רע"ב 4833/07 שאדי חליחל נ. שירות בתי הסוהר

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בנצרת (כב' הנשיא מנחם בן-דוד) מיום 17.5.07 שדחה את עתירת האסיר שהגיש המבקש כנגד ההפסקה המינהלית של עבודות השירות שהוטלו עליו.

2.

על פי המפורט בפסק הדין קמא, על המבקש נגזרו ארבעה חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות בגין עבירה של נהיגה בשכרות. תחילת ריצוי העבודה נקבעה ליום 4.5.2006 (לדברי העותר, מועד התחילה נקבע ליום 6.7.06). ברם, המבקש לא התייצב לעבודות במועד שנקבע לו. בעקבות זאת, נערכה למבקש שיחת בירור עם המפקח על עבודות השירות, בה הוסבר לו כי עליו להתייצב לעבודות השירות למחרת היום, אולם, גם אז הוא נמנע מלהתייצב. בהמשך, ביום 12.7.06, זומן העותר בשיחה טלפונית לשיחת בירור, שגם אליה לא הופיע. בשימוע שנערך לעותר לאחר מכן, שאליו

התייצב, טען, כי כאב שיניים חמור ממנו סבל בימים הראשונים, והמצב הביטחוני ששרר בצפון באותם ימים עקב פרוץ מלחמת לבנון השנייה, מנעו ממנו להתייצב לריצוי עונשו. בקשתו של המבקש להמשיך את עבודות השירות נענתה, והוחלט על המשך העסקתו בעבודות השירות, תוך שהוא הוזהר ונקבע לו שימוע מותנה ליום 15.9.06. המבקש אמנם התייצב לעבודת השירות לתקופה קצרה, ואולם, לאחר שהשימוע המותנה שנקבע לו מבעוד יום בוטל, דיווח מעסיקו כי הוא חדל מלהתייצב לעבודה. בשימוע שנערך לו בעקבות זאת, טען המבקש כי הוא נעדר מעבודת השירות, בין היתר, מאחר שנאלץ לעבוד במכולת השייכת לאמו. הממונה המליץ על הפסקת עבודות השירות, וביום 25.12.06 אימץ הנציב את ההחלטה, והורה על ריצוי יתרת עונשו של המבקש, 95 ימי מאסר, בבית הסוהר.

3.

העותר עתר לבית המשפט לעניינים מינהליים וביקש לבטל את החלטת נציב שב"ס. בפני בית המשפט קמא טען העותר, כי יש להתחשב בכך שבמועד הרלבנטי לעבודות השירות פרצה מלחמת לבנון השניה. בתקופה זו, הוא עבד לפרנסתו במכולת, והתקשה למצוא מחליף. בית המשפט לעניינים מינהליים איפשר תחילה למבקש לשוב ולפנות לממונה בבקשה להתיר לו לסיים את ריצוי העונש בעבודות השירות. בשימוע שנערך לו, טען העותר, באמצעות בא כוחו, כי יש לנקוט עמו במידת הרחמים נוכח גילו הצעיר, היעדר עבר פלילי, והאילוצים בהם היה נתון נוכח מלחמת לבנון השנייה. הממונה דחה את הבקשה. לאחר מיצוי אפשרות זו, קבע בית המשפט קמא כי אין מקום להתערב בשיקול דעתו של הממונה. בהחלטתו, ציין בית המשפט כי גם אם נתחשב בתקופת המלחמה, כפי שאף הממונה עשה, מסתבר כי גם לאחריה המשיך המבקש לזלזל בקיום חובותיו כעובד בעבודות שירות, והתחמק מקיומן. עוד ציין בית המשפט, כי טענת המבקש לפיה עבד לפרנסתו באותה תקופה אך מדגישה עד כמה מעל

בחובותיו ובאחריותו לשאת בעונשו בעבודות שירות.

4.

המבקש חוזר על עיקר הטענות אותן העלה בפני הערכאה קמא. לדבריו, המלחמה, כמו גם היותו בפסילת רישיון, גרמו לו לאחר לעבודות השירות שלא באשמתו, ובשל כך דווח בטעות כי לא התייצב כלל לעבודה. עוד הוא טוען, כי תקופת המאסר בפועל שהוטלה עליו אינה סבירה, שכן אף בהרשעתו ציין בית המשפט לתעבורה כי אם יימצא שאינו מתאים לעבודות השירות, יוטל עונש מאסר קצר יותר.

5.

דין הבקשה להידחות על הסף. כלל הוא כי רשות ערעור על החלטות נציב שירות בתי הסוהר אינה ניתנת כדבר שבשיגרה, אלא מקום שעולה בעיה משפטית עקרונית בעלת חשיבות, או אם עולה נושא אחר שחשיבותו היא כללית (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל , תק-על 86(2), 1134). בבקשה שלפנינו, מדובר בהשגה על אופן היישום הקונקרטי של סמכות נציב שירות בתי הסוהר להחליט על הפסקה מינהלית של עבודות שירות, לפי סעיף 51ט ל חוק העונשין, תשל"ז- 1977. בקשה זו נוגעת לעניינו הפרטני של המבקש בלבד, אין לה כל היבט עקרוני כללי, ולפיכך אין היא מגלה כל עילה למתן רשות לערער.

6.

למעלה מן הנדרש אציין, כי גם לגוף העניין אין לבקשה על מה שתסמוך. כמפורט בפסק הדין קמא, המבקש כשל בביצוע עבודות השירות לאורך תקופה ארוכה, וזאת גם כאשר ניתנו לו הזדמנויות להיטיב את דרכו. כבר נפסק לא אחת, כי עונש עבודות שירות הוא עונש בעל אופי שיקומי, המוטל על נאשם בבחינת פריבילגיה עונשית במקום עונש מאסר בפועל שהוא ראוי לו. מקום שנאשם מבטא בהתנהגותו אי התאמה לריצוי עונש שיקומי, לא נותר מנוס אלא להפעיל לגביו מאסר ממשי, וזאת כדי להבטיח את האפקטיביות של הענישה, ולהגשים בכך את תכלית ההליך הפלילי. כך הוא המצב במקרה זה (השוו רע"ב 426/06 נאסר חווא נ' שירות בתי הסוהר , תק-על 2006(1) 3425; רע"ב 4973/06 עמי אדרי נ' שירות בתי הסוהר, תק-על 2006(3) 1053; רע"ב 533/07 ב' ע' נ' מדינת ישראל , תק-על 2007(1) 727).

על יסוד האמור, הבקשה לרשות ערעור נדחית.