רע"ב 1349/07 בוריס כהן נ. מדינת ישראל

1.המבקש נידון בבית משפט השלום באשקלון לתקופת מאסר בת ארבעה חודשים בגין עבירת סחיטה ואיומים, ונקבע שירצה את מאסרו בעבודות שירות. המבקש הוצב לריצוי עונשו בבית הספר ניר רמלה. כבר מההתחלה ביקש המבקש הקלות בשעות העבודה ולכן לא התקבל לעבודה בבית הספר והועבר למחרת היום, 27.7.06, לעבוד במפעל חסד יד ביד. ביום 10.8.06 דיווח המעסיק כי המבקש אינו מתפקד בעבודה וביקש להפסיק את העסקתו. לפיכך נערך למבקש בירור בנוכחותו והוסכם על העברתו לביצוע עבודות שירות במסגרת סדנת רכב בשב"ס ברמלה.

בביקורת שנערכה ביום 7.9.06 לא נמצא המבקש במקום עבודתו. כמו כן, איחר המבקש לעבודתו ולפיכך ביקש המעסיק את הפסקת עבודתו. לבסוף ניתנה למבקש הזדמנות נוספת לרצות את עונשו בעבודות שירות והוא הועבר ביום 4.10.06 לעבוד בנציבות רמלה. ביום 16.10.06 דיווח מעסיקו של המבקש כי הלה אינו מבצע את עבודתו ומשהעירו למבקש על התנהגותו, הוא הגיב בכעס ובאופן מאיים. המעסיק הוסיף כי הלה עזב את עבודתו תכופות בטרם סיים את מכסת שעות העבודה. לאור נסיבות אלו זומן המבקש לבירור נוסף וביום 23.10.06 נערך שימוע בנוכחותו, שבסיומו, ולאחר שמיעת דבריו של המבקש, הוחלט על הפסקת ביצוע עבודות השירות.

2.

המבקש הגיש עתירת אסיר נגד החלטת המשיבה לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב (כב' השופטת נ' אוהד). לטענתו, המעסיק בבית הספר ניר רמלה ביקש את העברתו לא בשל סירובו של המבקש לעבוד אלא בשל בקשתו לעזוב את העבודה אחת לשבוע בשעה יותר מוקדמת, ולכן אין לראות במקרה זה הפרה. עוד נטען כי הפסקת עבודתו במפעל יד ביד לא נבעה כתוצאה מכך שהתעצל בעבודתו אלא בשל תקרית של אי הבנה בינו לבין הממונים עליו. לטענת המבקש, עבודתו בסדנת רכב שב"ס התנהלה ללא דופי במשך ששה שבועות. אומנם במהלך תקופה זו נעדר המבקש יום אחד מעבודתו, אך היעדרות זו הייתה ברשות הממונה הישיר שלו. לדבריו, עם הצבתו בנציבות רמלה ביקש לצאת פעם בשבוע שעה אחת מוקדם יותר, אותה "יחזיר" ביום אחר. בנוסף, לטענתו, לימודיו במהלך העבודה נעשו בזמן ההפסקה.

בהחלטתו מיום 11.2.07 קבע בית המשפט כי החלטת המשיב להפסיק את עבודת השירות הייתה כדין. בית המשפט ציין בהחלטתו כי למבקש ניתן מספר רב של הזדמנויות לבצע עבודות שירות והוסיף שאין זו הפעם הראשונה שהושתו על המבקש עבודת שירות ולכן הלה "יודע בוודאות מה הן עבודות שירות, כיצד יש לבצען והתוצאה של אי ביצוען ברציפות". משלא נמצא כל פגם בהחלטת המשיבה, קבע בית המשפט כי על המבקש להתייצב לריצוי יתרת עונשו בבית הסוהר.

3.

כנגד החלטה זו הוגשה הבקשה שלפני. המבקש טוען כי טעה בית המשפט בהחלטתו לדחות את עתירתו. לטענתו, הוא אדם נורמטיבי שמעולם לא ריצה עונש מאסר, העובד כיום כמדריך כושר גופני. אכן יש בעברו מעידות אך הוא השקיע רבות בשיקום חייו, ולכן שליחתו כעת למאסר עלולה להרוס את אשר יצר. עוד נטען כי אביו של המבקש חולה מאוד ומלבד קצבת ביטוח הלאומי נופל העול של הטיפול, התמיכה, והפרנסה על כתפי המבקש.

4.דין הבקשה להידחות. הבקשה אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה מתן רשות ערעור (ראו רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל , תק-על 86(2) 1134).

כידוע, המשיבה רשאית להחליט על הפסקה מנהלית של עבודות שירות, שכן, סמכות זו מוקנית לנציב שירות בתי הסוהר בסעיף51ט(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977. בחינתו של בית המשפט מוגבלת לבחינת סבירות ההחלטה על הפסקת עבודות השירות (רע"ב 551/06 נאסר נ' נציב שירות בתי הסוהר , תק-על 2006(1) 1686).

העובדה שהמבקש הוצב בארבעה מקומות עבודה תוך מספר חודשים ספורים, והעובדה שנסיבות עזיבתו נסבו סביב ניסיונותיו להתאים את שעות עבודתו לצרכיו הפרטיים, מעידות על חוסר רצונו לרצות את עונשו במסגרת שנקבעה על ידי הממונה על עבודות שרות. הדעת נותנת כי מי שניתנה בידו האפשרות להימנע מריצוי מאסר של ממש יעשה כל שנדרש ממנו כדי להצדיק ההזדמנות שניתנה ל ו (רע"ב 9933/05

- יצחק חטואל נ' מדינת ישראל,

תק-על 2006(2), 2637 ,עמ' 2639). לפיכך צדק בית המשפט בקבעו כי ההחלטה על הפסקת עבודות השירות היא סבירה וראויה (רע"ב 1663/98 יאיר נ' נציב שירות בתי הסוהר , תק-על 98(2) 332). כבר נפסק בעבר כי, חובת התייצבות לעבודות שירות אינה עניין שבשיקול דעת שכן מדובר בעונש שנגזר על אדם אשר יצא חייב בדין (רע"ב 6029/06 סרי נ' נציב שירות בתי הסוהר , תק-על 2006(3) 1715). טענת המבקש כי נעדר בשל בעיות רפואיות של אביו אכן גובתה במסמכים בבקשה שבפני אולם היה על המבקש להסדיר עניין זה עם הממונה עליו בטרם החליט להעדר, תחת שייעשה דין לעצמו.

לפיכך, גם לגופם של דברים איני סבורה כי יש ממש בבקשה. הבקשה נדחית. על המבקש להתייצב לריצוי יתרת מאסרו במזכירות בית מחוזי תל אביב ביום 25.2.07 בשעה 9:00 כפי שנקבע על ידי בית המשפט קמא.