רע"ב 1477/09 אמארה היתם נ. נציב בתי הסוהר

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' הנשיא מ' בן דוד) מיום 12.2.2009, אשר דחה את עתירת המבקש נגד החלטת המשיב בדבר הפסקה מנהלית של עבודות השירות שנגזרו עליו וריצוי עונשו במאסר.

1.

המבקש הורשע בבית משפט השלום בנצרת, על-פי הודאתו, בביצוע עבירות של העסקה, הלנה וסיוע לשהייה שלא כדין של תושב זר. ביום 17.7.2008 נגזרו על המבקש, בין היתר, תשעה חודשי מאסר מתוכם שלושה חודשים לריצוי על דרך של עבודות שירות והיתרה במאסר על תנאי. עוד נקבע בגזר הדין, בהתאם להמלצת הממונה על עבודות שירות (להלן: הממונה ), כי המבקש ירצה את עבודות השירות שהוטלו עליו במועצה מקומית טורעאן החל מיום 1.9.2008 ועד תום התקופה ברציפות. במעמד גזר הדין ביקש המבקש לדחות את מועד תחילת ריצוי העונש בעיקר מטעמים בריאותיים, אך בית משפט השלום דחה את בקשתו. יצוין כי עובר למתן גזר הדין הוזמן המבקש להופיע בפני הממונה לצורך הכנת חוות דעתו אך התייצב רק לאחר שזומן בפעם השלישית והוא אף לא התייצב לכל הדיונים שנקבעו בעניינו בבית משפט השלום.

2.

המבקש לא התייצב ביום 1.9.2008 לתחילת ביצוע עבודות השירות שנגזרו עליו ובא-כוחו הודיע לממונה בשיחה טלפונית כי המבקש חולה ונמצא בדרכו לבית החולים. למחרת המציא המבקש תעודת מחלה לתאריכים 4.9.2008-1.9.2008, ומספר ימים לאחר מכן הודיע כי הוא בדרכו לבית החולים ואף שהתחייב לשלוח אישור רפואי על כך לא עשה כן. בהמשך ניסה הממונה ליצור קשר טלפוני עם המבקש אך זאת ללא הצלחה. המבקש זומן לבירור במשרד הממונה אך לא התייצב וכן נמנע מלהתייצב לשימוע אליו זומן. על רקע זה, נוכח המלצת הממונה על עבודות השירות ומתוקף סמכותו לפי סעיף 51ט(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), החליט המשיב ביום 28.10.2008 על הפסקה מנהלית של עבודות השירות וריצוי עונש המאסר שנגזר על המבקש בבית הסוהר.

3.

המבקש עתר נגד החלטת המשיב לבית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת (עע"א 1027/08), בטענה כי היא מהווה שינוי של גזר הדין שהוטל עליו וכי נסיבות אישיות ורפואיות מנעו ממנו להתייצב לביצוע העבודות. ביום 1.1.2009 קבע בית משפט קמא כי יש לאפשר למבקש לפנות לממונה על-מנת לנסות ולשכנעו לשנות את החלטתו. עקב כך זומן המבקש לשימוע בו שטח את טענותיו בנוגע למצב בריאותו ולקשייו הכלכליים, אך הממונה לא מצא לשנות מהמלצתו. ביום 29.1.2009 התקיים דיון נוסף בפני בית משפט קמא בו טען המבקש כי נמנע מלהתייצב לביצוע עבודות השירות בשל מצבו הרפואי הקשה, ובית משפט קמא הורה לו להמציא את כל המסמכים והאישורים הרפואיים אשר יש בהם כדי לתמוך בטענותיו.

4.

בהחלטתו מיום 12.2.2009 דחה בית משפט קמא את עתירת המבקש בקובעו כי אין כל עילה להתערב בהחלטת המשיב. בית משפט קמא ציין כי למבקש ניתנה אפשרות לרצות את עונשו בדרך של עבודות שירות אך הוא לא השכיל לנצל אפשרות זו, לא התייצב ולו ליום עבודה אחד ובכך הפגין זלזול וחוסר אכפתיות והוכיח כי הוא אינו ראוי להמרת המאסר בפועל לעבודות שירות. בית משפט קמא הוסיף וקבע כי טענות המבקש בדבר מצוקתו הכלכלית או המשפחתית אין בהן כדי להצדיק את התנהלותו וכי הוא אף לא הצליח להוכיח קיומה של מגבלה רפואית המונעת ממנו לבצע את עבודות השירות. בהקשר זה קבע בית משפט קמא כי האישור הרפואי שהציג בפניו המבקש אינו מצדיק את התחמקותו מביצוע העבודות בכל התקופה המדוברת, שכן אישור זה מעיד על אשפוזו בתקופה שקדמה למועד שנקבע לתחילת ריצוי העונש, וכי אף מסיכום האשפוז שהוצג לא עולה כי קיימת כל מגבלה המונעת ממנו לעבוד. לפיכך דחה בית משפט קמא את עתירת המבקש והורה לו להתייצב לריצוי עונשו לפי הנחיות שירות בתי הסוהר.

5.

המבקש אינו משלים עם החלטת בית משפט קמא ומכאן בקשת רשות הערעור שבפניי ועימה בקשה לעיכוב ביצוע תחילת ריצוי העונש (הקבוע ככל הנראה ליום 22.2.2009 אף שהדבר לא צוין בבקשה). לטענת המבקש, שגה בית משפט קמא בקובעו כי הוא הפגין זלזול וחוסר אכפתיות בכך שלא התייצב לעבודות השירות, לבירור ולשימוע, שכן הדבר לא נבע אלא ממצבו הרפואי הקשה. המבקש מוסיף וטוען כי שגה בית משפט קמא בקובעו כי לא עלה בידיו להוכיח קיומה של מגבלה רפואית, והוא מלין על כך שבית המשפט לא עיין בכל החומר הרפואי שהונח בפניו אשר כלל לטענתו אישורים רפואיים רבים. המבקש טוען כי הוא לקה במחלת ריאות קשה ונדירה שאחד ממאפייניה הוא אובדן נשימה פתאומי המלווה בחום גבוה, וכי בכל פעם שלא התייצב המציא אישורים רפואיים מתאימים. לבסוף טוען המבקש כי בית משפט קמא לא התחשב במצבו המשפחתי ובכך שמאז ביצוע העבירה חלפו כמעט ארבע שנים, והוא מוסיף כי מאסר מאחורי סורג ובריח עלול לגרום לו נזק בריאותי ונפשי קשה ביותר.

המשיב מצדו טוען כי דין הבקשה להידחות על הסף, באשר היא אינה מגלה שאלה משפטית חשובה או שאלה אחרת בעלת אופי כללי המצדיקות מתן רשות לערער. לגופם של דברים טוען המשיב כי פעל בהתאם לסמכותו בסעיף 51ט(א)(1) לחוק העונשין, לפיו הוא רשאי להורות על הפסקה מנהלית של עבודות שירות מקום שבו עובד שירות נעדר מהעבודה ללא אישור הממונה או המפקח, וכי נוכח ההזדמנויות הרבות שניתנו למבקש והעובדה שהוא לא התייצב לביצוע העבודות וכן לבירור ולשימוע אליהם זומן, החלטת המשיב סבירה ואף מתחייבת. המשיב טוען כי חלקן הגדול של התעודות הרפואיות שמצרף המבקש לבקשתו מתייחס לתאריכים שקדמו למועד תחילת ריצוי עבודות השירות וכי המבקש לא ניצל את ההזדמנויות הרבות שניתנו לו בבית משפט קמא להציג את מכלול המסמכים הרלוונטיים. עוד טוען המשיב כי אף כעת מצרף המבקש תעודות רפואיות רבות שאינן מתייחסות לכלל תקופת עבודות השירות שהוטלו עליו ואין בהן כדי להסביר מדוע לא התייצב לבירורים בפניי הממונה. לבסוף מציין המשיב כי יינתן למבקש טיפול רפואי הולם במהלך המאסר.

6.

הבקשה שבפני אינה מגלה עילה למתן רשות ערעור ודינה להידחות. הלכה היא כי האפשרות לרצות מאסר על דרך של עבודות שירות היא בגדר פריבילגיה הניתנת לנאשם שנגזר דינו, ופריבילגיה זו עלולה להישלל ממנו ככל שהוא אינו מבצען כראוי ואינו מקבל על עצמו את האחריות הכרוכה בכך (ראו: רע"ב 4973/06 אדרי נ' שירות בתי הסוהר , פיסקה 7 (לא פורסם, 26.7.2006); רע"ב 5126/08 רביבו נ' מדינת ישראל , פיסקה 4 (טרם פורסם, 23.6.2008)). דברים אלה יפים מקל וחומר בענייננו, שכן המבקש לא התייצב ולו ליום אחד של עבודות השירות והוא הגדיל לעשות בכך שלא הופיע לבירור ולשימוע אליהם זומן על-ידי הממונה בשל אי התייצבותו לביצוע העבודות כאמור. בכך ביטא המבקש זלזול חמור ברשויות אכיפת החוק ובדין קבע אפוא בית משפט קמא כי אין כל הצדקה להתערב בהחלטת המשיב בדבר הפסקת עבודות השירות בעניינו של המבקש (ראו רע"ב 2943/97 לב מאיר נ' שב"ס (לא פורסם, 15.6.1997)). אכן, בין המסמכים הרפואיים שצורפו לבקשה ישנם כאלו המעידים כי מצבו הרפואי של המבקש מנע ממנו לעבוד בימים מסוימים בתוך תקופת עבודות השירות (לאחר 1.9.2008), אך אין בכך כדי להצדיק את היעדרותו הגורפת מן העבודות בכל התקופה כמו גם את אי-התייצבותו לבירורים.

מטעמים אלה כולם הבקשה נדחית ועימה גם הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר. חזקה על שירות בתי הסוהר שיקפיד על כך שהמבקש יזכה לטיפול רפואי נאות ולמענה מלא לבעיותיו הבריאותיות בין כותלי בית הכלא.