רע"ב 7338/08 ג'מאל מחמוד צוויר נ. ועדת השחרורים

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופטים ר' יפה-כ"ץ, ו' מרוז, א' ואגו) מיום 2.7.2008, בה נדחתה עתירת המבקש על החלטת ועדת השחרורים שלא לשחררו שחרור על תנאי מלשאת ביתרת תקופת המאסר שנגזרה עליו.

1.

על המבקש נגזר מאסר בן 20 שנים בגין עבירות של ניסיון רצח, אונס ומעשה סדום וכן בגין עבירות של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית והחזקת כלים להכנת סם לצריכה עצמית בהן הורשע במהלך מאסרו ובגינן נגזר עליו עונש מאסר חופף. המבקש ריצה למעלה מ-19 שנים ומועד שחרורו מן הכלא הוא יום 18.8.2009 (מועד שחרור מנהלי הינו יום 3.3.2009). ענייננו של המבקש נדון מספר פעמים בוועדת השחרורים אשר דחתה את בקשותיו לשחרור מוקדם על תנאי וכן שבה ועשתה כן בהחלטתה נשוא הבקשה דנן מיום 30.4.2008 (בראשות כב' השופט (בדימוס) י' אקסלרד). בהחלטתה דחתה הוועדה את המלצת הגורמים המקצועיים אשר ציינו כי ייתכן ומסוכנותו של האסיר פחתה וניתן להורות על שחרורו המוקדם, בקובעה כי חוות הדעת אשר הוגשה מטעם המרכז לבריאות הנפש (להלן: מב"ן ) אינה מספקת וכי חוות דעת העובד הסוציאלי מטעם הכלא התבססה על מצבו הרפואי של המבקש, מצב אשר לגישת הוועדה ניתן לטפל בו בנקל בין כותלי הכלא. הוועדה קבעה כי לא ניתן להורות על שחרורו המוקדם של המבקש נוכח חומרת המעשים המיוחסים לו - אונס ומעשה סדום בילדה בת שמונה וניסיון לרצוח אותה באמצעות השלכתה לבאר, נוכח העובדה שברח במהלך חופשה שניתנה לו ולא שב אל הכלא במשך 4 שנים, ונוכח התרשמות הוועדה מהמסוכנות הנשקפת לציבור מהמבקש בין השאר משום שלא עבר תהליך שיקומי בתקופת מאסרו. עוד התייחסה הוועדה לטענותיו של המבקש בעניין מצבו הרפואי בציינה כי בהתאם לסעיף 7 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, תשס"א-2001 (להלן: חוק שחרור על תנאי ממאסר ) על המבקש שחרור מוקדם בשל מצבו הרפואי להראות כי בשל חולניותו ימיו ספורים או כי המשך שהותו במאסר תסכן את חייו באופן ממשי ועליו לבסס זאת על חוות דעת רפואית. המבקש, כך ציינה הועדה, לא הגיש חוות דעת כאמור והיא הוסיפה וציינה כי אף לגופם של דברים נראה שאין מדובר במקרה בו תחולנה הוראות סעיף 7 לחוק שחרור על תנאי ממאסר.

2.

ביום 2.7.2008 החליט בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטים ר' יפה-כ"ץ, ו' מרוז, א' ואגו) לדחות את העתירה המנהלית אשר הגיש המבקש על החלטה זו בקובעו כי החלטת הוועדה סבירה. בהחלטתו ציין בית המשפט המחוזי כי אין מחלוקת שהמעשים המיוחסים למבקש חמורים מאוד וכן ציין כי המבקש היה "אסיר בבריחה" במהלך ארבע שנים וכי התנהגותו בכלא לא הייתה תקינה כפי שעולה מדו"חות מידע שהוגשו על-ידי המשיבה, האחרון שבהם מחודש ינואר 2008. בית המשפט הוסיף וציין כי הוועדה בחנה את חוות הדעת המקצועיות שהוגשו בעניינו של המבקש בהן צוין כי מסוכנותו של המבקש פחתה, אך מצאה כי אין לאמץ את מסקנותיהן נוכח שיקולים רלבנטיים נוספים ששקלה. בית המשפט ציין כי בצדק נתנה הוועדה משקל רב לחומרת העבירות בהן הורשע המבקש, שכן ככל שהעבירות חמורות יותר רשאית הוועדה ללמוד על מסוכנות גבוהה יותר מצד האסיר ואך טבעי הוא שהדרישות להוכיח כי שינה את דרכיו תהיינה בנסיבות כאלה מחמירות יותר. בית המשפט המחוזי הוסיף עוד וציין כי המבקש לא עבר הליך שיקומי בכלא וכן ציין כי אף שמצבו הרפואי של המבקש אינו משופר, הרי שהוא יכול לקבל טיפול רפואי בכלא.

3.

מכאן הבקשה שבפניי, בה טוען המבקש, שאיננו מיוצג, כי הוא אדם חולה מאוד, הסובל ממחלות רבות וכי בית המשפט המחוזי לא עיין כלל בתיקו הרפואי טרם קבלת ההחלטה. לפיכך, לגישת המבקש, יש להורות על שחרורו לאלתר ולחלופין להורות על השבת הדיון לבית המשפט המחוזי לצורך בחינת תיקו הרפואי. בהחלטתי מיום 24.9.2008 הוריתי על העברת העתק הבקשה לסנגוריה הציבורית לבחינת שאלת הגשת השלמת טיעון מטעמה, אך הסנגוריה הציבורית בחרה שלא להגיש השלמת טיעון כאמור. המשיבה מצידה טוענת כי דין הבקשה להידחות על הסף, שכן היא אינה מעלה כל שאלה המצדיקה מתן רשות לערער. המשיבה סבורה כי גם לגופם של דברים יש לדחות את הבקשה שכן אין לאסיר זכות שבדין כי ישוחרר טרם השלים את ריצוי מלוא עונשו וכי על אסיר המבקש שחרור מוקדם להוכיח שני תנאים מקדמיים טרם תענה הוועדה לבקשתו: ראשית, עליו להוכיח כי הוא ראוי לשחרור מוקדם; שנית, עליו להוכיח כי שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור. המשיבה מציינת כי שיקולים רלבנטיים במסגרת התנאי הראשון הם, בין היתר, חומרת העבירה בה הורשע האסיר, התנהגותו במהלך שהותו בכלא ואפשרות שיקומו והיא מוסיפה ומציינת כי גם במסגרת תנאי זה מושם דגש על המסוכנות הנשקפת מן האסיר. לפיכך, טוענת המשיבה כי בדין ניתן במקרה דנן משקל משמעותי לחומרת העבירה בה הורשע המבקש וכי על כך הוסיף בית המשפט המחוזי גם את התרשמותו מהתנהגותו של המבקש במהלך מאסרו. המשיבה מוסיפה עוד כי בניגוד לטענת המבקש התייחסו הוועדה ובית המשפט המחוזי למצבו הרפואי של המבקש באופן מפורש וקבעו כי אין במצב זה כדי להטות את הכף לטובת שחרורו המוקדם.

4.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור בעתירות אסיר ניתנת רק בנסיבות מיוחדות בהן מגלה הבקשה בעיה משפטית בעלת חשיבות או אם עולה בה נושא אחר שחשיבותו כללית (ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.1986); רע"ב 3705/08 פינטו נ' שר המשטרה , פסקה 4 (טרם פורסם, 29.4.2008)). הבקשה שבפניי אינה באה בגדר המקרים המצדיקים מתן רשות לערער, וכל כולה אינה עוסקת אלא בעניינו הפרטני של המבקש. אף לגופו של עניין דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי בית המשפט לא יחליף את שיקול דעתה של הוועדה בשיקול דעתו שלו ולא יתערב בהחלטותיה אלא אם הן חורגות באופן ממשי ממתחם הסבירות (ראו: בג"ץ 89/01 הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל נ' וועדת השחרורים, בית הסוהר מעשיהו, שב"ס , פ"ד נה(2) 838, 871 (2001); רע"ב 1808/06 מסראווה נ' שרות בתי הסוהר (טרם פורסם, 10.5.2006); רע"ב 2544/06 נג'יב נ' ועדת השחרורים-כלא "אשל" (טרם פורסם, 29.3.2006)).

בענייננו, קבע בית המשפט המחוזי ובצדק קבע, כי החלטת ועדת השחרורים הינה סבירה ואין מקום להתערב בה. אשר לטענותיו של המבקש בעניין מצבו הרפואי ועדת השחרורים וכמוה בית המשפט המחוזי התייחסו בהחלטותיהם לטענותיו של המבקש בעניין זה ודחו אותן. ועדת השחרורים זקפה לחובת המבקש את העובדה שלא צירף לבקשת השחרור חוות דעת רפואית מתאימה והיא הוסיפה וציינה כי גם לגופם של דברים אין בטענות שהעלה כדי להצדיק שחרור על תנאי בשל מצב רפואי. קביעות אלה אומצו על ידי בית המשפט המחוזי אשר ציין כי המבקש יכול לקבל את הטיפול הרפואי הדרוש לו בין כותלי הכלא. ואכן ממכתבו של העובד הסוציאלי בכלא הנושא תאריך 24.11.2008 שצורף לבקשה שבפניי והוצג גם בפני הוועדה ובית המשפט המחוזי עולה כי מצבו הבריאותי הכללי של המבקש הינו משביע רצון וכי אף שהוא חולה סכרת וחולה לב וסובל מעודף שומנים בדם, לא צוינו כל מגבלות רפואיות או נסיבות המעידות כי נשקפת לו סכנת חיים. בשולי הדברים ומבלי להביע דעה בעניין זה אוסיף כי ככל שהמבקש עומד על כך שמצבו הרפואי מחייב את שחרורו המיידי מן הכלא אין מניעה כי ישוב ויפנה אל ועדת השחרורים ויציג בפניה חוות דעת רפואית התומכת בטענתו זו.

מן הטעמים המפורטים לעיל, הבקשה נדחית.