רע"ב 1349/07 בוריס כהן נ. מדינת ישראל

ביום 21.2.07 החלטתי להיענות באופן חלקי לבקשת המבקש לדחיית ביצוע עונש המאסר שנגזר עליו בשלושה חודשים, ולאפשר לו את דחיית המאסר ב-45 ימים, זאת בהסכמת המשיבה. בפרק זמן זה ניתנה למבקש האפשרות להתארגן, להסדיר את ענייניו ו"לסגור קצוות", כהגדרתו, בעסקיו. 45 הימים חלפו עברו אתמול, 11.4.07, ובשעה 9:00 אמור היה המבקש להתייצב לתחילת ריצוי עונשו. חרף כך, הגיש המבקש רק אתמול, ולאחר שאמור היה להתחיל בריצוי עונש המאסר, בקשה לדחיית נוספת של ביצוע עונש המאסר בשלושה חודשים. לדברי המבקש, בחודש פברואר פתח הוא חברה שעניינה ניהול מכוני כושר, והוא נמצא במגעים הדוקים עם רואי חשבון, משקיעים ועם רשויות המס. לדידו, כניסתו לכלא בעת הזאת תסב נזק חמור להשקעותיו ולהתחייבויותיו, והכל בשל תקופת מאסר קצרה.

דין הבקשה להידחות. התנהלותו של המבקש בתיק זה מצביעה על כך שהוא סבור כי הוא יכול לעשות דין לעצמו, לא להתייצב למאסרו כפי שחויב, ולשוב ולפנות בבקשות לדחיית ריצוי המאסר שאת ריצויו אמור היה לסיים זה מכבר. כשם שטוענת המשיבה, הסכמתה הראשונית לאפשר לו 45 ימי דחיה לריצוי מאסרו הייתה משום הליכה לקראתו, והיא נעשתה לפנים משורת הדין. בפרק זמן זה היה על המבקש לעשות את המאמצים הנדרשים להתארגנות ולהסדרת ענייניו, על מנת שיוכל להתחיל בריצוי העונש בתאריך שנקבע. בקשת המבקש אינה מצביעה על כי אמנם כך נעשה. למבקש, שידע כבר בעת שפתח את חברת מכוני הכושר, על עונש המאסר שהושת עליו, היה זמן מספיק להתארגן ולכלכל את צעדיו תוך לקיחה בחשבון של המאסר שעליו לרצות. המבקש בחר להתעלם מכך והמשיך לנהל את ענייניו בהתעלם מן המאסר המתקרב ובא. התנהלות זו צובעת את בקשתו בצבעים עזים של חוסר תום לב. בנסיבות אלה, לא מצאתי להיענות לבקשתו. בהסכמת המשיבה, יחל המבקש לרצות את מאסרו ביום א' 22.4.07. דחייה נוספת לא תינתן.