רע"ב 8229/06 דרור טפליצקי נ. מדינת ישראל

1.זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת נ' אהד ) בעע"א 2432/06 מיום 5.10.2006. בית המשפט דחה את עתירת המבקש נגד החלטת נציב שירות בתי הסוהר, שהפסיק את עבודות השירות של המבקש והורה על ריצוי יתרת עונשו בבית הסוהר.

2.המבקש הורשע בבית משפט השלום בעבירה של החזקת סם ונשפט לששה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות. ביום 18.9.05 הוצב המבקש בבית אבות "פיכמן", לריצוי העונש. המבקש לא התייצב וביקש להחליף מקום לריצוי עונשו. הוא הופנה לבית תמחוי "לשובע" בתל-אביב, אך גם שם לא התייצב, ובשל כך הוזמן, ביום 2.10.05, לשיחת בירור. בשיחה טען, כי הוא נמצא בהליך גמילה מסמים וכי הוא מבקש הזדמנות נוספת. המבקש הוצב הפעם בבית אבות "משען ברודצקי" בתל-אביב, כ"מקום עבודה חלופי ואחרון", החל מיום 3.10.05. מיום 16.10.05 ועד סוף אותו חודש נעדר המבקש מעבודתו באופן רציף, בלי שקיבל אישור לכך מהמפקח על עבודות השירות. בעקבות כך נערכה למבקש, ביום 2.11.05, שיחת בירור נוספת, שבה הסביר כי היה מחויב לפרנסתו, כי הודיע על היעדרותו למעסיק וכי לא ידע שעליו להודיע על כך גם למפקח. המבקש התנצל וביקש "הזדמנות אחרונה לחזור לעבודה", והמפקח נעתר לבקשתו. אך המבקש המשיך להיעדר מעבודתו, ובחודש דצמבר 2005 לא התייצב כלל. ביום 26.12.05 נערך עמו בירור נוסף, בו הסביר המבקש את היעדרותו בכך שהלך למרכז גמילה. המפקח הזהירו, אך איפשר לו להמשיך בעבודות, "מאחר ומדובר בעובד שירות אשר עושה מאמצים לא לחזור לסמים". ואולם, המבקש המשיך בהיעדרויותיו. לאור זאת, נערך למבקש שימוע (ביום 6.2.06), שבו הציג מסמכים מגורמים מטפלים, ובסופו הוחלט לתת לו הזדמנות נוספת, תוך "אזהרה חמורה שכל הפרה ולו הקטנה ביותר לכללים שנקבעו תומלץ להפסקה מינהלית לאלתר" של עבודות השירות. על אף זאת, המשיך המבקש להיעדר מעבודתו ולהחסיר שעות עבודה, וביום 25.4.06 נערך לו שימוע נוסף. המבקש טען כי יש לו "סיוטים מהחושך" וכי מעתה הוא מתחייב לעמוד בזמנים. הוא הוזהר שוב כי אם לא ישפר דרכיו, יסיים את ריצוי מאסרו בבית הסוהר. החל מיום 25.6.06 הפסיק המבקש להתייצב לעבודות השירות. לאחר שנדרש להתייצב בפני המפקח ולא הגיע, שוב הוזמן המבקש לשימוע (ביום 17.7.06), שבעקבותיו החליט נציב שירות בתי הסוהר על הפסקה מינהלית של עבודות השירות.

על החלטה זו עתר המבקש לבית משפט קמא. בית המשפט סבר כי בנסיבות כפי שפורטו לעיל, ההחלטה על הפסקת עבודות השירות סבירה ומאזנת היטב בין אינטרס העותר לבין האינטרס הציבורי לקיום שלטון החוק. מכאן בקשת הרשות לערעור שלפניי.

3.בבקשתו טוען המבקש כי ביצע את העבירה שבגינה הורשע בהיותו מכור לסמים, וכי מאז עבר הליך גמילה מסמים. הוא מוסיף, כי עבר תהליך קשה אך עם זאת מוצלח, ומצרף בעניין זה מכתב מאת עובדת סוציאלית ביחידה לטיפול בנפגעי סמים בעיריית תל-אביב-יפו, המאשרת את הדברים. כן צירף לבקשתו מכתב חיובי מאת מעסיקו, שאצלו עבד לסירוגין.

המבקש טוען, כי עונש של עבודות שירות נועד לנאשמים שעברו עבירה הראויה לעונש מאסר, אך ניתן ביחס אליהם להשיג את המטרות העונשיות בדרך מועילה יותר לחברה ופוגענית פחות בהם. לדידו, שליחתו לריצוי יתרת מאסרו בבית הסוהר עלולה לשמש "כמתווה ישיר להתמכרות מחודשת לשימוש בסמים קשים", ולכן אינה מאזנת נכונה בין האינטרסים השונים. הוא מוסיף, כי הקשיים שהיו הגורמים להתנהגותו במסגרת עבודות השירות, עת היה בהליך גמילה, לא נשקלו באופן ראוי ומאוזן.

המשיבה, לעומתו, סבורה כי נוכח אי ניצול ההזדמנויות החוזרות ונשנות שניתנו למבקש לחזור ולרצות את עונשו במסגרת של עבודות שירות, החלטת נציב שירות בתי הסוהר להפסיק את עבודות השירות התקבלה בסמכות, הייתה סבירה ולא נפל בה כל פגם המצדיק התערבות. כן סבורה המשיבה, כי יש לדחות את הבקשה על הסף, משום שאינה מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית.

4.דין הבקשה להידחות.

אכן, הלכה היא כי בקשות רשות ערעור על עתירות אסיר תתקבלנה אך כאשר מתגלית בעיה משפטית בעלת חשיבות או אם מדובר בנושא אחר בעל חשיבות כללית (ראו רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל , ניתנה ביום 26.6.86, מפי הנשיא שמגר ; וראו לאחרונה רע"ב 1808/06 מסראווה נ' שירות בתי הסוהר , ניתנה ביום 10.5.06, מפי השופטת חיות ; רע"ב 5801/06 אלאעסם נ' שירות בתי הסוהר , ניתנה ביום 18.7.06). אין מדובר בענייננו בסוגיה או בנושא בעל חשיבות כללית, כי אם בטענות הנוגעות למקרה הספציפי של המבקש.

5.למעלה מן הנדרש אוסיף, כי לא מצאתי בטענות המבקש כדי להצביע על אי סבירות החלטת הממונה על עבודות שירות. נסיבותיו של המבקש היו לנגד עיניו של הנציב. נסיבות אלה, בכללן הליך הגמילה שעבר המבקש, הן שהיו בבסיס ההזדמנויות החוזרות שניתנו לו, לאחר שלא עמד בתנאי עבודות השירות פעם אחר פעם. ואולם, נסיבות אלו אינן יכולות לעמוד לזכותו של המבקש לעד. אין זה סביר לאפשר למבקש לא למלא את המוטל עליו במסגרת עבודות השירות, על אף שהוזהר כי זו "פעם אחרונה" וכי בפעם הבאה ייאלץ לרצות מאסר של ממש, ולהיעתר לבקשותיו שוב ושוב להמשיך בכל זאת בריצוי עבודות השירות. התנהלות זו אינה יכולה להימשך ללא גבול, גם בהתחשב בנסיבותיו של המבקש. כך למעשה החליט נציב שירות בתי הסוהר, עת הפסיק את עבודות השירות. נקודת הזמן שבה הופסקו, לאור התנהלות המבקש כפי שתוארה לעיל, ולאחר שנערכו לו כבר מספר בירורים ושימועים, הינה בהחלט סבירה. כך גם התרשם בית המשפט קמא, ואין לי אלא להסכים עמו (השוו רע"ב 11156/05 שיסטק נ' מדינת ישראל , ניתנה ביום 4.1.06, מפי השופטת ביניש , כתוארה אז; רע"ב 9933/05 חטואל נ' מדינת ישראל , ניתנה ביום 11.5.06, מפי השופטת ארבל ; רע"ב 5451/06 טלקר נ' מדינת ישראל , ניתנה ביום 9.7.06, מפי השופטת חיות ).

ראיתי להוסיף, כי מקובלת עליי טענת המבקש, לפיה אינטרס שיקומם של נאשמים, הבא לידי ביטוי (בין היתר) בהטלת עונשים לריצוי בעבודות שירות, נוגע לא רק לנאשמים עצמם, אלא אף הוא עצמו אינטרס ציבורי (השוו ע"פ פלוני נ' מדינת ישראל , ניתן ביום 9.11.06, פסקה 9). ברם, על כפות המאזניים מונחים גם אינטרסים ציבוריים אחרים, ובעיקרם, כפי שציין בית משפט קמא, האינטרס של שמירה על החוק (שטומן בחובו אינטרסים נוספים, כמו אמון הציבור במערכת אכיפת החוק). החלטת נציב שירות בתי הסוהר להפסיק את עבודות השירות, המביאה לידי ביטוי את השינוי שחל בנטיית כפות המאזניים לאור התנהלות המבקש, מבוססת למעשה על אינטרסים ציבוריים אלו. כאמור, בנסיבות העניין, אין מקום להתערבות בהחלטה זו.

6. הבקשה נדחית.

העותר יתייצב ביום 7.1.07 שעה 10:00 ביחידת הממונה על עבודות שירות של גוש מרכז, לריצוי יתרת עונש המאסר.