רע"ב 1808/06 מאליק מסראווה נ. שב"ס

בפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופטים א' קובו, מ' רובינשטיין, ע' פוגלמן), בו נדחתה עתירת המבקש בעניין החלטת ועדת השחרורים שלא לשחררו שחרור על תנאי מלשאת ביתרת תקופת המאסר שנגזרה עליו.

1.המבקש מרצה עונש מאסר בן ארבע שנים בגין עבירות רכוש הנוגעות לכלי רכב וכן החזקת סם לצריכה עצמית. תקופת מאסר זו כוללת עונשי מאסר מותנים שהופעלו נגדו. זהו המאסר השמיני אותו מרצה המבקש ולחובתו הרשעות רבות בעבירות רכוש. ביום 27.11.2005 דנה ועדת השחרורים (בראשות השופט (בדימוס) ע' שרון) בשאלת שחרורו על תנאי מן המאסר. המבקש טען כי לא יהיה בשחרורו כדי לסכן את שלום הציבור שכן עקב מחלת הלב וכלי הדם ממנה הוא סובל אין הוא מסוגל להמשיך ולבצע עבירות רכוש. ועדת השחרורים דחתה את הבקשה, והדגישה בהחלטתה את עברו הפלילי של המבקש ואת העובדה שבעבר שוחרר המבקש פעמיים על תנאי והוכיח "כי לא היה ראוי לכך" משום שחזר לסורו. על סמך ידיעות מודיעיניות חסויות שהוצגו לה במעמד צד אחד, הוסיפה ועדת השחרורים וקבעה כי התנהגות המבקש בכלא אף היא אינה תקינה וכי עיסוקיו מצביעים על כך שלא ניתק עצמו מעולם הפשע. אשר למצבו הרפואי, הוועדה הביעה ספק באשר למשקלם של המסמכים שהגיש המבקש בעניין זה וקבעה כי אף אם המצב המתואר בהם נכון, אין בהם כדי לשלול את מסוכנותו. הוועדה הוסיפה וציינה כי ראוי שסוגיית מצבו הבריאותי של המבקש תתברר במסגרת הקבועה לכך בחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: החוק ) והפנתה את תשומת לב המבקש לאפשרות להגיש בקשה מתאימה בנדון. עוד ציינה הוועדה כי אם יזדקק המבקש לניתוחים אין לכבלו בעת הניתוח.

2.המבקש עתר לבית משפט קמא כנגד החלטתה של ועדת השחרורים, אך זה דחה את עתירתו וציין כי החלטת הוועדה מנומקת, מאוזנת וסבירה ואין עילה להתערב בה. עם זאת, ציין בית המשפט כי המבקש רשאי לפנות לוועדת השחרורים בבקשה מתאימה המבוססת על מצבו הרפואי וכן חזר על ההוראה שלא לכבול את המבקש בעת ניתוח.

3.מכאן הבקשה שבפניי בה מלין המבקש כנגד אי חשיפת המידע המודיעיני שעמד בבסיס החלטתה של ועדת השחרורים וטוען כי מכל מקום מדובר במידע ישן ובלתי רלוונטי. לטענת המבקש, במשך 30 חודשים אין הוא משתמש בסמים ואין הוא מעורב בכל פעילות שלילית. המבקש מוסיף וטוען כי בית משפט קמא כלל לא התייחס לחומר הרפואי החדש שהוצג בפניו, לפיו הוא עומד לעבור ניתוחים שונים. עוד טוען המבקש כי הוא מוחזק בכלא בתנאים "תת אנושיים", כלשונו, שאינם מתאימים לאסיר חולה. המשיב מצידו טוען כי לא עולה מן הבקשה כל שאלה משפטית עקרונית ולכן דינה להידחות על הסף. לגופו של עניין, נטען כי החלטתה של ועדת השחרורים ופסק דינו של בית משפט קמא הינם סבירים ואין מקום להתערב בהם. זאת בשים לב לעברו המכביד של המבקש ולעובדה שמחלתו לא גרמה לו להינתק מן העולם הפלילי גם בתקופת מאסרו הנוכחית אשר במהלכה אף לא הציג כל תוכנית טיפולית לשיקומו. בעניין מצבו הרפואי של המבקש, טוען המשיב כי ככל שהמבקש סבור שימיו ספורים או שהמשך שהותו בכלא מסכן את חייו, עומדת בפניו האפשרות לפנות לוועדת השחרורים בבקשה לפי סעיף 7 לחוק ובמידה שתוגש בקשה כזו, שומר המשיב על זכותו לטעון טענות נוספות בנדון.

4.דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי בקשות רשות לערער על פסקי דין בעתירות אסיר אינן מתקבלות כדבר שבשגרה, אלא רק כאשר מתגלית בעיה משפטית בעלת חשיבות או אם עולה נושא אחר שחשיבותו היא כללית (ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל , תק-על 86(2) 1134 (1986)). הבקשה שבפנינו אינה מעלה כל שאלה כזו והיא נוגעת לנסיבותיו הפרטניות של המבקש. יתר על כן, גם לגופו של עניין לא נפל כל פגם בפסק דינו של בית משפט קמא. הלכה היא כי התערבותו של בית המשפט בהחלטתה של ועדת השחרורים תיעשה רק כאשר היא חורגת באופן ממשי ממתחם הסבירות. אחרת, לא ישים בית המשפט את שיקול דעתו במקום שיקול דעתה של הוועדה ולא יתערב בהחלטתה אף אם הוא עצמו היה מחליט אחרת (ראו: בג"ץ 89/01 הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל נ' ועדת השחרורים, בית הסוהר מעשיהו, שב"ס , פ"ד נה(2) 838, 871 (2001); רע"ב 4570/02 מחאמיד נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(5) 236, 239 (2002); רע"ב 10164/03 נגר נ' מדינת ישראל , תק-על 2004(1) 612 (2004); רע"ב 1942/05 אבו צעלוק נ' מדינת ישראל , תק-על 2005(2) 3228 (2005); רע"ב 2544/06 נג'יב נ' ועדת השחרורים-כלא "אשל" (טרם פורסם, 29.3.06)). במקרה שבפנינו קבע בית המשפט כי החלטתה של ועדת השחרורים הינה סבירה, מנומקת ומאוזנת ולא נמצא לי כל טעם להתערב במסקנה זו.

תשומת לב שלטונות הכלא מופנית לצרכיו הרפואיים של המבקש. כמו כן, ובלא להביע דעה לעניין סיכוייה של בקשה כזו, רשאי המבקש לפנות לוועדת השחרורים ולעתור לשחרור על תנאי מטעמים רפואיים לפי סעיף 7 לחוק.

אשר על כן, הבקשה נדחית.