רע"ב 5801/06 מועדי אלאעסם נ. שירות בתי הסוהר

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע (כבוד השופט נ' זלוצ'ובר), מיום 6.7.2006, בעע"א 5461/06. בהחלטה דחה בית המשפט את עתירת המבקש כנגד החלטת נציב שירות בתי הסוהר (מיום 9.5.06), שבה הורה על הפסקת עבודות השירות שנגזרו על העותר וריצוי יתרת עונשו במאסר ממש.

1.

המבקש הורשע בעבירות של חבלה במזיד ברכב, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ונהיגת רכב מנועי ללא רישיון ובעבירת "פגע וברח". בגין עבירות אלו, הושת על המבקש עונש של מאסר בפועל בן 6 חודשים, לביצוע בעבודות שירות. בפסק דינו, מפרט בית משפט קמא את הסיבות והנסיבות שהביאו את נציב שירות בתי הסוהר לקבל את החלטתו בדבר הפסקת עבודות השירות של המבקש: ביום 30.10.05 החל המבקש לבצע עבודות שירות בגן הזואולוגי בבאר שבע. המבקש לא עמד בכללי המקום, איחר בהגעתו לעבודה והקדים בעזיבתו. למרות זאת, ביום 6.11.05, נעתר המפקח על עבודות השירות במחוז הדרום להעביר את המבקש לעבודה בבית אבות. ביום 9.11.05 עזב את מקום עבודתו החדש ללא אישור. בעקבות זאת הוזהר, והוסבר לו שעליו לעדכן את המפקח בכל מקרה בו הוא יוצא מתחומי מקום העבודה. במהלך דצמבר וינואר שב המבקש לאחר בתחילת יום העבודה ולהקדים בסופו. ביום 19.1.06, נערכה למבקש שיחת בירור עם המפקח, שבמהלכה ביקש "הזדמנות" להמשיך בעבודות השירות. בביקורת שנערכה ביום 24.4.06 נמצא כי המבקש עזב את המקום, מבלי להחתים את כרטיס הנוכחות. במזכר מאת קצין עבודות השירות מאותו יום, נכתב כי נתבקש מבית האבות לא להחזיר את המבקש לעבודה, "מסיבות שליליות שונות". כן רשם במזכר, כי המבקש "התחצף ... ואיים שיפגע במעסיקה כששמע שלא רוצה אותו". בתגובה, טען המבקש, בשימוע שנערך לו, "לא איימתי אלא רק התחצפתי". בעקבות שימוע זה המליץ המפקח להפסיק את עבודות השירות של המבקש. בהחלטתו אימץ נציב עבודות השירות את המלצתו זו. כנגד החלטה זו עתר המבקש לבית משפט קמא, אשר בפסק דינו דחה מכל וכל את טענותיו.

2.

טענותיו של המבקש בבקשה שלפניי, מתייחסות בעיקרן לתפקודו והתנהגותו בעת שעבד בבית האבות. לטענתו, תפקודו היה חיובי "בלשון המעטה". כסימוכין לכך, צירף לבקשתו מכתב מיום 6.7.06, מטעם בית האבות, החתום בידי מר עזריה אנדרה, "איש קשר", ובו נכתב כי המבקש "עבד לשביעות רצונינו המלא ועשה את המוטל עליו על הצד הטוב ביותר". איש הקשר אף מוסיף וקובע כי "לבית האבות אין התנגדות שהנ"ל ימשיך לעשות עבודות שירות בבית האבות".

מכל מקום, מוסיף המבקש: מכיוון שנותרו לו 18 יום בלבד לסיום ריצוי עבודות השירות, מן הראוי לבטל את החלטתם של הנציב ושל בית משפט קמא, ולאפשר לו לרצות את יתרת עונשו בעבודות שירות.

3.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט הדן בעתירות אסירים תינתן אך ורק כאשר עסקינן בבעיה משפטית בעלת חשיבות, או בעניין אחר שחשיבותו כללית (רע"ב טלקר נ' מדינת ישראל, ניתנה ביום 9.7.06, מפי השופטת חיות, רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל , ניתנה ביום 26.6.86, מפי הנשיא שמגר).

ענייננו במחלוקת עובדתית הנוגעת אך לעניינו הפרטי של המבקש, אשר הוכרעה בבית משפט קמא. יתירה מזאת, אפילו הייתי מוצא כי יש לבחון את צדקת מסקנתו של בית משפט קמא לגופה, לא הייתה משתנה המסקנה. ערכאת ערעור איננה המקום להעלות טענות עובדתיות חדשות. המכתב שצירף המבקש לבקשתו, ובו נכתב כי התנהגותו חיובית, לא הוגש לבית משפט קמא. לא נעלמה ממני טענת המבקש, כי המכתב טרם נמצא ברשותו עובר להחלטת בית משפט קמא (שניהם נושאים אותו תאריך – 6.7.06). ואולם, בהינתן שהחלטת הנציב ניתנה ביום 9.5.06, תמהני מדוע נדרשו למבקש כחודשיים להשגת המכתב. על כל פנים, המבקש לא ביקש רשות להגיש את המכתב לבית משפט זה. אציין רק, כי בעתירתו הודה המבקש שלפחות פעם אחת הפר את תנאי עבודת השירות, עת עזב את המקום שלא לצורך ליווי קשישים (שם, סעיף 11).

4.

טענת המבקש כי "לא איימתי רק התחצפתי", איננה יכולה להתקבל כאינדיקציה להתנהגותו החיובית במוסד, הן משום שהתחצפות בפני עצמה איננה נסבלת מצד עובד שירות, והן בשל הקו הדק והאפור שבין התחצפות ואיום.

5.

כללו של דבר: ההחלטה שניתנה על ידי הנציב הינה החלטה מינהלית, הנהנית מחזקת התקינות. הראיות שהובאו בפני בית משפט קמא הן ראיות מינהליות, שעל יסודן יכול היה בית המשפט לקבוע כי ההחלטה המינהלית שבענייננו סבירה היא, ולא מצאתי כי יש מקום להתערב בכך.

6.

ואחרון - טענת המבקש כי עקב תקופת המאסר הקצרה שנותרה לו, אין זה צודק כי ייגזר עליו לרצותה בבית הסוהר. בהקשר לטענה זו סומך אני את שתי ידיי על דברי בית משפט קמא: "את הכללים לא העותר קובע, כי אם שב"ס, ועל העותר להקפיד על הכללים בדיוק כמו אסיר הנמצא בכלא החייב למלא אחר כללי המסגרת בה הוא נמצא...עליו למלא אחר כל הכללים וכל הדרישות במדויק ...". כך, לכל אורך תקופת עבודות השירות, ולא רק בתחילתה או באמצעיתה.

הבקשה נדחית.

המבקש יתייצב ביחידת הממונה על עבודות שירות גוש דרום, בבאר שבע, ביום שלישי, 25.7.06, לא יאוחר מהשעה 11:00, לריצוי יתרת עונש המאסר.