רע"ב 5742/07 איזיה דוידוב נ. היועץ המשפטי לממשלה

א.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופטת אהד) בעע"א 1675/06 מיום 25.6.07, בגדרה נדחתה עתירת המבקש על החלטת נציב שירות בתי הסוהר, להפסיק את ריצוי עונשו בעבודות שירות ולהורות כי ירצה את יתרת עונשו בבית הסוהר.

ב.

המבקש הורשע, על יסוד הודאתו, בעבירה של גניבה בידי עובד ממעבידו, בהתאם לסעיף 391 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 ( ת"פ

3234/06).

ביום 29.10.06

נידון המבקש לשישה חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, ל- 18 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, וכן לקנס בסך 4000 ₪. בהתאם להחלטת בית המשפט היה על המבקש להתייצב לריצוי עבודות השירות ביום 17.12.06 בבית החולים שמואל הרופא.

כעולה מתשובת המשיב, המבקש לא התייצב לריצוי עונשו ביום 17.12.06. ביום 7.1.07

התייצב המבקש

בפני המפקח מטעם

היחידה לעבודות השירות

ונערך לו ראיון קליטה, שבמהלכו חתם על התחייבות לביצוע עבודות השירות.

אולם התחייבות לחוד ומימושה לחוד, והמבקש נהג להיעדר ללא אישור ממקום העבודה ואף דווח על ידי

מעסיקתו כי עזב את מקום העבודה

ביום 4.2.07 ללא אישור המפקח.

ביום 6.2.07

נערך למבקש בירור בכתב בפני המפקח, המבקש הוזהר, והוחזר למקום עבודתו להמשך ריצוי עונשו. כעבור מספר ימים

הפסיק להתייצב לעבודתו כנדרש.

ביום 28.2.07

זומן

המבקש לבירור

בפני המפקח, בסיומו החליט המפקח כי עניינו יובא בפני רכזת עבודות שירות. כן המליץ לזמנו לשימוע. המבקש לא הגיע לשימוע והודיע כי הוא חולה.

המבקש זומן בשנית לשימוע ביום 12.3.07. הוא התייצב וביקש

את דחיית

ריצוי

עונשו, שכן הוא סובל מבעיות כלכליות וכי אשתו הרה.

עורכת השימוע סברה כי נוכח היעדרויותיו ללא אישור מן העבודה, ובהתחשב במצבו האישי והכלכלי, יש מקום

להפסקה מינהלית של עבודות השירות.

ביום 17.4.07

הורה נציב שירות בתי הסוהר - כאמור - על הפסקה מינהלית של עבודות השירות על ידי המבקש, והמשך ריצוי יתרת עונשו בבית הסוהר.

ג.

בית המשפט קמא קבע כי נוכח התנהלות המבקש, ובהתחשב בכך כי ניתנו לו מספר הזדמנויות שבהן לא השכיל לעשות שימוש, לא נמצא כי החלטת הנציב אינה סבירה.

ד.

עמדת המשיב היא כי דין הבקשה להידחות, שכן אינה מגלה שאלה משפטית חשובה או שאלה בעלת אופי כללי המצדיקה מתן רשות ערעור. לעיצומם של דברים נטען, כי נוכח ההזדמנויות שניתנו למבקש לתקן את דרכיו, החלטת נציב שירות בתי הסוהר היא החלטה סבירה.

ה.

לאחר העיון בבקשה ובתגובה על כל מצורפיהן, איני רואה כל מקום להיעתר למבוקש. אין הבקשה באה כל עיקר בגדרי המקרים שבהם נשקלת רשות ערעור (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל

(לא פורסם)); אין בה כל שאלה משפטית או ציבורית המצדיקה זאת, והדבר אף לא נטען, ובדין. די בזאת במובהק, ואין צורך לחזור על האסמכתאות; אך אף לעיצומם של דברים, אין לראות דופי בשיקול דעתו של הנציב. בהתנהגותו בעניין הריצוי הטריח המבקש והעסיק שוב ושוב את הרשות, באזהרות, בירורים ושימוע, וכל ההתכתבות והניירת שבין כל אלה שנקל לשערן, עד כי כמעט דומה עליך (אגב, לא רק במקרה זה) – וכמובן הדברים נאמרים מבלי רצון לפגוע – ש"עבודות שירות" ביצעו עובדי שירות בתי הסוהר אצל המבקש. אל נכון ציטטה השופטת המלומדת קמא את החלטת השופטת פרוקצ'יה ברע"ב 8648/04 יעקב נ' נציב שירות בתי הסוהר (טרם פורסמה),

שם נאמר כי:

"שיקול דעת הרשות המוסמכת הופעל כדין, בשים לב לחוסר ההתמדה שגילה המבקש בביצוע עבודות השירות שהוטלו עליו, ולהיעדר מודעות לאחריות החלה עליו בעניין זה כפי שהשתקפה מהתנהגותו. עבודות שירות מהוות חלופה לעונש מאסר בפועל, וניתנות בידי נאשם כפריבילגיה אפשרית שנועדה למנוע את כליאתו מאחורי סורג ובריח. מקום שנאשם אינו מקבל על עצמו את עול האחריות הנלוה לעבודות השירות, לא נותרת ברירה אלא לבטל חלופה עונשית זו ולהפנותו לריצוי עונש מאסר ממש...". ראו גם רע"ב 533/07 ב' ע' נ' נ' מדינת ישראל (טרם פורסם).

נזדמן לי לומר לאחרונה בכגון דא:

"על המרצים מאסר בעבודות שירות להפנים, והדברים נאמרים גם מעבר לתיק זה, שכן תיקים מעין אלה שבים ובאים לפתחנו, כי אין מאסר כזה "תכנית כבקשתך", לפי רצונו ואוות נפשו של האדם, ברצותו יבוא למקום העבודה וברצותו ייעדר, כעולה על רוחו. הריהו מאסר כדת וכדין, ובאותם ימים הוא הוא עיסוקו של האדם שנדון, אלא אם הותר לו אחרת על-ידי הרשות." רע"ב 5530/07 זידאן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם).

ו.

כאמור, איני נעתר לבקשה. המבקש יתייצב לריצוי יתרת עונשו, נוכח הלידה הצפויה במשפחתו בשעטו"מ, ביום 8.8.07 עד שעה 10:00 במזכירות הפלילית בבית משפט השלום בתל-אביב. תנאי השחרור בערובה הקיימים יעמדו בעינם עד להתייצבות.