד בתנאים הנדרשים ממנו ואף חזר וכשל בכל ההזדמנויות הנוספות שניתנו לו, אין לקבל טענת המבקש לפיה שגה בית משפט
קמא באיזון הנזק העלול להיגרם לו מביצוע עונש מאסר בפועל. איזון זה כבר נעשה, ובשלו "זכה" לפריבילגיה זו של ביצוע עבודות שירות כחלופה לריצוי מאסר בפועל. אולם פריבילגיה זו עשויה להתבטל מקום בו הנאשם לא ממלא את המתחייב ממנו (ראו - 426/06 חווא נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 12.3.2006)).
4.
לגופו של עניין, התנהלותו של המבקש מדברת בעד עצמה. המבקש נפלט מארבעה מקומות עבודה שונים על פני תקופה של חודשים אחדים, וקיבל הזדמנויות חוזרות ונשנות לתקן את דרכיו, אולם שוב ושוב כשל במילוי התנאים המתחייבים ממנו ולא השכיל לעמוד במצופה ממנו. חרף ניסיונותיו של המבקש לשוות לבקשה שלפנינו היבט עקרוני בעל חשיבות כללית החורגת מעניינו הפרטני, מדובר במקרה פרטי של מי שלא השכיל לנצל את ההזדמנויות הרבות שקיבל להימנע מריצוי עונש מאסר בפועל ואין בבקשה זו שאלה המצדיקה את התערבותו של בית המשפט.
לאור האמור לעיל, איני רואה מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא ודין הבקשה להידחות.
המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 15.5.2011 בשעה 08:00 ב בית המשפט המחוזי בת"א.
ניתנה היום, כ"ג בניסן
התשע"א (27.4.2011).
ש ו פ ט