רע"ב 8430/09 מאיר אברג'יל נ. מדינת ישראל

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופטת ד"ר ד' אבניאלי), אשר דחה את עתירת המבקש נגד החלטת נציב שירות בתי הסוהר (להלן: הנציב ), בדבר הפסקה מנהלית של עבודות שירות שהמבקש טרם החל בריצוין.

בית משפט השלום בבאר שבע גזר למבקש בראשית שנת 2005 עונש של שישה חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות בגין הרשעתו בעבירה של גרימת מוות ברשלנות בתאונת דרכים. ערעור שהגיש המבקש על גזר הדין, נדחה. נקבע כי עליו להתייצב לתחילת ריצוי העונש ביום 15.3.06. במועד זה נמצא המבקש במעצר בית במסגרת הליך פלילי אחר שנפתח נגדו כחודש קודם לכן (להלן: התיק הנוסף ), ולא התייצב לביצוע עבודות השירות. יצוין כי המבקש שהה במעצר משך 26 ימים במסגרת התיק הנוסף. לאחר מכן שוחרר למעצר הבית. בראשית אפריל 2006 הוקלו תנאי מעצר הבית והותר למבקש לצאת לעבודה משך שמונה שעות ביום.

המבקש לא התייצב לריצוי עבודות השירות במועד. ביום 8.11.07 נשלחה לבית המשפט פניה מטעם הממונה על עבודות השירות (להלן: הממונה ) לביצוע הפסקה שיפוטית של עבודות השירות. ככל הנראה, פניה זו לא טופלה ואין מחלוקת בין הצדדים כי משלוח הבקשה לבית המשפט יסודו בטעות. בהמשך נשלח למבקש זימון לשימוע טרם העברת המלצה לנציב שירות בתי הסוהר להפסקה מנהלית של עבודות השירות. בשימוע שנערך למבקש ביום 8.12.08 טען הוא כי לא התייצב לריצוי העונש מאחר ששהה במעצר בית. עורכת השימוע ציינה בפני המבקש כי "על פניו קיימת עילה לביצוע הפסקה מנהלית בגין חשד שעבר עבירה ופתיחה בחקירה ואף הוגש כתב אישום". יחד עם זאת נענתה לבקשת המבקש ליתן בידו שהות נוספת על-מנת להגיש לבית המשפט בקשה לשינוי תנאי המעצר כך שיבצע את עבודות השירות בזמן שהותר לו לצאת מביתו. לשימוע הבא שנקבע לו, ביום 9.2.09, התייצב המבקש ללא עורך דינו ועורכת השימוע נעתרה לבקשתו לדחות את השימוע בכדי שיתאפשר לו ייצוג על-ידי עורך דין. ואולם, גם במועד השלישי שנקבע לשימוע, התייצב המבקש ללא בא כוחו וביקש דחייה נוספת לצורך פניה לבית המשפט כאמור. זו הפעם המליצה עורכת השימוע על ביצוע הפסקה מנהלית של עבודות השירות ועל המרת העונש במאסר מאחורי סורג ובריח, שכן לדעתה ניכר הזלזול במשרד הממונה על עבודות שירות ובהחלטותיו והמבקש לא הציג כל פניה מטעמו או מטעם בא כוחו בעניין.

ביום 18.3.09 החליט נציב שירות בתי הסוהר על הפסקת עבודות השירות מהעילות ומהנימוקים המפורטים בבקשה, שעיקרם כי המבקש הפר את תנאי עבודות השירות שקבע בית המשפט וכי נפתחה נגדו חקירה בחשד שעבר עבירה.

2.

עתירת אסיר שהגיש המבקש נגד החלטת הנציב נדחתה. בית המשפט דחה את טענת בא כוחו של המבקש כי ההחלטה על הפסקת עבודות השירות התקבלה רק בשל כך שהמבקש לא התייצב לביצוע עבודות השירות במועד ולא בשל כך שהוגש נגדו כתב אישום נוסף. נקבע כי החלטת הנציב התקבלה לאחר עיון בעובדות ובנימוקים שתמכו בבקשה להפסקת עבודות השירות ולאחר שימוע. בית המשפט מצא כי ההחלטה סבירה והתקבלה לאחר שניתנו למבקש מספר הזדמנויות להשמיע את טיעוניו בפני הממונה ולהציג מסמכים רלוונטיים. מכאן הבקשה שלפניי.

3.

בבקשתו מציין המבקש כי הוא הורשע על-פי הודאתו בכתב האישום הנוסף. ישיבת הטיעונים לעונש בתיק זה נדחתה ליום 24.1.10 לצורך קבלת תסקיר.

המבקש טוען כי לכתחילה זומן לשימוע בשל הפרה לכאורה של תנאי מתנאי עבודות השירות. לטענתו, הפרשנות הראויה לסעיף 51ב(ג) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין ) היא כי התייצבות במועד לצורך תחילת ריצוי העונש כלל אינה מהווה תנאי מן ה"תנאים לעבודת שירות" שרשאי בית המשפט לקבוע. לפיכך, החלטת הנציב להפסיק את עבודות השירות על בסיס עילה זו ניתנה לשיטתו שלא בסמכות. לדבריו, הוא סמך על סנגורו באותה עת שיפעל להתיר לו לצאת ממעצר הבית לצורכי עבודת השירות.

עוד גורס המבקש כי הגם שבטופס בקשת הממונה לנציב צוינה גם החקירה שנפתחה נגדו כעילה להפסקה מנהלית של עבודות השירות, הרי שבפועל עיון בבקשה מעלה כי ההפסקה המנהלית התבקשה בשל אי-התייצבותו לריצוי העונש. לדבריו, מעולם לא צוין בפניו כי ההפסקה המנהלית של עבודות השירות מתבקשת לאור קיומה של חקירה חדשה בעניינו והוא מעולם לא הגיב לטענה שכזו. המבקש חולק גם על הקביעה כי ניתנו לו מספר הזדמנויות להשמיע טענותיו בפני הממונה. לדבריו,

ניתנה לו אך שהות קצרה ובלתי מספקת להציג אישור מטעם בית המשפט כאמור, וכל עוד לא עלה בידו להשיג את המסמכים הנדרשים, אין לומר כי נערך לו שימוע במובנו המהותי.

לבסוף עומד המבקש על נסיבותיו האישיות המביאות לטעמו לכך ששליחתו אל מאחורי סורג ובריח תהווה תוצאה בלתי-מידתית ובלתי צודקת. ראשית , הוא מטעים כי התייצב לכל השימועים. לדבריו, בשל אילוצים פרוצדורליים בהם נתקל הסנגור התעכבה הגשת הבקשה לבית המשפט משך שלושה חודשים בלבד. שנית נטען כי המבקש מצוי בשלהי הליך שיקומי תחת שירות המבחן במסגרת התיק הנוסף, עם המלצה חיובית שלא לשלחו אל מאחורי סורג ובריח. לדבריו, בכוונת שירות המבחן לערוך לו ולמשפחתו סדרת טיפול משפחתית. כניסתו למאסר, בגין עבירה שביצע בשנת 2000, תגדע את ההליך השיקומי הממושך שהוא עתיד לסיים בקרוב. שלישית , המבקש טוען לנסיבות אישיות קשות: הוא חולה לב אשר עבר זה מכבר צנתור ואף אושפז בעבר בשל מצבו הבריאותי. שני בניו, תלמידי תיכון, הינם בעלי צרכים מיוחדים הדורשים טיפול והשגחה רצופה, כמו-גם תמיכה רגשית. לטענתו, נטל הטיפול בהם מוטל על כתפיו, היות שאשתו עברה זה מכבר אירוע מוחי קל המקשה על תפקודה.

4.

המשיבה סבורה כי יש לדחות הבקשה על הסף מהטעם שאינה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות משפטית רחבה אשר תצדיק מתן רשות לערער. גם לגופם של דברים סבורה היא כי יש לדחות הבקשה. לדידה, בעניינו של המבקש מתקיימת באופן מובהק עילה להפסקת עבודות השירות מהטעם שעוד בטרם החל המבקש לרצות את עונשו, הוגש נגדו כתב אישום בתיק הנוסף. כן סבורה המשיבה כי אי התייצבותו של המבקש לריצוי עונשו הינה הפרה של תנאי עבודת השירות שנקבעו לו על-ידי בית המשפט. לדידה, החלטת הנציב סבירה ומבוססת ואין הצדקה להתערב

בה.

5.

בתשובה שהגיש המבקש לתגובת המשיבה הבהיר כי במוקדה של הבקשה אינו ניצב ההיבט המשפטי אלא מידת החסד והרחמים שיסודה בנסיבותיו האישיות הקשות. לטענת המבקש, המשיבה מתעלמת מהליך השיקום שהוא עובר וצפוי להסתיים בהמלצה להימנע מלהשית עליו עונש מאסר. עוד הוסיף כי בתסקיר שירות המבחן שהוגש אך לאחרונה בעניינו בתיק הנוסף התבקשה דחייה של גזירת הדין נוכח שילובו בסדנה טיפולית שלאחריה יוחלט בדבר המשך שילובו במסגרת טיפולית. שליחתו למאסר תגדע כאמור את התהליך השיקומי כולו. המבקש מדגיש כי נתון זה לא עמד לנגד עיני הנציב ואף לא לנגד עיני בית המשפט קמא. חוסר הסבירות במאסרו עתה נלמד לשיטתו גם מכך שחלפו שנים מאז גזירת העונש בלי שהרשויות פעלו בעניין ואין הצדקה על כן לאוץ ולשולחו למאסר עתה, כאשר הוא נתון בעיצומו של תהליך השיקום.

6.

המשיבה הגישה אף היא תגובה לתשובת המבקש. בתגובתה מדגישה היא כי כתב האישום בתיק הנוסף הוגש נגד המבקש חמישה ימים בלבד לאחר שנגזר דינו בתיק שבמוקד הבקשה הנוכחית. המשיבה מבהירה כי היא התנגדה לדחיית הטיעונים לעונש. יצוין כי בקשתה להקדמת הדיון נדחתה. המשיבה מבהירה כי תסקיר שירות המבחן מתעלם מאופי העבירות בהן הורשע המערער, מכך שבוצעו עת עונש מאסר תלוי ועומד נגדו ועת היה המבקש אמור לרצות עונש של מאסר בעבודות שירות. לטענתה, אין לקבל את טיעוני המבקש המבקשים להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי על בסיס החלטת בית משפט השלום בתיק פלילי מאוחר יותר, ובשים לב לפסיקה הברורה באשר להפסקת עבודות שירות בעקבות פתיחה בחקירה פלילית.

המשיבה מציינת כי אך לאחרונה נכנס לתוקף חוק העונשין (תיקון 102), התש"ע – 2009 (להלן: החוק המתקן ), שהכניס שינוי באשר לעילות ההפסקה השיפוטית והמנהלית של עבודות שירות. לפי סעיף 51י(א2) לחוק המתקן, פתיחה בחקירה פלילית אינה מהווה עוד עילה להפסקה מנהלית, אך הגשת כתב אישום בשל עבירה אחרת מהווה גם מהווה עילה להפסקה שיפוטית של עבודות השירות. מכאן, ההחלטה בעניינו של המבקש הולמת לשיטת המשיבה גם את רוח החוק המתקן, שכן עבודות השירות הופסקו לאחר שהמערער הורשע בכתב האישום הנוסף.

7.

גם לתגובה זו השיב המבקש. לדבריו, המשיבה אינה מראה כל טעם ממשי לקטיעת ההליך השיקומי בעניינו. הוא מוסיף כי במהלך חליפת התגובות בין הצדדים, הוא השתתף בסדנת הכנה טיפולית חד-יומית מטעם שירות המבחן למבוגרים ובסיומה הודיעה לו קצינת המבחן כי בימים הקרובים ישובץ לטיפול קבוצתי ממושך בפיקוח שירות המבחן. הוא מדגיש כי התסקיר החיובי לא היה בפני בית המשפט קמא.

עוד טוען המבקש כי אין ללמוד לענייננו מהחוק המתקן, שכן הוא התקבל לאחר ההחלטה בדבר ההפסקה המנהלית בעניינו של המבקש, מה גם שעניינו של הסעיף בהפסקה שיפוטית של עבודות השירות ולא בהפסקה מנהלית.

בהמשך הגיש המבקש בקשה לצירוף מסמכים, בקשה לה החלטתי להיעתר.

8.

עיינתי בבקשה ושקלתי את טענות הצדדים. החלטתי לדחות את הבקשה.

המבקש עצמו מאשר כי בקשתו אינה נסמכת על טענה משפטית, אלא עיקרה בנסיבותיו האישיות ובהליך השיקומי שהוא נתון בו. בהקשר זה מוכר היטב הכלל כי "רשות ערעור אינה ניתנת כדבר שבשיגרה אלא רק אם מתגלית בעיה משפטית בעלת חשיבות או אם עולה נושא אחר שחשיבותו היא כללית" (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 26.6.86)). ברי כי הבקשה אינה עונה על אמת מידה זו, ודי היה בכך כדי לדחותה.

9.

טענת המבקש כי לא היה מקום לזמנו לשימוע בשל הפרה לכאורה של תנאי עבודת השירות מאחר שהתייצבות במועד לריצוי העונש אינה מהווה תנאי שכזה אינה נראית לי. ברי לטעמי כי ההתייצבות במועד שנקבע הינה חלק מן התנאים לריצוי עבודות השירות ואין עניין זה נתון לשיקול דעתו של הנידון. אמנם, ניתן לטעון כי פרשנות זו מביאה לכך שהעילה של הפרת תנאי מתנאי עבודת השירות (סעיף 51ט(א)(3) לחוק העונשין) חופפת למעשה את העילה של היעדרות מן העבודה ללא אישור הממונה או המפקח (סעיף 51ט(א)(1) לחוק העונשין). ואולם, אני סבורה כי העילה לפי סעיף 51ט(א)(1) לחוק העונשין היא עילת סל רחבה ועל כן ייתכנו מצבים בהם תכיל גם מצבים שיכולים להיכנס בגדרן של עילות אחרות.

לא מצאתי ממש גם בטענה כי בפועל התבקשה ההפסקה המנהלית של עבודות השירות בשל אי-ההתייצבות לריצוי העונש ולא בשל החקירה שנפתחה נגד המבקש. בשימוע שנערך למבקש ביום 8.12.08 צוינה בנימוקים אשר בגינם הובא עובד השירות לשימוע העובדה כי המבקש לא התייצב לריצוי עבודות השירות וכן הוגש נגדו כתב אישום. גם בהמלצת עורך השימוע מאותו יום צוינו שני הטעמים האמורים כעילות לכאוריות לביצוע הפסקה מנהלית. שתי העילות האמורות צוינו גם בבקשה להפסקה מנהלית של עבודות השירות. איני סבורה כי יש על כן בסיס לטענה כי המערער כלל לא ידע כי הפסקת עבודות השירות מתבקשת בעניינו גם בגין העילה של פתיחה בחקירה נוספת נגדו, שכן שתי העילות צוינו כבר בראשית הליך הפסקת עבודות השירות.

10.

כאמור, במוקד הבקשה ניצבות נסיבותיו האישיות של המבקש. האם יש בהליך השיקומי שעובר המבקש כדי להצדיק התערבות בית משפט זה בעניינו? ברי כי ככלל תהא התשובה לשאלה זו בשלילה, באשר מדובר בנסיבותיו הפרטניות של עניין קונקרטי, אשר נבחן הן על-ידי הנציב, הן על-ידי בית המשפט המחוזי שדן בעתירת האסיר, ולא בשאלה בעלת חשיבות עקרונית.

המערער טוען כי שליחתו למאסר עתה תקטע את התהליך השיקומי המתקדם אשר הוא עובר במסגרת התיק הנוסף. כידוע, כאשר ניצב בית משפט בפני גזירת דינו של נאשם רשאי – ואף חייב הוא – להביא בחשבון הליך שיקומי שעבר הנידון, אם במסגרת התיק שלפניו, אם במסגרת תיק אחר שהתנהל במקביל. המשקל שיש ליתן להליך שיקומי זה צריך להיקבע בהתאם למכלול הנסיבות, וביניהן השלב בו מצוי ההליך השיקומי, האם נראה כי הוא נושא פירות, נסיבותיו האישיות של העבריין, נסיבות ביצוע העבירה ועוד.

במקרה שלפנינו החל ההליך השיקומי להתנהל לאחר שנגזר דינו של המבקש בגין הרשעתו בעבירה של גרם מוות ברשלנות. מכאן, אין מתבקשת התחשבות בהליך השיקומי בגזירת העונש. הלכה למעשה חפץ המבקש בדחייה נוספת, ולמעשה בביטול של עונש המאסר שנגזר עליו בתיק הראשון. לטעמי, התערבות שכזו בגזר דין חלוט, לאחר שערעורו של המבקש נידון ונדחה, אינה מוצדקת. עוד אציין כי אין להתעלם אף מכך שכתב האישום בתיק הנוסף נפתח נגד המערער חמישה ימים בלבד לאחר שנגזר דינו של המבקש בתיק בגינו נדרש הוא לרצות העונש עתה. המבקש מנסה לשכנע כי בשל ההליך שהוא נתון בו כיום יש לפטור אותו מתוצאות מעשיו בעבר. ואולם, אני סבורה, בהתחשב בכלל נסיבות העניין, כי תוצאה שכזו אינה תואמת את האינטרס הציבורי במיצוי הדין עם מי שעברו עבירות. מטעם זה איני סבורה כי יש לבטל או להקפיא העונש שהוטל על המבקש והגיעה העת לרצותו באופן שלאחר מכן יוכל המבקש להמשיך בחייו.

11.

אטעים כי איני מתעלמת מן התהליך שעובר המערער ותקוותי כי ישא פירות. יחד עם זאת, לא ניתן לקבל מצב בו אדם אשר הורשע בביצוע מעשה שקיפד חיי אדם, יוצא פטור בלא כלום, כאשר התנהלותו שלו תרמה להפסקת עבודות השירות. אכן, אין מקום לספק לטעמי כי להתנהלותו של המבקש חלק נכבד בהחלטה על המרת עונשו לעונש של מאסר בפועל. ריצוי העונש בעבודות שירות הינו פריבילגיה הניתנת בידו של הנידון ומהווה חלופה בעלת אופי שיקומי, תחת המאסר בפועל. נידון אשר התנהלותו מלמדת עליו כי אינו נוטל בשתי ידיו ברצינות ובאחריות את ביצוען של עבודות השירות מסתכן באובדן הפריבילגיה האמורה (רע"ב 4973/06 אדרי נ' שירות בתי הסוהר – מדינת ישראל (לא פורסמה, 26.7.06) ;

רע"ב 4833/07 חליחל נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסמה, 18.6.07)).

המבקש לא התייצב לריצוי עונשו וגם לאחר מכן לא ניצל את ההזדמנויות שניתנו לו, לבקשתו, בכדי לפנות לבית המשפט בבקשה להתיר לו לצאת ממעצר הבית בו שהה בתיק הנוסף לביצוע עבודות השירות. הסברו של המבקש כי בשל אילוצים פרוצדורליים – שהמבקש נמנע מלפרטם – התעכבה הגשת בקשה זו משך כשלושה חודשים, אינה משכנעת, בלשון המעטה. כל טרוניה שיש בידו של המבקש על ההחלטה להמיר את עבודות השירות במאסר, עליו להפנות אפוא כלפי עצמו.

השיקום אכן הינו אינטרס ציבורי רחב, אך אין הוא עומד לעצמו. לצדו ניצבים אינטרסים כבדי משקל נוספים דוגמת ההקפדה על קיום החלטות שיפוטיות, מיצוי הדין עם עבריינים ויתר מטרות הענישה. באיזון בין השיקולים כולם, בשים לב לנסיבות המקרה, איני סבורה כי ההליך השיקומי הנוכחי מצדיק את המשך המצב בו גזר דין אינו מבוצע גם בחלוף למעלה מארבע שנים מאז ניתן. אוסיף כי השיקום הינו בראש ובראשונה אינטרס של המבקש עצמו, למענו ולמען משפחתו. אני סבורה כי ניתן יהיה להמשיך בהליך השיקומי גם בין כתלי הכלא ויש לקוות כי המבקש יגייס הכוחות וימשיך במסלול זה.

12.

בסיומם של דברים אבהיר, כי אני רואה קושי רב במצב בו מרצה נידון את עונשו שנים לאחר שנגזר דינו. שיהוי בביצוע העונש פוגע באינטרס הציבורי במיצוי הדין עם עבריינים, אך בעיקר הוא פוגע בנידון. ראוי כי תיערך בעניין זה בדיקה במשרדי הממונה על עבודות השירות כיצד זה התאפשר המצב בו המבקש לא התייצב למאסר ורק לאחר זמן רב החל משרד הממונה פועל בעניינו. יחד עם זאת, ראוי להזכיר כי עונש המאסר בעבודות שירות שנגזר על המבקש בשנת 2005 ניתן בעקבות הרשעתו בעבירה של גרם מוות ברשלנות, לפי כתב אישום שהוגש נגדו בשנת 2000. לאחר שערעורו של המבקש על גזר הדין נדחה, היה עליו להתייצב לריצוי עונשו במחצית חודש מרץ 2006. מכאן, לכתחילה היה המערער אמור להתייצב לריצוי עונשו שנים מספר לאחר ביצוע העבירה. אין בכך כדי לשנות מהעובדה שריצוי העונש יחל שנים לאחר ביצוע העבירה, אך לא ניתן להתעלם גם מנתון זה.

אשר ליתר הנסיבות האישיות עליהן עמד המבקש, אלה נשקלו ושוקללו על-ידי בית המשפט קמא ולא מצאתי כי הן מצדיקות התערבות בהחלטתו.

סוף דבר, הבקשה נדחית. המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 17.1.2010, בשעה 09:00 במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע.