פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
1506/10
בפני:
כבוד השופט ח' מלצר
המבקש:
משה יצחק
נ ג ד
המשיב:
שירות בתי הסוהר
בקשת רשות ערעור על החלטת
בית המשפט המחוזי
בתל-אביב יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים שניתנה ביום 11.2.10 ע"
י כב' השופט
צ' גורפינקל
ב-עע"א 35200-12-09, עע"א 33977-12-09 ו-עע"א 35193-12-09
המבקש:
בעצמו
בשם המשיב:
עו"ד נעמי בייט
החלטה
1.
לפני בקשת רשות ערעור על החלטה שניתנה ב בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופט צ' גורפינקל ), במסגרת שלוש עתירות אסיר שהוגשו על ידי המבקש, ונדונו במאוחד. יצוין כי המבקש נדון ל-15 שנות מאסר בגין עבירות מין, חטיפה ושוד. להלן נפרט את העניינים שנתקפו בעתירות השונות ואת החלטת בית המשפט
הנכבד קמא לגביהן:
(א)
עע"א 33977-12-09: בעתירה זו תקף המבקש את ההחלטה על הפסקת חופשותיו. בית המשפט הנכבד קמא ציין בהקשר זה כי הוצג בפניו מידע המתאר התנהגות שלילית של המבקש בכלא, הן כלפי אסירים אחרים והן כלפי סגל הסוהרים ועוד ציין כי המבקש נשפט אף בדין משמעתי. בית המשפט הנכבד קמא הדגיש כי חופשה איננה זכות המוקנית לאסיר כדבר המובן מאליו, אלא בגדר פריבילגיה. נוכח התנהגותו השלילית של המבקש – ההחלטה לעצור את חופשותיו היא סבירה.
(ב)
עע"א 35193-12-09: בעתירה זו דרש המבקש לקבל לידיו את מספר חשבון הבנק שבו מופקדים כספי גבית הקנסות המוטלים על אסירים ורווחי הקנטינה. בהקשר זה קבע בית המשפט הנכבד קמא כי על פי פקודות שירות בתי הסוהר, הכספים המתקבלים כתוצאה מגביית קנסות מועברים לקרן לרווחת האסיר, ושירות בתי הסוהר עושה שימוש בכספים אלה, כמו גם בכספי הקנטינה – לצרכי האסירים. כן ציין בית המשפט הנכבד קמא כי בתחום זה מצוי שירות בתי הסוהר תחת ביקורת של המשרד לביטחון פנים וכן של מבקר המדינה. בית המשפט הנכבד קמא דחה את בקשתו של המבקש לקבל לידיו את מספר החשבון הנ"ל, בקבעו כי לאסיר אין זכות קנויה לקבל את מספר החשבון לשם עריכת ביקורת משלו.
(ג)
עע"א 35200-12-09: בעתירה זו הלין המבקש על שפיטה והטלת קנסות שנעשו, לסברתו, שלא כדין, בהיות שירות בתי הסוהר ארגון כליאה ולא גוף שיפוטי. בית המשפט הנכבד קמא דחה את טענותיו בהקשר זה בציינו כי על פי פקודת שירות בתי הסוהר, הסמכויות הענישתיות של קצין שיפוט כוללות גם הטלת עונש של קנס, ולכן גם דין טענה זו – להידחות.
2.
על פסק דין זה הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור שלפני, שבגדרה הוא שב והעלה את הטענות שהעלה בפני בית המשפט הנכבד קמא וביקש כי נשוב ונבחן את בקשותיו השונות.
3.
עמדת המשיב, שנתבקש להגיב, היא כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, מן הטעם שאין היא מעלה כל שאלה בעלת חשיבות משפטית, או ציבורית מהותית, החורגת מעניינו הפרטי של המבקש. המשיב מוסיף וטוען כי דין הבקשה להידחות גם לגוף הדברים ופורס עמדתו באשר לטענותיו השונות של המבקש.
4.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות . אכן, בקשה זו איננה מעלה כל שאלה מהותית, שעשויות להיות לה השלכות כלליות, שיש בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור (ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 26.8.1986)). מעבר לכך, דין הבקשה להידחות גם לגופה, כמבואר להלן:
(א)
אשר לסוגיית היציאה לחופשות, מקובלת עלי גישתו של בית המשפט
הנכבד קמא. כידוע, יציאתו של אסיר לחופשה איננה חלק מזכויותיו המוקנות, אלא הטבה המוענקת על פי שיקול דעתה של הרשות המוסמכת (ראו: עע"א 6481/01 אל עביד נ' שירות בתי הסוהר , פ"ד נז(6) 678, 713 (2003); רע"ב 8737/09 פלוני נ' שירות בתי הסוהר (טרם פורסם, 15.2.2010)). הנה כי כן בהתקיים ידיעות על התנהגות שלילית של המבקש במהלך מאסרו ובשים לב לכך שאף נשפט בדין משמעתי בין כתלי בית הסוהר
– אין כל מקום להתערב בהחלטת הגורמים המוסמכים בעניין החופשות.
(ב)
בכל הנוגע לדרישת המבקש לקבל לידיו את מספר חשבון הבנק שבו מופקדים כספי הקנסות המוטלים על אסירים ורווחי הקנטינה – סעיפים 59א ו-59ב ל פקודת בתי הסוהר (נוסח חדש), התשל"ב-1971 (להלן: הפקודה ) מסדירים את גביית הקנסות המוטלים על אסירים, את ייעוד הכספים שנגבו ל"קרן לרווחת אסירים" וכן נקבע כי השימוש בכספים אלה יהיה בהתאם לתקנות שיתקין השר. בסעיף 60 ד ל תקנות בתי הסוהר, התשל"ח-1978 פורטו מהם השימושים המותרים לכספי הקרן, ובהם, בין היתר, אלה: קניית ציוד למועדוני אסירים, קניית ציוד שיאפשר פעילות חינוך, ספורט, חברה ותרבות לאסירים, סיוע בפעילות שיקום לאסירים טרם שחרורם, סיוע לאסירים נפגעי תאונות עבודה שארעה להם במהלך מאסרם וכן סיוע לכל פעולה אחרת שמטרתה רווחת אסירים. לפיכך ככל שלמבקש יש טרוניה הנוגעת לאופן הקצאת הכספים, הוא רשאי להעלותן בפני הגורמים המוסמכים ב בית הסוהר ובפני גורמי הביקורת הרלבנטיים, ובקשת רשות ערעור זו איננה המסגרת הנכונה להשמעת טענות אלה.
(ג)
לגבי טענתו השלישית של המבקש, לגבי השיפוט המשמעתי שמבצע שירות בתי הסוהר, גם סוגייה זו מוסדרת בפקודה. בסימן ח' לפקודה נקבע מהן "עבירות משמעת", מיהו קצין שיפוט המוסמך לדון אסיר בעבירות משמעת ומהם העונשים שניתן להטיל בגין עבירות אלה. אשר על כן, אין מדובר בפעולה נטולת סמכות, כפי שטוען המבקש, ודין הבקשה להידחות גם בראש זה שלה.
5.
נוכח כל האמור לעיל – בקשת רשות הערעור נדחית איפוא.
ניתנה
היום, ח' בכסלו התשע"א (15.11.2010).
ש ו פ ט